קיץ נצחי- פרק 15

כול היום המורים דיברו איתם על מה שקרה בבית הספר, על הוונדליזם, ההשחתה והפשע שבוצע. הרכזת של השכבה סיפרה שמצלמות הביטחון נהרסו על ידי הפורצים והקלטות לא הצליחו לקלוט פנים ברורות שלהם, אך שהמשטרה תמשיך לחקור את הדבר ותגיע לעומק של העניין.
"מה שקרה כאן זה דבר רציני ביותר," אמרה גברת אפלמן. "ויוגשו תלונות נגד הפורצים במידה והמשטרה תגלה מי הם!"
אנה יצאה מהכיתה בהרגשת הקלה מסוימת. היא לא יכלה יותר לשמוע את דבריהם של המורים, המנהלת והרכזת; כשהיא ישבה שם והקשיבה להם, היא הרגישה כאילו ליבה הולם בצורה כול כך מהירה שהם יכולים לשמוע אותה ולהבין כמה היא לחוצה.
"אני צריכה לדבר איתך!" אנה תפסה בידה של איזי וגררה אותה אל מחוץ לבניין.
"מה קרה, אנה?"
אנה משכה אותה לכיוון ספסל מרוחק והושיבה אותה. היא הבינה שהיא רועדת.
"מה קרה?" איזי הביטה בה מעט בדאגה. "את רועדת…"
"אני צריכה לספר לך משהו," אנה שילבה את ידיה כדי שיפסיקו לרעוד. היא הביטה סביב כדי לוודא שאף אחד לא בסביבה.
"ספרי לי…" איזי נראתה מודאגת.
"זאת הייתי אני," אמרה אנה בקול רועד ולא הצליחה להישיר מבט אל איזי. "אני הייתי מעורבת במה שקרה אתמול!"
"מה קרה אתמול?" קולה של איזי נשאר שליו ורגוע.
"התחמקתי מהבית בחצות כדי להיפגש עם ג'ק-"
"אנה, נו באמת!"
"תקשיבי לי!" אנה פלטה בבהילות. "הצטרפנו לחברים שלו בפארק והם היו משועממים. פתאום כולם קמו בהתלהבות והחליטו על משהו שלא שמעתי. ג'ק גרר אותי יחד איתו ונסענו באופנוע שלו יחד עם האחרים והגענו לבית הספר- לפני שידעתי מה קורה, כולנו פרצנו אל הבית ספר והם התחילו להתפרע, לחבוט בארוניות ובכול זכוכית שמצאו, התחילו לרסס בספריי את הקירות והארוניות, נכנסו אל כיתות וזרקו כיסאות- זה היה איום! רציתי להסתלק משם אבל ג'ק לא הסכים ללכת ופחדתי מדי ללכת לבדי ומהסיכוי שיתפסו אותי-"
"את עשית מה?" איזי נראתה המומה. "את מבינה מה את מספרת לי?" היא פלטה באימה.
"אני לא יודעת מה לעשות, איז! מה אם יתפסו אותנו?"
איזי נראתה המומה לרגע אחד ואז התעשתה, "יהיה בסדר…" היא אמרה, "הם אמרו שמצלמת הביטחון לא קלט שום דבר אז אין סיכוי שיגלו אתכם."
"אני לא יודעת…" אנה היתה ספקנית.
"אין שום טעם לדאוג בקשר לזה עכשיו," אמרה איזי בתוקף. "את צריכה להתרחק מג'ק!"
"אני יודעת," אמרה אנה בשקט. "אני אתרחק ממנו."
"אני מאוד מקווה שכן," איזי אמרה מעט ברוגז. "זה לא הזמן להתמרד- ג'ק הוא לא טוב בשבילך!"
אנה ידעה זאת עכשיו, איזי לא היתה צריכה להמשיך לשכנע אותה, היא בעצמה היתה משוכנעת בזה והיא עמדה להתרחק ממנו. היא חייבת להתרחק ממנו.
