נסיכים- נסיון (השם ישתנה בקרוב, רעיונות בברכה)
"ברוכים הבאים לטקס הבחירה!" שאג אלטר, האיש הזקן שמנהל את טקס הבחירה ומדריך את החדשים. האולם המלא מחא כפיים בהתלהבות.
הוא עמד במרכז הבמה הענקית ומאחוריו היו ארבעה עיגולים ענקיים, שבתוכם עמדו להופיע ארבעת הנבחרים. כל עיגול היה מעוטר בצבעי העונה, תכלת לחורף, כתום לסתיו, צהוב לקיץ וירוק לאביב, העיגולים שעליהם הולכים להופיע ארבעת הנסיכים ויהפכו להיות העונתיים למאה השנים הבאות.
"מיד יופיעו כאן ארבעה נבחרים, אחד לכל עונה, והם יהיו העונתיים שלנו למשך מאה השנים הבאות! בבקשה קבלו אותם!" אמר אלטר והלך לאחור באיטיות דרמטית.
ראשון הופיע האביב; עשן ירוק יצא מהעיגול הירוק ואפף את כולו, ואז לאט, כאשר החל להתפזר דמות נגלתה בפנים. הקהל מחא כפיים בחוזקה.
"הריעו לניקולס, הנבחר של האביב!" קרא אלטר כאשר אפשר היה לזהות את פניו של הנער. הנער חייך חיוך מרוצה ונופף בידו לעבר הקהל.
באה הגיעה הסתיו, באפיפת עשן כתום, נגלתה נערה נוספת.
"הריעו ללארה, הנבחרת של הסתיו" קרא אלטר בשנית והקהל הריע בחוזקה. לארה חייכה חיוך מאושר וסקרה את הסביבה בחיוך.
הבא הגיע הקיץ, אפוף בעשן כתום ובעלים המסתחררים סביבו, נגלה נער נוסף.
"הריעו לג'אס, הנבחר של הקיץ!" המשיך אלטר בשלישית והקהל הריע שוב. הנער הסיט את שיערו מפניו והביט באדישות קלה על הסביבה. למרות אדישותו, נראה הנער מחייך מעט.
עברו כמה דקות של שקט בהן כולם ישבו בציפיה ובמתח, ואלטר הסתכל על העיגול הרביעי והכחול בדאגה מעטה.
ואז עשן כחול החל להסתלסל במעלה המעגל הכחול וכולם הריעו שוב. העשן התפזר ונגלתה הנערה האחרונה.
"קבלו את מלודי…" החל אלטר בקריאותו, אך זיהה כי הנערה אשר עמדה בעיגול הכחול, בשמלה כחולה ומרהיבה, היא אינה נסיכת החורף.
הנערה נראתה מבולבלת גם היא, והסתכלה על המקום בהשתאות.
אלטר קימט את מצחו בבילבול והקהל החל להתלחש. שלושת הנסיכים האחרים הביטו בה ובאלטר בבילבול מוחלט.
"שקט!" קרא אלטר כעבור כמה דקות וגרם לאולם להשתתק.
"מה השם שלך חביבתי?" פנה אלטר אל הנערה המבוהלת.
"ריס." אמרה הנערה בהיסוס והסתכלה עליו.
"אז קבלו את ריס, הנבחרת של החורף!" קרא אלטר ומחיאות הכפיים קלושות נשמעו.
"כולם מוזמנים לעבר אולם החגיגות, הנשף עומד להתחיל!" העביר אלטר נושא במהירות והקהל החל למהר לעבר הטרקלין הענקי. כשהאולם התרוקן פרט לאלטר ולארבעת העונתיים, הם החלו לדבר.
"מי את? ואיפה מלודי?" שאל אלטר את ריס. היא נראתה מבוהלת ומבולבלת והסתכלה עליו באטימות.
לארה, בחורה גבוהה ודקיקה בעלת שיער אדום וחלק ועיניים בצבע דבש, לבשה שמלה צהובה נאה ששרווליה נמשכו על הריצפה, החלה לבחון את כוחותיה החדשים בעיינים משתאות, כאשר שלחה משב רוח נעים מקצות אצבעותיה.
