אין לאן לברוח- פרק שלוש עשרה

אין לאן לברוח- פרק שלוש עשרה
"אין לך בית ספר?" סהר שאל בהתעניינות ונתתי לו את הקסדה. הגענו לאסם למזלי, ועכשיו נתחיל עם העבודה.
"נתקענו עם שביתה." מלמלתי בשמחה.
"מה כל כך משמח?" הוא שאל בגלגול עיניים והתחלנו לפסוע לעבר הארווה של סקיפר.
"היה לי היום מבחן?" אמרתי כברור מאליו והוא גלגל את עיניו שוב.
"מבחני כיתה יא' הם לגמרי קלים. רק תפעילי את השכל שאין לך ויסתדר הכל." הוא הציע לי והנהנתי בראשי.
"רגע מה?" שאלתי בשוק והתקדמתי לעברו שהוא מתחיל להתקדם יותר מהר מימני. "השכל שאין לי? אתה טועה ובגדול." קבעתי והוא התחיל לצחקק בקול.
"אני שונאת שאתה מהיר ממני אפילו בהליכה." נזפתי בו והוא הסתובב אליי והרים את כתפיו בתמימות.
"טיפלת בסקיפר?" שאלתי והצבעתי לעבר הארווה של סקיפר. סהר המהם והנהן בראשו.
"רק תוציאי את החביות מהארווה." הוא ביקש מימני.
"כל העבודה פה עוברת אליי." נזפתי בקול ושילבתי את ידי.
"ילדה, את הזמנת את עצמך. תתחילי לגרוף את הקקי." הוא אמר וזרק לעברי את המגרפה. הרמתי את ידי, ותפסתי בה לפני שהיא תספיק ליפול על ידי. קישורי התפיסה שלי השתפרו.
"פשש, אוחתי. אחלה תפיסה." סהר החמיא לי כאשר קלט שאני מתלהבת מי זה. "בפעם הבאה קליטה מהירה, יד מושטת ולא תתאמצי בכלל."
"אתה כל כך הורס שמחות." נזפתי בו ורקעתי ברגליי.
"אני רק עושה את העבודה שלי." הוא התממם והנדתי את ראשי לשלילה בצחקוק.
"אני גורפת, אתה תוציא את החביות. ביוש." קראתי במהירות והתרחקתי לקחת את חביות הלכלוך. נעזרתי במגרפה לגרוף את כל הלכלוך והקקי, ומילאתי את חביות הלכלוך.
"הוואנס התלכלך." התבכיינתי וניסיתי לנער את הלכלוך מהנעל.
"תבואי עם נעליים שאת לא צריכה. מי לעזאזל בא עם וואנס?" קול מאחורי גרם לי להיבהל, וכמעט למעוד. נאחזתי בקיר, והסתובבתי לכיוון הנער שבגללו כמעט מעדתי. סהר.
"אין לך עבודה לעשות?" שאלתי בעצבים והמשכתי לנער את הרגל.
"נע, סיימתי. באתי להציק לך קצת." הוא ענה לשאלתי והתיישב על שולחן האוכל, מניח את רגליו על הספסל. "מה זה?" שאלתי בחצי צרחה וזרקתי לעברו את המגרפה. הוא בתנופת יד תפס את המגרפה, וגרם לי לגחך.
"תתחיל לגרוף פה, אני אנוח קצת." קבעתי והתיישבתי לידו.
"תתקשרי לחבר שלך, הוא חופר." סהר נזף והושיט לעברי את האייפון שלו, אך החזיר כאשר ראה את ידי מלוכלכות. חייכתי חיוך ציני ולקחתי מגבון לנגב את ידי. זרקתי את המגבון בפח, וגנבתי מידו של סהר את האייפון. הקלדתי את המספר של דולב, והצמדתי את המכשיר לאוזני. בצלצול השני הוא ענה.
"מימי?" הוא שאל.
"כן, התקשרת?" שאלתי למרות שידעתי את התשובה. לכלוך עף באוויר, ופגע בפרצופי ובבגדי.
"סהר." צרחתי בצחקוק וניערתי את בגדי. "אני אהרוג אותך אם זה יקרה שוב." הוספתי תוך כדי הצחוק.
"מצטער אוחתי, קרה בטעות." סהר ענה לי בצחוק.
"מה קורה שם?" דביר דאל בקו. פאק, שכחתי לגמרי שהוא שם.