ג'ק לא ניסה ליצור איתה קשר באותו יום; הוא לא התקשר אליה ולא שלח לה הודעה ואנה הרגישה הקלה מסוימת אך היתה בטוחה שג'ק לא עומד לשמור מרחק במשך הרבה זמן.
ביום השלישי, ג'ק התקשר. אנה לא ענתה. הוא השאיר הודעה קולית והמשיך לשלוח הודעות במשך היום אך אנה התעלמה. היא הרגישה אי נוחות עצומה.
כול הבית ספר עדיין היה נרעש על עניין ההשחתה; כול התלמידים והמורים דיברו על זה, כולם ניסו לשער השערות בקשר למי שפרץ אל תוך הבית ספר אך לאף אחד לא היה מושג. אנה שמעה שהמנהלת זימנה אל משרדה כמה מהבנים הכי בעייתיים בבית הספר כדי לחקור אותם על הנושא אך אף אחד מהם לא הואשם. הוריה של אנה ששמעו על ההשחתה שאלו אותם על זה אך רוב ואנה ענו שהם לא יודעים שום דבר.
במשך שבועיים שלמים, אנה לא ענתה לג'ק, ולא החזירה לו הודעות אך הוא המשיך להתקשר. אנה היתה לחוצה מאוד בקשר אליו, אך איזי הרגיעה אותה ואמרה שהכול לטובה ובסוף ג'ק ייסוג. יומיים לאחר מכן אנה ראתה את ג'ק חונה מחוץ לביתה ויושב במכוניתו כשהוא מתצפת על הבית כאילו הוא מחכה לרגע שבו תצא החוצה. אנה נבהלה למראהו, ליבה התחיל להלום במהירות והיא נשארה להתבונן בו כדי לראות עד מתי הוא יישאר שם. רק לאחר חצות, ג'ק התניע את מכוניתו ונסע משם.
למחרת, אנה מיהרה לספר לאיזי על מה שקרה.
"הוא מטורף לגמרי!" איזי קראה בבהלה.
"את חושבת שאני צריכה ללכת לדבר איתו? אולי הוא יירגע ככה…"
"את לא הולכת לדבר איתו!" קבעה איזי בהשתאות. "הוא מטורף לגמרי!"
היום נמשך ואנה התחילה לדאוג שאם היא תחזור הביתה ברגל, הוא יכול להופיע במכוניתו ולתפוס אותה לבדה. היא החליטה לחכות עד שאימון הכדורגל של רוב יסתיים כדי לחזור הביתה יחד איתו במכונית.
אנה העבירה שעתיים שלמות וריקות כשהיא צופה בנבחרת הכדורגל מתאמנת והתחילה לחשוב שהיא יותר מדי פרנואידית על כך שהיא מחכה לאחיה שיסיים אימון של שעתיים כדי לחזור איתו במכונית בשעה שביתה הוא עשר דקות הליכה מבית הספר אך לבסוף הלכה למלתחה של נבחרת הכדורגל כדי לחכות לרוב בחוץ עד שייצא.
כמעט כול הבנים יצאו מחדרי ההלבשה (אנה התחבאה כשראתה את חבורת הבנים שהציקה לרוב ונטפלה גם אליה, יוצאת מהמלתחות) אך רוב עדיין לא נראה בשום מקום. אנה התחילה לאבד סבלנות ולבסוף נכנסה אל חדרי ההלבשה ברוגז כדי להגיד לו למהר.
היא פסעה בין הארוניות האדומות והספסלים הקטנים שהוצבו ביניהם וחיפשה את רוב כשלפתע קפאה במקומה; רוב ישב על אחד הספסלים ונישק את סטיב, הידיד החנון של אנה משכבתה, זה שמציקים לו כול הזמן.
סטיב ורוב שכנראה שמעו את צעדיה של אנה ניתקו במהירות והסתובבו לעבר הרעש; פיו של רוב נפער לרווחה.
