מבט פנימה
אני אובדת בין אלפי קולות, טובעת בדעות קדומות וסטיגמות שאנשים מדביקים לי, כשהם בטוחים שהם יודעים מי אני, מהיכן הגעתי ולאן אני הולכת.
הם שופטים אותי, על סמך מראה שאני תמיד מופיעה בו, על פי התנהגות תבניתית שאני מציגה כלפי חוץ, בשעות הקודרות כשאני מתכנסת בתוך עצמי, שקטה וחסרת ביטחון.
אבל זאת לא אני, זאת לא באמת אני…
יש בי כל כך הרבה שלא רואים במעטה המופנם שאני מפגינה כלפי חוץ. יש בי כל כך הרבה שאנשים לא יראו, אלא אם כן יהיו נכונים להכיר ולגלות.
אבל לאנשים היום אין את הסבלנות הדרושה לכך… אין את הנכונות והרצון ואני נקברת תחת ערמות של מבטים. שוקעת בים של דיבורים מאחורי הגב, שאני שומעת, גם אם הם חושבים שאני לא…
זה צובט היכנשהו עמוק. זה שובר ואני הורסת את עצמי, לאט אבל בטוח. מאבדת את הביטחון שהצלחתי איכשהו להתחיל לבנות מחדש.
ואני לא יודעת איך להתמודד עם העולם, כל כך הרבה שקרים ורגשות…
הם שוברים אותי. איך אי פעם אצליח להשתחרר ממה שאנשים חושבים? מאיך שהם שופטים?
כל התחלה כזאת מחדש רק מראה לי יותר ויותר שאין לי את הכלים להתמודד, את האישיות הבוטחת והחזקה שנדרשת, כדי לשרוד עוד יום כאן,
בין המוני בני אדם שמסתמכים על מראה חיצוני ועל רושם ראשוני, במקום על הלב ועל מה שבאמת הופך אותנו להיות מי שאנחנו, מה שבאמת מגדיר אותנו…
תגובות (8)
מפתיעים אותם.
קרה לי כל כך הרבה פעמים שנראיתי
כמו כל כך הרבה דברים משונים
שבכלל אף פעם לא הייתי
וכל פעם שברתי את זה קצת
יחד עם הבעותיהם שהתמלאו בתדהמה.
זה נשמע מהסיפור שלך כאילו האנשים האלה
לא מעוניינים באני הפנימי האמיתי שלך כלל
אלה רק במעטפת ייחודית ומסויימת של סיממנים כמו
מקובלות רבה בחברה
כאילו זה האינטרס היחידי
שבזכותו ובגללו הם יוצרים קשר עם מישהו.
זה לא נשמע כאילו
את צריכה את זה
בכלל בכלל לא.
תמצאי את מי
שיחפש לראות אותך.
3>
לגבי רושם ראשונה בכללי
מה שנוח בו
זה שכל כך קל לשנות אותו מהר
ביחוד אם את נראית מופנמת
ברגע שאת עושה משהו נועז
אנשים מתבלבלים צהר.
בהצלחה (:
תודה לך :)
העניין הוא שגם אם את לא צריכה את זה, אנשים כאלה שמסתכלים רק על הבחוץ במקום על הבפנים הכוונה, יש מצבים בהם אין לך ברירה אלא לקבל את זה.
כי יש פעמים שאלו האנשים, ואיתם את צריכה להסתדר. כמו מקומות עבודה, חברות וכו' וזה מה שכל כך מפריע לי. קשה למצוא דרך טובה להתמודד עם זה.
שוב תודה על התגובה ^_^
ואוו, את פשוט כתבת את כל מה שאני הרגשתי מילה במילה. אנשים יכולים להיות כל כך צרי אופקים בחשיבה שלהם לגבי אנשים אחרים, שזה עצוב.
אני אישית כבר לא נותנת לדברים כאלה להטריד אותי, אך תמיד יש את המקום הקטן הזה שחושב כך…
כתיבה מעולה, אמיתית ונכונה.
תודה ספיר,
זה באמת עצוב, נקווה שבאיזשהו שלב אנשים יבינו מה חשוב באמת במקום להתעסק בשטויות…
שמחה שקראת ואהבת ^_^
הזדהיתי עם מה שכתבת ואני גם מעריך את הרצון שלך לדבר דוגרי.
אבל אני חושב שדווקא כן יש לך תכלים להתמודד ואת האישיות החזקה והבוטחת, לפחות באיך שאני מכיר את עצמי וטיפה אותך.. יש לך את זה, חשוב שתדעי
תודה הראל, משפר את ההרגשה לשמוע שעדיין יש כאלו שיכולים להזדהות עם זה ומכירים את ההרגשה.
אני מניחה שלכל אחד מאיתנו יש את הכוחות האלה להתמודד, אנחנו רק צריכים למצוא אותם ולדעת איך להשתמש בהם ^_^
שוב, רוב תודות !
כתבת שחור אל גביי לבן,מילה במילה את סיפור חיי . אנשים יכולים ליהיות אכזריים בדרכים כל כך שונות,שזה מתסכל, והינה דוגמא: קביעת עובדות על סמך מראה חיצוני בלבד . לפעמים הגעתי גם למצבים כאלה שאנשים היו בטוחים שהם יודעים את קורות חיי אך לא כך הדבר. ותודה לך נעמי ,תודה על הכתיבה שלך.
תודה לך,
אני יודעת על בשרי כמה אנשים יכולים להיות אכזריים, אבל לא משנה מה תעשי, אסור לך להיכנע ולהוכיח שהם צודקים. תעמדי מולם, למרות שזה קשה, תראי להם שדרך בה הם שופטים ככה אנשים היא שגויה, תתעלמי ממה שאומרים ותהיי את.
זה מה שגם אני הולכת לעשות :)