ילדי החוץ פרק 22

"…וזהו. ואז פגשתי את אספו שליוותה אותי הביתה"
"בן זונה!" אליסי קראה בשוק כשידיה חובקות ספל שוקו גדולה.
"יאפ.." הסכמתי איתה וטבלתי עוד קובית שוקו בספל שלי.
"וטאי לא אמר כלום? כשהם דיברו על השמועות וכל זה?" הסתקרנה ואני הנהנתי את ראשי לשלילה.
"והוא הסיבה לזה שיש עלייך בכלל שמועות!" קראה מודהמת ויישרה את גבה.
"הן עדיין קיימות?" שאלתי אותה מנסה את מזלי.
"בובי,שמועות לא נעלמות,הן מתחלפות. ולשמועה שששכבת עם טאי בפארק השכונתי לקח המון זמן להתחלף באחת אחרת" אמרה והניחה את הספל על אחד השידות שליד מיטתה.
"יואו בא לי לרצוח אותו ואת החברה השרמוטה שלו!" היא צעקה לתוך הכרית בכעס.
"מהשמועה לא אכפת לי. מהעובדה שהוא לא עשה כלום כאשר היא רק התחילה להתפזר בין כולם יותר נדהמתי" אמרתי לה והיא הסתכלה עליי בחמלה.
"האידיוט לא רצה להסית את האש לחברה השרמוטה שלו. והדבר הכי מעצבן אותי זה שזאת באמת הייתה היא!" קולה עבר לצעקה ואני צחקתי מהוריד שעמד לתפוצץ בגרונה.
"אני חייבת הסחת דעת" אמרה ותפסה את הטלפון שנח על השידה.
"למי זה?" שאלתי אותה והיא חייכה בערמומיות.
"בא לי כבר להקיא מרוב כל הסוכר הזה. אני חייבת איזון" אמרה מצמידה את הטלפון או אוזנה.
"פיצה קופידון? היי. אני רוצה בבקשה להזמין שתי פיצות משפחתיות על כל תוספת אפשרית עליהן" אמרה בקריצה וקמה מהמיטה.
"בא לי רק לישון!" קראתי מתמתחת בעייפות וחיוך ישנוני על פניי.
"מתקשרים אלייך" ציינה פותחת את ארנקה ומניחה את הטלפון בין כתפה לאוזנה.
"הם חווים בזה הרגע סינון" אמרתי עוצמת את עיניי בעייפות.

"לומדים למתמטיקה!" אליסי צעקה מעירה אותי משנתי וזורקת על פניי כרית בשביל לוודא שבאמת קמתי.
"מה השעה?" שאלתי כשלא חדר אף אור אל תוך החדר.
"5 בבוקר" אמרה בחיוך גדול.
"חרשנית" ציינתי והחזרתי את ראשי אל הכרית.
"מישהו בא לבקר אותך" אמרה והבן אדם הראשון שעלה בדעתי היה רובי.
"היא נורא כלבה כשהיא עייפה" היא אמרה למישהו וצחקה.
שניות לאחר מכן הדלת ננעלה.
אמיצה.
לנעול את רובי בחדר? ועוד איתי?
הוא ישבור את הדלת רק מהמחשבה על לבלות איתי כמה שעות בחדר סגור.
המחשבה גרמה לי לצחקק.
"אנחנו צריכים לדבר" שמעתי את קולו של ליאם ולבי נפל בתוך חזי.
עיניי נפקחו באחת ונשימתי נעתקה.
"אין על מה" אמרתי מתיישבת על המיטה כשגבי אליו.
"עדיף שתלך" אמרתי מפהקת.
"אחרי שתספרי על השמועות המזדיינות האלה שמאי דיברה עליהם" אמר והמיטה שקעה מכובד משקלו.
"אתה לא רוצה לשמוע עליהן" אמרתי קמה ממקומי אל החלון,מתחמקת ממגעו.
"דווקא כן" קולו נשמע שוב קרוב אליי.
אוזניי מתענגות עליו ועפעפיי נופלות בכבדות.
"עדיף שלא" מלמלתי משפילה טיהפ את ראשי ותופסת בקיר בשביל לא לאבד את האיזון שכבר ידעתי שהולך לבגוד בי.
"למה לא?" התעניין והעביר את אצבעו במורד זרועי.
עורי לא איחר להגיב לו.
"זה יהרוס הכל" עניתי.
מופתעת שמצאתי את קול לענות לו.
"שום דבר לא יצליח לגרום לך להתרחק ממני" אמר ואני הסתובבתי אליו.
שפתו פצועה וחבורה קטנה הופיע על לחיו.
"מה קרה לך לעזאזל?" שאלתי נוגעת בעורו באי אמון.
"את" לחש.
ידו מונחת על לחיי ואגודלו עובר על קווי המתאר של שפתיי.
מבלי לחשוב פעמיים נישקתי את עורו.
משאירה נקודה לחה עליו.
ידו השנייה מצמידה את גבי אל הקיר הנגדי.
כאילו לחצתי על מתג ההפעלה גופו התעורר לחיים.
"הדברים הקטנים האלה" הוא אמר אוחז בתנועה אחת את ישבני ומרים אותו אליו.