"אנה-"
אך אנה הפנתה להם את גבה וברחה משם. היא רצה מחדרי ההלבשה, חלפה על פני המגרש והיציע של הקהל, והמשיכה לרוץ. היא לא רצתה לעצור. היא פחדה שרוב רץ אחריה; אך לא היה לו זכר באף מקום.
אנה פרצה אל ביתה בסערה ורצה במעלה המדרגות אל חדרה, מתנשמת ומתנשפת.
היא טרקה את הדלת מאחוריה ונעלה אותה.
לא יכול להיות… היא לא ראתה טוב. רוב לא נישק את סטיב- זה חייב להיות טעות!
אנה נשארה בחדרה למשך כול היום עד שאמא שלה עלתה ודרשה ממנה שתרד מיד אל ארוחת הערב. כשהיא ירדה אל חדר האוכל, רוב הרים אליה את מבטו מהשולחן ונראה בוש ונכלם.
"מה עשית כול היום בחדרך, לעזאזל?" אמא שלה שאלה בזעף.
"יש לי מבחן מחר אז למדתי," ענתה אנה במהירות והסיטה את מבטה מרוב.
"מבחן במה?" שאל אביה.
"בהיסטוריה," אנה שיקרה.
"טוב, בכול אופן, שייקס צריך לצאת להליכה עוד מעט," אמרה אמה בקוצר רוח. "אז תעשי הפסקה ותצאי איתו."
"בסדר…" אנה מלמלה.
"זה הכלב שלך, לא שלי," אמא שלה המשיכה לרטון. "תלמדי לטפל בו!"
"אמרתי בסדר, לא?" אנה התעצבנה.
"אל תדברי אליי בטון הזה, גברתי הצעירה!"
"להירגע בבקשה." אביה קטע אותן. "אנחנו לא רוצים לריב עכשיו בארוחת הערב."
אנה השתתקה וראתה שאמא שלה נושכת את שפתה כדי לא להגיב. הם המשיכו לאכול בדממה בלי להמשיך לדבר. אנה התעלמה ממבטיו הצורבים של רוב למשך כול הארוחה ומיד לאחר שסיימה לאכול, היא קמה מהשולחן, והוציאה את שייקס לטיול מבלי להתעכב באיסוף הצלחות כדי לא לתת לרוב הזדמנות לתפוס אותה לשיחה.
למחרת אנה נסעה עם איזי לבית הספר ולא הספיקה לראות את רוב לפני ארוחת הבוקר. איזי תהתה למה היא רצתה שתאסוף אותה אך אנה משכה בכתפה ולא ענתה.
"ג'ק ממשיך להתקשר?" היא שאלה.
"מאתמול הוא לא התקשר או שלח הודעה…" ענתה אנה מעט בהרהור. האם ג'ק החליט לנסוג?
שתיהן נפרדו לדרכן והיום נמשך וג'ק המשיך להיות דומם במיוחד. בהתחלה אנה לא היתה שקטה, זה היה כאילו השקט לפני הסערה אבל ככול שהיום התקדם, היא התחילה להרגיש הקלה…
אך ההקלה שהתחילה לחוש התפוגגה במהירות כשהיא נכנסה אל מגרש החנייה ופסעה לעבר מכוניתה של איזי כשהבחינה בדמותו של ג'ק מחכה לה יושב על המעקה בקצה השני של המגרש; כשהבחין בה גם, הוא קם והתחיל לפסוע לעברה.
אנה קפאה והרגישה את בטנה מתהפכת כשראתה אותו ניגש אליה.
"היי," הוא אמר לבסוף ונעמד מולה.
"היי," ענתה אנה בהרגשת אי נוחות גוברת.
"את מתחמקת ממני?" הוא שאל בקול נוקשה.
"אתה מאשים אותי?"
"אם את מדברת על הבית ספר-"
"אל תדבר על זה כאן !" אנה לחשה בבהילות והביטה סביב לראות אם מישהו בסביבה.