"כלום." כחכחתי בגרוני וריסנתי את הצחוק. "קרה משהו?"
"לא. סתם. קיוויתי שכשתחזרי אם נוכל לצאת לאנשהו." הוא אמר בגמגום קל.
"דייט?" שאלתי בתחמנות ושמתי לב מזווית עיני שסהר הרים את מבטו אליי.
"איך שתרצי לקרוא לזה, בייב." הוא אמר בקול שחצני. והיא דביר שלי חזר. צחקקתי.
"קבענו?" שאלתי והוא המהם. "אני אתקשר שאחזור." "אוקיי, בלי שטויות." הוא הזהיר שוב.
"תירגע, יא קנאי." גיחכתי והוא אחריי.
"ביי,"
"ביי." החזרתי לו וניתקתי את השיחה.
"דייט?" סהר שאל בתחמון והרים את גבותיו. הגנבתי חיוך קטן וגלגלתי את עיניי. "הרומנטיקן הקטן הזמין אותך לדייט. מואה מואה." הוא אמר בקול פרחי והפריח לי נשיקות באוויר.
"כן, שמתי לב שאתם לא מסתדרים." צחקקתי בקול ונשענתי קדימה. הנחתי את מרפקיי על ברכיי ושיחקתי לסהר באייפון.
"זה לא רק הוא, אני לא מסתדר עם כולם." הוא אמר בגיחוך.
"חוץ מימני." אמרתי בגאווה.
"רק את." הוא אמר בציניות וגיחך. גיחכתי גם אני ונכנסתי למצלמה. הרמתי את ידי גבוהה באוויר, והנחתי את ידי השנייה על פי. סהר, שהיה חייב להדחף לתמונה עשה פרצוף מצחיק וצילמתי. צלמתי עוד כמה תמונות שלי לבד וגם עם סהר וחיטטתי בתמונות.
רוב התמונות שלי לא הייתי בכלל מרוכזת במצלמה, כי סהר היה מולי ועשה לי פרצופים מצחיקים. אבל זה יצא יפה בכל זאת. והתמונות עם סהר היו מצחיקות. בתמונה אחת חייכתי חיוך חושף שיניים למצלמה וסהר עשה גם הוא. בתמונה השנייה אני וסהר פזלנו ועשינו דוג פייס. ובתמונה השלישית, סהר התנפל עליי בנשיקה בלחי ואני צחקתי והצטלמנו ככה.
"יאללה, אוחתי. שלא תאחרי לדייט שלך." סהר אמר כאשר הוא סיים לאגרף והוציא קליקים מהגב.
"נו נו, תמונה אחרונה." התחננתי והמשכתי להצטלם.
"בנות." הוא נאנח ונעמד לידי. הוא עשה לי גרניים מאחורי הראש, וניפח את לחיו. עשיתי כמוהו, וצילמתי את התמונה. לאחר התמונה, הוא גנב לי את האייפון מהיד ובדק את התמונות.
"ארהעים ושתיים תמונות, לא מופתע בכלל." הוא אמר בפליאות והכניס את האייפון לכיס.
"ככה זה שהאייפון שלי בתיקון." הזעפתי את פניי ופסעתי אחריו למכונית.
"איפה ניסים?" שאלתי
"לכי תחפשי ביקום המקביל." הוא אמר בציניות ועלה על האופנוע. התיישבתי מאחוריו וחבשתי את הקסדה שהוא נתן לי.
"קורע," צחקתי בציניות והרצנתי. "עכשיו באמת."
"הוא לא פירט לי, הוא אמר שיש אירוע קטן במשפחה והלך."
"אוקיי." הרמתי בכתפיי בתמימות.
"תחזיקי חזק." הוא הזהיר אותי. חבקתי לבטנו והדקתי רק את האחיזה שלי כאשר האופנוע החל לנסוע במהירות. הנחתי את ראשי על גבו, ועצמתי את עיניי, נותנת לרוח לפגוע בעורי ולהעיף את שיערי הפזור.

"מיתי." שמעתי לחישה קטנה. "מיתי." הלחישה חזרה וגופי הטלטל בעדינות. פקחתי את עיניי באיטיות, והבטתי בסהר בשאלה.
"את לא חושבת שתצטרכי לבלטל את הדייט שלך?" הוא שאל בדאגה. "את עייפה מתה."
