יללות של חרדה (1)
בית היולדות היה מלא בכל מני בעלי חיים באביב. משפחת סנאים דילגה לה במסדרון הבנוי בוץ וסלע, מעבר לדלת אחת שמאחוריה התרחש הפלא שלו חיכו זמן רב כל כך.
להקת הזאבים ישבה על הספסל המובנה בקיר שאל מול המיטה המוצעת. במיטה ישנה זאבה צעירה, עדיין אוחזת בידה של הפומה המיילדת, ולצידה זאב בוגר קשוח למראה. להקת מונשיין הייתה ידועה בהרכב המיוחד שלה. פורעי החוק, שהשמועה עליהם נפוצה בכפר, מעולם לא הוכחו אשמים ולכן לא הוכנסו למאסר, על אף שהם לא היו חפים מפשע. נכון, הם היו מושחתים, אך כמו כל יצור גם להם היו רגעים רגישים, ואחד מהם הייתה ההמלטה הראשונה לאלפא השבט וחברתו התורנית.
סהר היה הגור הרביעי משבעה. הוא היה קטן כל כך- פרוותו כסופה עם כתמים לבנבנים, וממש ליד רגלו הימנית כתם לבן ממש, בצורה שעליה נקבע שמו, סהר בוהק.
הוא היה רק בין חודש כשהמהפכה התחילה, ממש גור שעוד לא יודע להילחם, רק לילל ולשרוט. הוא התחבא מתחת למיטה.
"אלפא שכמוך, לא מסוגל אפילו להגן על הגורים שלו." זאב בוגר, צעיר ולו במעט מאביו של סהר הלכוד תחתיו, הרים בגאווה את אחד הגורים חסרי החיים. הוא הניף את טלפו. "תעזוב אותו!" סהר הקטן יצא ממחבואו, נובח באומץ על הזאב המאיים. הוא חייך בעודו קורע את בטנו של האב וזעק בכאב כשסהר נשך את זנבו. "חתיכת-" הוא אחז בגור המבוהל בחוזקה. עיניהם הצטלבו. האלפא הישן מילמל בעוד החיים חמקו ממנו. בהחלטה של רגע הרפה התוקף מאחיזתו. "אני אמצא לך מקום בינינו, זאב אמיץ. אתה תלמד להעריך אלפא חזק."
סהר הביט בהאול בחשש. כבר שנתיים שהוא בשלטון, וסימני הזמן לא הותירו בו צלקת- הוא היה, ללא ספק, האלפא החדש של מונשיין. באותו אביב התכוון סהר לבקש את רשותו של האול להזמין את ידידתו לדייט, שכן בלהקות זאבים האלפא הוא היחיד שמוצא אישה, ולא היה נהוג לתת חופש ליתר אלא אם הסכים לכך. אותה ידידה הייתה מלהקת עטלפים שחיה בכפר מזה זמן רב, והיא וסהר היו מיודדים מאז ילדותם במידה שהספיקה להם, טוב, לעבור שלב. שמה היה מנגו, על שם הפרי הטרופי שגדל רק במקומות מרוחקים ונדירים- מה שגרם לעטלפי הפירות כמעט לסגוד לו, ולייחל לו למרות שרובם לא ידעו טעמו כלל. מנגו לא הייתה כל כך יפה, שיערה החום אדום ועורה השחום בלטו לעומתו של סהר, לבן אפור וזהוב. במרכז פניה היה אף קטן וחזירי, ומשני צידיו היו פעורות לרווחה זוג עיניים עצומות ושקדיות, מלאות התלהבות תמידית.. היא הייתה מנגו, והוא חיבב אותה, ובגלל שלא היה לו ניסיון החליט לבחון את הקשר גם אם לא אהב.
תגובות (3)
זה היה מקסים, וקצת חולני.
למרות שאין לי מושג על מה מדובר ומה זה אלפא או מונשיין, ואשמח להסבר, אגב…זה פשוט היה כתוב טוב ו..מאוד מעניין.
למרות שזה מאוד מאוד לא הסגנון שלי.
זה כל הקסם.
האם זהו המשך למשהו? או מן עיבוד סדרתי למשהו?
הסיפור הראשון שאי פעם גמרתי, המכשפה הנודדת, עקב אחרי מכשפה, אלף ואדם זאב. אדם הזאב נקרא סהר, ואחרי שיחה עם נטע החלטתי לכתוב את הסיפור שלו. מונשיין זה השם של הלהקה שלו, להקת הזאבים. אלפא זה.. זאב אלפא, המנהיג.
אז כן, במובן מסויים זה המשך לסיפור, אבל זה גם סיפור בפני עצמו.
וואי! איזה כיף לשמוע שהחלטת לקחת את ההצעה שלי ברצינות!
אני כל כך מחכה לפרק הבא *_*
ואלפא זה מנהיג זאבים, בטא זה חבר להקה ואומגה זה אחד שאין לו להקה