"אנה, את מתנהגת בטיפשות!" הוא אמר בתוקף.
"אני לא רוצה לדבר איתך," היא אמרה לפתע, וחלפה על פניו כדי להגיע למכוניתה של איזי. ג'ק הלך אחריה.
"מה זאת אומרת?" הוא שאל בכעס.
"אני לא רוצה לראות אותך יותר!" היא הסתובבה אליו בחדות והביטה בו במבט תקיף וישיר. "זה נגמר בינינו!"
ג'ק הביט בה מוכה אלם לכמה שניות קצרות ואז פלט,"את מדברת שטויות!"
"לא, אני לא!" אנה כעסה. "תעזוב אותי, אני לא רוצה לדבר איתך או לראות אותך!"
"את סתם משתגעת בגלל מה שקרה," ג'ק אמר בביטול. "אני מצטער, זה לא יקרה שנית."
"אנחנו פרצנו אל תוך הבית ספר וכולכם הרסתם אותו! אנחנו יכולים להסתבך בכול כך הרבה צרות…" לחשה אנה בכעס. "ואתה מדבר כאילו זה היה כלום!"
"אנה-"
"תתרחק ממני וזהו!" היא ירתה לעברו והסתובבה כדי ללכת אך לפתע הרגישה את ג'ק תופס בזרועה בכוח ומושך אותה אליו. אנה נאנקה בהפתעה.
"את לא תיפרדי ממני ככה!" פניו היו קרובות מאוד לשלה והוא נראה זועם. ידיו אחזו בחוזקה בזרועותיה.
"ג'ק, תעזוב אותי!" אנה אמרה וניסתה להשתחרר מאחיזתו.
"את איתי ואת לא תעזבי אותי כאילו אני זבל-"
לפתע ג'ק נהדף בכוח מאנה וידיו שיחררו את זרועותיה; הוא נחבט במכונית טויוטה כחולה שהיתה קרובה אליהם ונפל על האדמה.
"מה לעזא-"
נייט- שכנראה היה זה שדחף את ג'ק מאנה- התכופף, תפס בדש חולצתו של ג'ק והעמיד אותו על רגליו והכה אותו באגרופו.
"נייט!" אנה קראה בבהלה כשראתה איך הוא ממשיך לחבוט בג'ק בבטנו וגורם לו להשתנק. ג'ק לפתע דחף את נייט והתנפל עליו; שניהם נפלו על האדמה בהתגוששות.
"ג'ק תפסיק!" אנה צעקה שוב אך אף אחד מהם לא שם לב אליה. ג'ק הכה את נייט בפניו פעמיים ואנה ראתה איך נייט מתחיל לדמם מעל עינו.
"ג'ק!"
אחד השומרים ששם לב לקטטה שפרצה במגרש החנייה, מיהר אליהם והתערב ביניהם; הוא הרחיק את שניהם זה מזה.
"נייט !" נשמעה קריאה מרחוק ואנה ראתה איך מישל רצה לעברם במבט מבוהל. נייט וג'ק לא שמו לב לאף אחד ונראה היה שהם ממוקדים זה בזה; שניהם ניסו לסלק את השומר שעמד ביניהם כדי להמשיך להכות זה את זה.
"נייט, תפסיק!" מישל לפתע תפסה בזרועו של נייט ומשכה אותו לכיוונה.
"מי אתה?" ירק השומר לעברו של ג'ק.
"הוא לא תלמיד פה!" אנה ענתה במהירות.
"אז תסתלק מפה!" צעק השומר על ג'ק שקרע את עיניו מנייט רק כדי להביט באנה במבט מאוכזב. השומר דחף את ג'ק לכיוון היציאה וג'ק הרים את ידיו בכניעה וסילק את ידיו של השומר ממנו. הוא ניגש אל האופנוע שעמד ליד המעקה שעליו ישב כמה דקות לפני כן, התיישב עליו, ושלח מבט אחרון באנה לפני שנסע משם.