מצמיד את אגנו אל בין רגליי.
"הם שהכי מטריפים" לחש בנשימה נעתקת.
"זה לא יצליח ביננו" אמרתי עוצמת את עיניי שלא יראה את הדמעות שאיימו לפרוץ מהן בכל רגע.
ראשינו צמודים אחד לשנייה.
"כבר שמעתי את הדברים החכמים שיצאו לך מפה" אמר מלטף את עורי כל דרכו אל עורפי.
ידו סבוכה בשיערי ואגודלו מרים את סנטרי לפגוש במבטו.
"ותראי לאן זה הוביל אותנו" אמר והתנפל עליי בשפתיו שאספו אותי בשביל לשבור מחדש.
לשונו מתנגשת בשלי.
משתעשעת איתה.
תפסתי בחולצתו רוצה עוד.
שפתינו יונקות אחד את השנייה.
הרגשתי כמו ילדה תמימה שרוצה להרגיש הכל בו זמנית.
הרגשה עילאית,הרגשה שאיש לא יכול לשבור אותי באותו רגע.
רגשה שרק הוא יכל לתת לי.
מורמת מהקיר הוא הושיב אותי על השידה הקרובה.
ידו נכנסת מתחת לחולצתי עד שהגיע לשכמותיי.
"זה לא נוח" אמרתי בביישנות כשלא הבין למה לא הרגיש את סוגר החזייה.
חיוכו הפציע וחזר לתת לי לטעום עוד משפתיו.
"רק בשביל רגעים כאלה אני מוכן לתת לך לטמטם לי את הצורה" אמר כשראשינו צמודים וידיו מונחות על לולאות הג'ינס שלי.
"זה באמת לא יילך" אמרתי כשדעתי נפלה עליי.
"את חייבת להפסיק לחזור על אותו משפט" אמר ואני דחפתי אותו בעדינות אחורה.
"זה לא קשור אלייך" הסברתי את עצמי מתחילה להסתובב בחדר בלחץ.
"אז למי זה קשור?" שאל ברוגע.
לספר לו?
למה להתחיל בעיות שכבר נשכחו?
"למי זה קשור?" אליסי שאלה מבעד לדלת ולאחר שניות פתחה אותה.
"לחבר של אחותך" אמרה את מה שלא יכולתי להוציא מפי.
מבטו של ליאם חזר אליי.
מעולה.
תשנו את ספרי ההיסטוריה כי מלחמת העולם השלישית תחל בעוד 3..2..1..
"טאי?" שאל במבט של פסיכופת.
"מה הבן זונה הזה עשה עכשיו?" שאל בטון חד.
"כלום. הוא לא עשה כלום" אמרתי מנסה להרגיע אותו.
"כלום? הבן זונה הזה הפיץ…" ידי נחה על פיה של אליסי.
"תפסיקי" ביקשתי ממנה וידו סובבה אותי אליו.
"תעני לי" הוא הורה.
"זה כלום" אמרתי לו מנסה להרגיעו.
"על הזין שלי. אני רוצה שתדברי יולי. ועכשיו" אמר ואני לקחתי נשימה עמוקה אל תוך ריאותיי.
"נו!" קרא כשהבין שאני לא עומדת לדבר בזמן הקרוב.
"תספרי לו יולי. תספרי לו מי הפיץ את השמועות" אליסי אמרה במבט כאוב ורחמן.
מחזירה את מבטי לליאם הוא פתח את פיו לומר משהו אך לא מצא את קולו.
מתרחק ממני ומעביר את מבטו ביני לבין אליסי הוא נראה כאילו עולמו חרב עליו.
"ליאם!" קראתי כאשר יצא מהחדר בסערה.
נותן מכה אל הדלת בדרכו החוצה.
"סוף סוף מישהו שלא שם זין על התנהגות טובה" אליסי אמרה ושתינו רצנו אחריו.
"תפסיק להתנהג כמו אידיוט!" צעקתי לו מספיקה לתפוס באמתו.
"מה הוא אמר?" מסתובב באחת ושואל מבין שיניים חשוקות ונשימה מאומצת הוא הסתכל עליי מבין חריצים זועמים.
"לא משהו ששווה להסתבך בשבילו" אמרתי מקרבת אותו אליי ומרגישה הקלה כשנענה.
ידי מלטפות את עורפו ורגליי עולות על קצות אצבעותיהן.
מצחינו נצמדים ואני מרגישה את גופו מתחיל להרפות.
"בגלל זה אמרת שזה יסבך את הכל?" שאל לאחר כמה דקות שעמדנו מחובקים בשקט.
לוקחת נשימה עמוקה עניתי לו לחיוב.
"אני רוצה לדעת מה הוא אמר יולי" הוא ביקש ואני הרמתי את מבטי אליו.
"למה?" שאלתי לא מבינה.
"כי אם זאת הסיבה שבמשך שנה לא יכולתי להיות איתך..הוא יסתבך איתי " ענה.
"זה כבר לא משנה עכשיו" אמרתי לו מתרחקת ממנו טיפה ומושכת אותו אחריי אל המטבח.
מסמנת לו לשבת על הכיסא,הרמתי את ידי לקחת את קופסת העזרה הראשונה.