החלטה גורלית – פרק שלישי!
"אחחח!" נאנקתי. "את מכניסה לי את זה לתוך העין!" אמרתי לשרון בכעס. "ג'ן, בשביל להיות יפה צריך לסבול!" היא אמרה לי באנחה. איך ידעתי שהיא תגיד את זה. צפוי. זאת לא היא שהעיפרון השחור נכנס לה לתוך העין נכון? "לא יודעת…. אני לא מרגישה בטוחה לגבי כל העניין… אני לא מרגישה אני.. אני מרגישה כמו בובה ככה.." אמרתי בחוסר אונים. הסתכלתי על עצמי במראה והרהרתי. אני לא יכולה לשקר ששמלת המיני בצבע האפרסק מחמיאה. אפילו לי, שחושבת שהרגליים שלי נראות כמו נקניקיות. ויחד עם שיערי השטני, ועיניי החומות – דבש, אני נראית פשוט… יפה. אבל שונה. יפה, שונה, יפה….שונה. אוףףף אני לא רוצה להשתנות בשביל אף אחד! אבל… טוב זה לא ממש נקרא להשתנות.. לא? הרי זה בסך הכל ערב אחד… ולא יקרה כלום אם יראו אותי ככה רק כמה שעות.. ו… "ג'ן!!" צרחה עליי שרון. "מה את חולמת עכשיו? יש לנו עוד נשף להגיע אליו!" אמרה לי, מיואשת ממני בצורה חמורה. אני יודעת שאני חולמת בהקיץ לעיתים קרובות.. לזכותה של שרון ייאמר שצריך הרבה סבלנות בשבילי. מי היה מאמין שכבר שנה עברה מאז הנשף שעבר? היום הכי גרוע שהיה לי בחיים! וגם הכי טוב שהיה לי בחיים! תפסתי את לירן מתנשק עם ילדה אחת. אסף התחיל איתי, אבל מאז מתנהג אליי כמו סמרטוט. מה אני אמורה לחשוב? אני כבר למדתי.. אסור לסמוך על אף אחד. אף אחד!
~~~~~~
"ווואאאוווו!" אמרנו אני ושרון יחד. הבטנו בשקיקה מסביבנו, מנסות להכיל את גודל האולם ואת יופיו. הוא קושט בהמון קריסטלים נוצצים ביופיים, ששיוו לו מעין מראה מלכותי. וואו. אין מילה אחרת להגדיר זאת. באולם נראו תלמידים רבים. חלקם רקדו עם בני זוגם, חלקם נשענו על הקירות בביישנות. אני ושרון הלכנו ללא ספק לקבוצת הילדים שנשענו על הקירות. בעוד אנחנו מהלכות לכיוונם, שרון עצרה בצורה פתאומית. עצרתי גם אני לאחר כמה צעדים והסתובבתי אליה על מנת להבין מה קרה. ראיתי אותה מדברת עם דורי. היא הסתכלה עליו בהערצה כזו… יכולתי לראות לה לבבות בעיניים. היא התקרבה אליי אחרי מספר שניות ולחשה לי "יפריע לך אם אני ארקוד איתו?". הייתה לה כל כך הרבה תקווה בקול. מי אני שאנפץ לה אותה?
"הוא לא יחכה לך לנצח. נו לכי כבר!" אמרתי לה בקריצה. "תודה! אני חייבת לך" היא אמרה לי בהתרגשות, וחזרה היישר לזרועותיו הממתינות של דורי. הסתובבתי אל הכיוון אליו התחלתי ללכת, ונתקעתי במישהו.
זה היה אחי רועי. "מה אתה עושה פה?" שאלתי בהפתעה. "ג'ן בואי, משהו קרה" הוא אמר לי במבט קודר. "מה קרה?" שאלתי בחרדה. "בואי, אני אגיד לך בדרך" הוא אמר. התחלתי ללכת אחריו, ובזווית העין הצלחתי להבחין באסף רוקד, ולצידו לא אחרת מאשר הבלונדינית שהתנשקה בשנה שעברה עם לירן! כנראה שמרוב שהייתי עסוקה בעצמי לא שמתי לב שהוא הספיק להחליף חברה. ועוד לזאת. היא הסתכלה עליי במבט מוזר. מבט חודר. מאיים. לא הבנתי את פשר המבט והמשכתי ללכת עם רועי לכיוון דלת היציאה מהאולם. כשיצאנו, הניח רועי את ידו על כתפי, הביט אל תוך עיניי, ו… שתק. "נו?" אמרתי כמעט בצעקה. "ג'ן…" הוא אמר לי בעצב. "מה?! נו תגיד כבר!" עכשיו כבר צעקתי. "ההורים… הם נרצחו." הרגשתי איך גולה מרה עולה לי לאט בגרון, מאיימת להוציא דמעות מעיניי. הבטתי לצד, וראיתי דמות יוצאת מהאולם ונשענת על הגדר שבחוץ. זו הייתה היא. הבלונדינית שרקדה עם אסף. היא הסתכלה עליי וחייכה.
תגובות (6)
מה הבלונדינית הכלבה הזאת
תמשיכי
חחח טוב הייתי צריכה להכניס בזה קצת עניין לא?
אמשיך בקרוב:)
הפתעת אותי ברצח ההורים! אני לא מאמינה שעשית את זה! אני לא מאמינה שהבלונדה הזאת חזרה ורצחה את הוריה! איזו דרמה!
כתבת את זה יפה מאוד ומצאתי הרבה נקודות חיבור עם הפרק המדהים הזה בכללי על החיים שלי ושל החברות שלי :)
תמשיכי במהרה!!
חחח אני מתחילה להרגיש אשמה על זה שרצחתי אותם D:
תודה על התגובה:)
:O
רצחת את ההורים שלה? ילדה מסכנה, קודם חבר שלה בוגד בה ועכשיו זה..
טוב נו, נתמודד… (אני פשוט מחכה לראות איך היא תתמודד.. וואו.)
את כותבת ממש יפה! מקווה שתמשיכי בקרוב [:
חחח הייתי חייבת להכניס עניין D:
תודה על התגובה, אני מחכה שיאשרו לי את הפרק הרביעי:)