"מה קרה פה, לעזאזל?" איזי הופיעה לידה של אנה כשהיא מביטה אחר ג'ק ובמישל ונייט שהתרחקו מהם לכיוון הג'יפ של נייט.

"מה לכול הרוחות הבעיה שלך?" מישל ישבה במושב הקדמי של הג'יפ ונראתה נסערת. נייט בדיוק יצא ממגרש החנייה ופנה לעבר ביתה של מישל כדי להחזיר אותה.
"למה אתה ממשיך להשפיל אותי?" מישל המשיכה לצעוק.
"מה?"
"למה עשית את זה?" מישל נראתה על סף דמעות. "למה היית צריך להתערב בין ג'ק ואנה? מה הקשר שלך אליהם בכלל?"
"הוא תפס אותה בזרוע שלה בניגוד לרצונה ! רק רציתי לעזור לה…" נייט ענה מעט בהתגוננות.
"אני לא מבינה אותך!" היא נשמעה מתוסכלת. "אתה עדיין מאוהב בה, נכון?" היא פלטה בכעס.
נייט השתתק ולמרות שהוא רצה להכחיש את העניין, לפתע הוא לא ידע מה לומר. השתיקה שלו נשמעה כתשובה חיובית למישל שפרצה בבכי.
"לאחר כול הדברים שהיא עשתה לך, איך אתה יכול להיות מאוהב בה?"
נייט שתק.
"היא שיקרה לך בקשר להיריון ולא סיפרה לך שהיא עומדת לעשות הפלה, היא בגדה בך עם ג'ק ועוד שלחה לי מכתב שנאה לאחר שגילתה עלינו ואתה עדיין ממשיך להיות מאוהב בה!"
"אני לא…" נייט שתק שוב וניסה להתמקד בנהיגה. איך זה ייתכן שהוא עדיין יכול להמשיך לחשוב על אנה?
מישל צדקה. אנה היתה שונה…הוא אף פעם לא דמיין לעצמו שהיא יכולה לבגוד בו ולשקר לו; ההודעה ששלחה למישל בפייסבוק היתה הוכחה לכמה היא השתנתה…
"ראית את כול הדברים שהיא כתבה לי בהודעה !" צעקה מישל בכעס. "איך היא קיללה אותי! איך היא קיללה אותך!"
"אני יודע את כול זה !" קטע נייט את מישל בכעס. "את לא צריכה לספר לי שוב !"
"אז איך אתה ממשיך להיות מאוהב בה?" היא צעקה.
נייט עצר את המכונית מול ביתה של מישל; הוא שלח מבט חטוף לביתה של אנה ואז פנה להביט במישל.
"אולי אנחנו צריכים להיפרד…" הוא אמר בקול שקט.
"מה?"
"אני לא חושב שזה טוב לאף אחד משנינו שנהיה בקשר הזה," הוא אמר באיטיות. "אולי אנחנו צריכים להיפרד…"
"לא!" פלטה מישל במהירות. "אתה לא יכול להיפרד ממני, אני אוהבת אותך!" היא נשמעה נרגשת ונסערת שוב, "אני יודעת שתשכח אותה בסופו של דבר. אני אחכה לך!"
"מישל-"
"נייט, בבקשה לא! אני לא רוצה להיפרד…אני מצטערת על כול מה שאמרתי- אני יודעת שתשכח אותה. אני אעזור לך!"
נייט לא ידע מה לומר. הבחורה מולו כמעט והתחננה בפניו שלא יעזוב אותה.
"אני חייבת להיכנס הביתה," היא אמרה לאחר דממה קצרה וטעונה. "אני אראה אותך מחר." היא רכנה אליו ונישקה אותו נשיקה חטופה ואז יצאה מהמכונית. נייט הביט אחריה בשעה שנכנסה חזרה אל ביתה ולפתע נזכר שאנה הגיבה בדיוק כמו מישל כשהוא אמר לה שהוא רוצה להיפרד; אך בשונה מאנה, הוא נסוג די במהירות כשמישל התחננה בפניו שלא יעזוב אותה.
