השולחן בכיתה
בס"ד
השולחן בכיתה ,אף אחד לא מתייחס אליו יותר מדיי ,השאלה היא למה .
הוא שומר את הסודות שאנחנו כותבים עליו הוא אוגר את הדמעות שאנחנו מוצאים כשאנחנו עצובים,הוא צוחק איתנו כשאנחנו כותבים עליו משהו מצחיק והוא משתתף בצערנו כשאנחנו כותבים משהו עצוב הוא יודע כמעט הכול עלינו .
אבל אף אחד לא נותן יחס כולם רק אחד עם השני,הוא נותן לנו הרגשה של חמימות הוא נותן לנו מקום לישון בשיעור ..
ועדיין אף אחד איננו מתייחס כולם עדיין ביחד והוא נשאר לבד ,לפעמים נופלים לנו כמה פירורים מהכריך שלנו ולפעמים גם כמה טיפות מים ,אז תסתכלו מסביב לפעמים …
תגובות (3)
מה ההודעה פה?
קודם כול זה סיפור לא הודעה וממש אהבתי ואפילו צחקתי כי זה מעלה לי נוסטלגיה על הימים שאני ישנתי על השולחן וגם קצת התעצבתי כי זה הזכיר לי את הימים שבכיתי עליו אבל לא כתבתי עליו אני אישית העדפתי דפים לא אוהבת שולחנות מלוכלכים בכול אופן זה סיפור שמעלה זיכרונות ונחמד קצת להיזכר את צודקת צריך לשים לב יותר למה שמסביבנו נקודה למחשבה. אז תודה.
עוד נקודה למחשבה אני חושבת שהסיפור הזה מתאים לסיפורים קצרים וזה לא הודעה כך שזה מבלבל, כבר אמרתי להרבה אנשים חשוב לשים את הסיפורים בז'נרים המתאימים להם כי אחר כך זה מבלבל אז שימי לב. חוץ מי זה את כותבת יפה ועם המון טעם תמשיכי
זה חמוד מאוד