רק לא לחזור לעבר-פרק 2

למחרת בבוקר התעוררתי, לבשתי בגדים
קלעתי את השיער שלי לצמה סינית, החלפתי תחבושת לאחת נקייה
וירדתי למטה.
תוך כמה דקות הגיעה ג'ינה והלכנו לבית הספר.
חצי יום עבר יחסית בסדר והצלחתי לא לבכות בגללו .
הכל בזכות ג'ינה, כל פעם שראינו אותו היא סובבה אותי לכיוון השני.

יצאתי משיעור ספרדית והלכתי לחפש את ג'ינה. – היה לה שיעור אחר-
הראש שלי היה מלא מחשבות ולא שמתי לב שנתקלתי במישהו.
"אויי מצטערת אני.." הרמתי הראש וראיתי במי נתקלתי – ג'ייס
הכרחתי את עצמי לסובב את הראש והמשכתי ללכת.
הוא תפס את היד שלי ברגע האחרון
"עזוב אותי!" אמרתי ולא הסתכלתי עליו
"אנחנו צריכים לדבר." אמר ולקח אותי
נכנסנו לכיתה והוא חיכה שאני אשב,
לא ישבתי.

"חשבתי שעברת את זה." פתח
"למה את מתחילה שוב? "
שתקתי ולא הסתכלתי
"תסתכלי עליי" הוא אמר
הסתכלתי ופחדתי להתחיל לבכות, לא רציתי לנהל איתו את השיחה הזו .
"למה את עושה את זה ?" ניסה שוב
"תעני לי!" "למה את פוגעת בעצמך?" צעק
"בגללך!" צעקתי "אתה לא קולט נכון ? "
"מאז שעזבת אותי אני כבר לא אותה אחת" "אתה לא מבין מה עשית לי.."
"בנית אותי ואז הרסת אותי "
"לא התכוונתי לפגוע בך" אמר
צחקתי בעצב "אבל פגעת, וחזק" "כל פעם שאני רואה אותך במיוחד עם אריאנה אני מרגישה שעוד חלק בלב שלי התפרק!"
"את צריכה להתמודד לבד" אמר בשקט
"לפחות תגיד לי למה עזבת אותי?" "בשלב הזה כבר התחלתי לצעוק "עזבת אותי בלי להגיד כלום!" "אתה לא חושב שמגיע לי לפחות זה?!"
"אתה לא יכול.."
"את רוצה שאני אגיד לך למה ?" קטע אותי ג'ייס בצעקה.
"כן ..עוד לא הבנת!!"
"כי אני כבר לא אוהב אותך!" צעק

הרגשתי שהגוף שלי עומד להתמוטט.
"אתה רציני ? תגיד לי שאתה צוחק!"
"אני מצטער" אמר בשקט וייצא מהכיתה
נפלתי על הברכיים והתחלתי לבכות ,
~אני לא יכולה להתמודד לבד~ חשבתי והוצאתי את האולר.
פתאום נכנס לכיתה ג'ו ותפס לי את היד "את לא צריכה את זה" אמר ולקח לי את האולר.
הוא עזר לי לקום וחיבק אותי
"הוא אמר ש.." התחלתי להגיד .
"אני יודע ,שמעתי הכל" אמר והרגיע אותי.

הגעתי הביתה ונכנסתי לחדר בסערה, לא היה לי כוח לאף אחד.
אחרי שעה אמא נכנסה לחדר.
"להביא לך משהו לאכול ? " הנדתי את הראש
"לשתות ? , אולי תיכנסי להתקלח? זה ירענן אותך"
"אני לא רוצה כלום אמא"
"טוב זהו, את לא יכולה להמשיך ככה, חשבתי שהתחלת להתגבר, אני רואה שלא. אם לא תתחילי לחזור לעצמך אני אזמין לך פסיכולוג " אמרה אמא
"פסיכולוג ? את רצינית ? אני לא הולכת לשום פסיכולוג" מחיתי
"אם לא תחזרי לעצמך, אפילו קצת זה מה שייקרה" סיימה אמא וייצאה מהחדר.
זרקתי את הכרית בעצבנות על הדלת
"אני לא צריכה פסיכולוג !" צעקתי
עבר שבוע מאז הוויכוח עם אמא,
וכל יום אני מנסה לקום לבית הספר ולהתנהג כאילו לא קרה כלום והכל בסדר.
שנאתי את זה, הכל לא בסדר, והכל לא יהיה בסדר !