הוא תהה מה זה אומר לגביו…

למחרת, אנה החליטה ללכת לביתו של נייט ולהודות לו על כך שעזר לה עם ג'ק. היא הרגישה צורך לדבר איתו על זה, היא לא רצתה שיחשוב שהיא חסרת הכרת תודה.
למרות שהיא פחדה לפגוש את ג'ק מחכה לה מחוץ לביתה אתמול,לאחר הקטטה, למזלה היא לא ראתה זכר ממנו. אנה קיוותה שהוא הבין את הרמז.
בביתה, המצב עם רוב עדיין היה משונה ולא נוח. נראה היה שהוא מאוד רוצה לדבר איתה אך מכיוון שאנה המשיכה להתחמק ממנו ולנסות ליצור איתו כמה שפחות קשר, המעט אומץ שהיה לו לנהל איתה שיחה נעלם והתפוגג ככול שהתקדם היום וכשהם מצאו את עצמם לבדם לכמה רגעים בודדים, הוא לא הצליח לתפוס את העוז ולעצור אותה בכוח כדי לדבר איתה על מה שקרה.
כשאנה הגיעה אל ביתו של נייט, היא נשמה עמוק ודפקה על הדלת. עבר הרבה מאוד זמן מאז שהיתה בבית הזה…
נייט פתח את הדלת לאחר כמה רגעים. הוא נראה מופתע לראות אותה.
"היי," אמרה אנה במבוכה. "אפשר לדבר איתך רגע?"
"אה- כן,בטח." הוא אמר לאחר רגע וזז מפתח הדלת כדי לתת לה להיכנס אל תוך הבית. "ההורים שלי לא בבית אז…"
אנה נכנסה אל הסלון בצעדים מהוססים, כאילו היא לא בטוחה לאן היא אמורה ללכת ואז עצרה כדי להסתובב אליו חזרה. נייט עמד מאחוריה ונעץ בה מבט.
"רק רציתי להודות לך," אמרה אנה והסמיקה. "על אתמול."
נייט לא אמר דבר.
"ג'ק עבר את הגבול ואני שמחה שהיית שם כדי לעצור אותו…" אנה המשיכה בקול שקט.
"אז למה את איתו?" נייט שאל. "אם את חושבת שהוא עבר את הגבול ואם הוא מתנהג ככה אלייך, למה את איתו?"
"אני לא," ענתה אנה מעט יותר במהירות מכפי שהתכוונה. "נפרדתי ממנו," היא הוסיפה.
נייט נראה מופתע לרגע ואז עשה צעד לקראתה.
"אני מקווה שלא הסתבכת בצרות עם מישל בגלל זה," אנה אמרה כדי להפיג את הדממה הטעונה.
נייט חייך חיוך קצר, "אולי קצת…"
"אני מצטערת," אמרה אנה והסיטה את עיניה ממנו.
"אני לא," נייט היה קרוב מאוד אליה עכשיו. אנה יכלה להרגיש את גופו קרוב לשלה וליבה החל להלום.
אנה הרימה אליו את עיניה חזרה והוא החזיר לה מבט. כמה זמן עבר מאז שהביטו זה בזה בצורה הזאת?
כמה זמן עבר מאז שדיברו בלי לריב? זה היה כאילו כול הזיכרונות מסביבם התחילו להתפוגג והסיבה לכך שהם רבו דעך יחד איתם.
נייט קירב את פניו לפניה של אנה ונישק אותה; אנה נענתה ברצון. היא כרכה את זרועותיה סביב כתפיו ונייט חיבק אותה והידק אותה אליו. נשיקתו התחלפה במהירות לנשיקה כמהה; פיו נע על פיה בלהט ולשונו ליטפה את שלה בפראות.
