הזיות
משונה,בלתי רגיל וכל כך שונה
אולי מסטול אולי בכלל לא התעוררתי
הזיות מוחשיות של סבל ויגון
ונעלמים בשקט ורק דמעות כמו פירורי לחם
מכוונות את הדרך חזרה,דרך שלא ילכו בה
מכוער מצלוק,במראה נראים רק צללים
ובעיניי רואה רק שלדים וגולגולות
רק ערימה של עור ועצמות
אני לבד וזה מחזק אותי
אין לי מה להפסיד
וגם הסוף כבר לא מפחיד
מתעסק בפילוסופיה פנימית
ולא פעם מסתבך עם עצמי
וחוטף מכות ושוב מושפל עד הארץ
והיא קרה ולא מרחמת
וגם כשאני קם ומתנער
הנפש עוד מתבוססת בשלג
היא כבר ויתרה,כבר אין לה רוח
האדמה קרה וחסרת רחמים
אבל לפחות היא יציבה,שלא כמוני
נדנדה.
תגובות (2)
זה גורם לי לחשוב איך יראה היומן מסע שלי בפולין..
זה משהו שמאוד נהניתי לעשות, וממש חיבר אותי לדברים שקרו.
התחלתי אותו חודש לפני, כשכתבתי מנקודת מבט רחוקה
ואז במסע עצמו רואים את השינוי וההבדל, אז עוזר להבין רגשות ודברים שעוברים עלייך בדרך..שווה את זה.