בעקבות החטיפה- פרק 4
עמדתי שם מול שני ולא ידעתי מה להגיד לה, היא הסתכלה עליי בעצבים ואמרה
"מה יש לך?! קודם את רבה עם דנה ואז את באה אליי?"
איך היא יודעת על דנה. החלטתי לשאול אותה
"דנה דיברה איתך? אמרת שהיא לא עונה לך."
"היא דיברה איתי, הפלאפון שלה היה בלי סוללה."
"דרך אגב, דנה לא נשמעת כזו עצובה בגלל תומר." אמרתי לה בעצבים.
"אני לא מבינה אותך שרון, החלטת שאת עם שלי אז את באה אליי ומספרת לי פה סיפורים שאני לא יודעת מאיפה את ממציאה? דנה מסכנה, היא מנסה להראות לכולם שהיא חזקה. אבל היא נשברה בפניי."
"אהה" אמרתי. לא היה לי עוד מה להגיד לה, היא לא תאמין לי.
"אז למה את חושבת ששלי נחטפה?" היא צחקה.
"זה עניין רציני. תפסיקי לצחוק" לא רציתי לספר לה על השיחה, היא תחשוב שאני משוגעת.
"יותר טוב עם היא באמת נחטפה, ככה נפסיק לסבול ממנה" אמרה שני.
"מה עובר עליך?! מתי את!! סבלת ממנה??" צעקתי עליה.
"תעשי לי טובה שרון, תמיד סבלתי אותה ואת ידעת את זה."
"אני לא ידעתי את זה. את כל הזמן נראית כאילו את מתה עליה ואתם חברות קרובות." זה באמת היה ככה.
אבל שני אמרה " אני העמדתי פנים." כאילו זה הדבר הכי קל בעולם.
ופתאום חשבתי שאולי גם אותי היא לא סובלת ומעמידה פנים, אני לא יכולה לספר לה עכשיו על שלי,היא לא חברה אמיתית.
"אני הולכת הביתה" אמרתי לפתע.
"מה?!!!!!!!!!!!!" היא צעקה
"את הבאת אותי לפה באמצע הלילה בשביל כלום!! ואת הולכת?!"
לא היה לי מה להגיד לה, וגם לא כוח, הסתובבתי והתחלתי ללכת, היא צעקה! הרבה אחרי שעברתי את הפינה של הרחוב, אבל המשכתי ללכת. לא ידעתי מה לעשות, התחלתי לבכות, הדמעות היו שם כל כך הרבה זמן ועכשיו הם ירדו, הגעתי סמוך לבית שלי ועצרתי שנייה בבית שליד, שכן שלי גר שם, פעם היינו מדברים הרבה אבל עכשיו הוא חזר בתשובה, אז הוא לא ממש דיבר עם בנות.
אבל למה אני חושבת על זה עכשיו?
אני צריכה לראות מה אני עושה עם שלי.
טיפסתי מחדר האמבטיה, לא רציתי עוד פעם לעבור את הקרש אבל לא היה ברירה.
נכנסתי דרך החלון וסגרתי אותו.
לבשתי פיג`מה ונזרקתי על המיטה, הייתי צריכה לחשוב קצת.
הסתכלתי על המספר פלאפון ששלי התקשרה ממנו, הסתכלתי עליו שעות, ואז היה לי רעיון!!
התקשרתי מחסום למספר
ענו לי אחרי הרבה זמן
"הלו" פתאום שמתי לב שזה לא הלו במבטא רגיל, אבל עדיין לא הצלחתי לזהות את המבטא.
"שלום!" עשיתי קול כמו של מרכזנית.
"אתה מוכן להשתתף בסקר בנוגע לשעות עבודה?" שאלתי אותו, בתקווה שלא ישים לב שאני גם קצת רועדת בקול.
"לא" ענה לי, ועמד לנתק.
"חכה שנייה" צעקתי.
"מי זה?" שאל בחשדנות.
"אני רק צריכה לכתוב שם של אנשים שלא עונים על הסקר בשביל לראות כמה עונים." הצלתי את עצמי.
"תכתבי מספר אני עוד אחד שלא עונה על הסקר שלך" עכשיו בוודאות זיהתי את המבטא, ערבי! אבל הייתי חייבת שם!
"אני צריכה שם, הממונים יפטרו אותי אם אני לא יעשה את העבודה, בבקשה" התחננתי.
"עבדול.." אמר, וניתק!
אני לא יכולתי לזוז, שלי נחטפה ע"י ערבים?!
אבל בשביל מה הם מחזיקים אותה, ואיפה?
הסתכלתי שוב על המספר 050?!
זה בארץ.
אני חייבת למצוא אותה אבל איך אני אמורה לעשות את זה לבד.
הפלאפון שלי צלצל, נלחצתי לשנייה שחשבתי שזה הערבי שעלה עליי, אבל זה היה המספר של שכן שלי שחזר בתשובה, עומר, מוזר שהוא מתקשר אליי.
"הלו" עניתי.
"שרון? היי מה קורה זה עומר?" ענה בביישנות שלא התאימה לו, אבל הוא השתנה.
"עומר! מה איתך?" שאלתי אותו בשמחה, רציתי לחזור לדבר איתו התגעגתי לשיחות שלנו.
"ברוך ה` הכל בסדר, אצלך לא ממש נכון?" שאל אותי.
"למה אתה שואל את זה?" מה הוא יודע?!
"ראיתי אותך מהחלון, טיפסת מבחוץ לתוך הבית שלך.. את צריכה משהו?" שאל אותי בדאגה.
"אהה זה" צחקתי.
"לא אל תדאג לי, אני בסדר גמור" ופתאום בלי שום התרעה פרצתי בבכי.
"שרון? את בסדר?" הוא שאל אותי.
"אני לא בסדר! טוב!!! אף אחד לא מאמין לי ואין סיבה שאתה תאמין אז בייי!!" ניתקתי לו.
הרגשתי רע אחרי זה אבל מה יכולתי לעשות? אני לא יכולתי להמשיך ככה.
———————————————————————————–
קמתי לבוקר שטוף שמש.. ממש לא התאים למצב רוח שלי
שני לא התקשרה מהמריבה מאתמול, החלטתי שאני חייבת ללכת לתחנת משטרה,אבל קודם כל רציתי לדבר עם תומר.
הוא יאמין לי, אם אני האמנתי לו.
יצאתי מהבית, אמא ואח שלי היו בעבודה למזלי.
והתחלתי ללכת ראיתי את עומר מרחוק,הוא בא להגיד לי משהו אבל הלכתי מהר כדי שלא אצטרך לדבר איתו.
נתקלתי בתומר באמצע הדרך..
"תומר? מה אתה עושה כאן?" שאלתי אותו
"בדרך אלייך.. מה את עושה כאן?"
"גם אני."
הוא היה מוזר
"יש משהו שלא סיפרתי לך" אמר לי.
"מה?!" שאלתי בסקרנות.
"שלי, היא…."
"כן?!" תמשיך כבר, מה אתה יודע?! רציתי לצעוק עליו.
"שלי…. נחטפה!!!!!"
עכשיו אני חייבת לעשות משהו! זה אישר את הכל..!!
אבל איך תומר יודע? והוא לא עשה כלום עד עכשיו?
תגובות (2)
מדהים להמשיך
תמשיכי זה נשמע מעניין XD