נייט הרים את אנה בזרועותיו והשכיב אותה על הספה; שניהם ניתקו זה מזה לרגע קצר ואנה עזרה לו לפשוט את חולצתו והם מיד חזרו להתנשק. הוא התחיל לכפתר את הכפתורים של חולצתה וחזייתה הציצה מבעד חולצתה הפתוחה, אצבעותיה של אנה התעסקו ברוכסן מכנסיו של נייט בזמן שהוא הסיר את חולצתה. ברגע הקצר שבו הם ניתקו זה מזה, עיניהם נפגשו ולפתע זה היה כאילו הם הבינו מה הם עושים.
"חכי רגע," זה היה נייט שהתרחק ממנה.
הוא ניתק ממנה והתרחק ממנה. אנה הרגישה מבוישת; זה היה ברור שהוא מתחרט על מה שקרה.
"אני לא מבין אותך!" נייט קם מהספה בתסכול.
"מה?" אנה היתה מבולבלת. חולצתה עדיין היתה פתוחה וחלק מכפתורי מכנסיה גם היו פתוחים.
"אני פשוט רוצה לדעת למה בגדת בי כשהיינו יחד," הוא נעץ בה מבט כועס. "אני פשוט רוצה להבין למה."
"על מה לעזאזל אתה מדבר?" אנה עדיין לא הבינה.
"אל תשחקי אותה טיפשה אנה," פלט נייט ברוגז. "מישל סיפרה לי עלייך ועל ג'ק. איך שהייתם נפגשים אחרי העבודה ועל הדייטים הלא רשמיים שלכם…"
"אין לי מושג על מה אתה מדבר-"
"לעזאזל איתך, אנה!" נייט צעק לפתע.
"אין לי מושג מה מישל סיפרה לך עליי אבל כנראה היא שיקרה לך!" אנה אמרה בקול רם.
"ואז בצירוף מקרים מדהים התחלת לצאת עם ג'ק מיד אחרי שנפרדנו?" נייט שאל בלגלוג.
"אתה התחלת לצאת עם מישל חודש לאחר שנפרדנו!" צעקה אנה בכעס.
"זה לא אותו דבר!"
"זה לא?" אנה הרגישה איך פניה מאדימים מתוך כעס.
"אני לא בגדתי בך עם מישל!" צעק נייט.
"ואני לא בגדתי בך עם ג'ק!"
"את אומרת לי שמישל שיקרה לי?" שאל נייט בכעס. "ומה עם ההודעה ששלחת לה לפייסבוק? ראיתי את מה ששלחת לה ואת לא יכולה להכחיש את זה, תגידי לי שגם זה שקר?"
"מה?" אנה היתה עוד יותר מבולבלת. "על איזה הודעה אתה מדבר?"
נייט נחר בבוז. "אנה, ראיתי את ההודעה! זה נשלח מהחשבון שלך!"
"אני לא…אף פעם לא שלחתי שום הודעה למישל!" אנה הכחישה.
נייט הפנה לה את גבו בכעס ולפתע בעט בספה הקטנה שהיה מאחוריו.
"אני לא יודעת איזה שקרים מישל מאכילה אותך, אבל לך לעזאזל נייט, אם אתה מאמין להם!" אנה אמרה בכעס, וחלפה על פניו כדי לצאת מהבית.
"אנה!" הוא תפס בזרועה. "תעצרי!"
"מה?" היא הסתובבה אליו בזעם. "מה עוד אתה עומד להגיד לי? ששכבתי עם טיילור וג'ורג' בשלישייה? שפרצתי לביתה של מישל כנקמה?"
לפתע נשמעה צלצול פעמון הבית. שניהם קרעו את עיניהם זה מזה בקושי ונייט הלך לפתוח את הדלת. אנה התחילה לכפתר חזרה את הבגדים שלה.
"מישל-" נשמעה קולו המופתע של נייט.
"מה קורה פה?" מישל לפתע פרצה אל הבית ומיד פגשה באנה שהיתה מול הכניסה כשבגדיה עדיין פתוחים למחצה. "מה את עושה פה?"