"קוראים לי ריס האטיז, נערה רגילה בת 16, לא למדתי עונות מעולם, ואין לי מושג איך הגעתי לפה." אמרה ריס. לריס פנים מסורטטות, שפתיים יפות ביותר, עיינים כחולות ושיער חום וגלי שנשפך בקלילות על כתפיה ועל מצחה. עורה בהיר מאוד ולגופה היא לובשת שמלה כחולה וארוכה שנשרכה על הריצפה מאחוריה.
"מה קרה לנסיכת החורף?" שאל ניקולס, שיערו בלונדיני ומכסה חלק נרחב בפניו, עיניו ירוקות והמבט חמוד ותמים.
"אני לא יודע… משהו מסריח כאן." אמר אלטר בדאגה והלך לצד האחר של האולם, מתחיל לפתוח מגירות ולהוציא דפים ומסמכים בבלגן.
"את יודעת לשלוט על הכוחות שלך בכלל?" שאל ג'אס בהרמת גבה. שיערו היה קצוץ וכהה ועיניו בהירות מאוד. הוא היה שרירי ומבנה פניו היה יפה במידה מיוחדת.
"כן אני יודעת." אמרה ריס בחשיבות.
"תוכיחי." אמר ג'אס בהתנשאות. ריס התרגזה.
"אתה בוחן אותי? באיזה זכות?!"
"זכות של נסיך קיץ. קדימה, תוכיחי." דחק בה. ארבעתם ידעו כי הקיץ והחורף הן העונות הבאמת משמעותיות, והחורף הוא הקשה ביותר לשליטה מבין הארבע.
ריס היססה, ואז הרימה את ידיה וניסתה ליצור בעזרתן משהו. זה לא עבד. ג'אס נאנח.
"דווקא לתפקיד הכי קשה, בחרו במישהי שהיא לא נסיכה, ולא יודעת אפילו את הבסיס! זה ממש רע אלטר, אתה מודע לכמה רע המצב הזה?"
"אתה מוכן לא להחמיר את המצב בעזרת העצבים שלך?" אמר ניקולס בעוקצנות.
"אני לא מחמיר את המצב, אני מספר עובדות שאמורות לגרום למצב להיראות יותר קרוב למציאות." אמר ג'אס.
"לא הבנתי חצי ממה שאמרת עכשיו." הוסיפה לארה לשיחה.
"למה אתה חייב להיות מתנשא כלכך?!" התעצבן ניקולס.
"למה זאת אמורה להיות בעיה שלך?!"התעצבן גם ג'אס.
"שקט!!" קרא אלטר וגרם להם להשתתק.
"עכשיו מאוחר, וכרגע אין מה לעשות. תלכו לישון פה, ומחר בבוקר נראה מה עושים עם המצב המיוחד שלנו. תקבלו הדרכה קצרה לגבי הכל, בהנחה שאת ההדרכה הארוכה יותר קיבלתם בהכנה," אמר אלטר והסתכל על ריס כשאמר את המשפט האחרון. היא נשכה את שפתיה.
"אני לא מבין… זה נדיר כלכך שאחת הנסיכות לא מתאימה להיות עונתית, נדיר כלכך שזה לא קרה כבר חמשת אלפים שנה. מה גרם למעגל לבחור במישהי שהיא לא נסיכה לתפקיד כלכך חשוב כמו זה?" מילמל אלטר לעצמו כשהילדים התרחקו.
הילדים נכנסו לתוך מעלית קטנה בהיכל, והמעלית החלה לזוז ימינה ושמאלה, למטה למעלה, כך עד שהורידה את ארבעת הנערים כל אחד בחדרו.
תגובות (1)
זה ממש יפה, אני ממש מקווה שתמשיכי את הסיפור (עקבתי גם אחרי כל שאר הסיפורים שלך) ובינתיים אין לי ממש רעיון לשם.