"אני ודביר זוג ולא יצאנו אפילו פעם אחת. אני לא רוצה לאכב אותו." מלמלתי באנחה וירגתי מהאופנוע. הורדתי את הקסדה, ונתתי לו.
"תתקלחי ותתקשרי אליו." הוא קבע והנהנתי בראשי.
"ביי, אוחתי." הוא אמר לי. נופפתי לו והוא החל לנסוע הרחק.

•איה•
"אמא, אני יוצאת." הודעתי לאמי כאשר באתי לפתוח את הדלת.
"לאיפה?" היא שאלה בהתעניינות והרימה את ראשה מהמחשב נייד.
"פגישה עם ידיד." הסברתי והיא הרימה את גבותיה.
"את יודעת מה קרה עם תום." היא נאנחה.
"אורי רק ידיד, תום סה כבר משהו אחר." מלמלתי והשפלתי את ראשי. תום הוא באמת משהו אחר. משהו אחר לגמרי.
"אוקיי." היא אישרה לי ובאתי לצאת. פתחתי את הדלת שוב ונכנסתי פנימה.
"אמא, שנחזור, אני אוכל לחזור לדבר עם תום?" שאלתי בתקווה שהיא תסכים.
"כן." היא אישרה בהיסוס וחיוך התנוסס על שפתי.
"יש. אמא. אני כל כך אוהבת אותך." צעקתי בשמחה ויצאתי מהחדר. הוצאתי את האייפון מהכיס, ושמתי לב לכמה הודעות שנשלחו בתום.
'אני באמת לא מבין מה קורה פה. אני אוהב אותך, איה. אני לא מתכוון לוותר עלייך.' הוא כתב בהודעה האחרונה. בדקתי לפני כמה זמן הוא התחבר, היה כתוב שלפני שעה.
'האמ… הי. אני יוצאת עכשיו, ואני אדבר איתך מחר. ואני אחזור עוד חמש ימים, ונסדר הכל.' שלחתי לו וסגרתי את המסך. תחבתי את האייפון שוב למכנס הסקיני שלי. התחלתי לפסוע בהליכות גדולות לעבר אורי, ששם לב אליי. להיום קבענו שנצא לגלדריה. הוא היה לבוש בחולצת טי-שירט שחורה, ומעליה הייתה מעיל אופנוע ענק וכבד, מכנס ג'ינס רפוי ונעלי אולסטר שחורות. אני לבשתי חולצת וי לבנה וצמודה, מעליה חולצה משובצת ומכופתרת, סקיני ג'ינס תכול ונעלי וואנס תכולות.
"מוכנה?" הוא שאל והנהנתי בראשי. יצאנו מהמלון, ונכנסנו לתוך הרכב השחור שלו. הוא החל לנסוע לעבר הגלדרייה, והדליק את השירים.
"היא מזמינה הפוך לשנינו ורר מתלוננת על החום איזה חוג אולי נזוז שואלת," הוא שר עם המנגינה. המבטא האירי הכבד נשמע, מה שגרם לי לצחקק.
"יש לך שירים אחרים?" שאלתי וקיפלתי את רגלי לחזהי.
"בנסיעה הבאה." הוא קרץ וגיחכתי. אורי דומם את המנוע, ויצאנו מהרכב. משב רוח מרענן וקר פגע בגופי, וגרם לי להצטמרר.
"בואי, ניכנס." אורי מלמל. הוא הניח את ידו על גבי התחתון, והוביל אותי לתוך הגלדרייה.
"היי, את." המוכר אמר והצביע עליי.
"היי, אתה." אמרתי באותו טון והצבעתי עליו. זה המוכר שביקש חיבוקון, וכשחיבקתי אותו תחבתי את העשרים שקל לתוך כיסו.
"מה חשבת לעצמך שתחבת לי את הכסף לכיס?" הוא שאל כלא מאמין. הרמתי את כתפיי בתמימות וצחקקתי.
"מצטערת שאני שונאת שמשלמים עליי." אמרתי בתמימות. והוא גיחך.
"הופה, הבאת חבר?" הוא שאל והביט אחורה- לאורי. "ידיד." תיקנתי.
"אותו גלידה מהפעם הקודמת?"בהוא שאל והוציא קונוס.
"יאפ." עניתי לו והבטתי באורי בשאלה.
"מוקה." הוא ענה והתיישב באחד הכיסאות.
"אפשר לפחות לדעת שם?" הוא שאל בקריצה. גיחכתי.
"איה." עניתי ואחזתי בגלידה שלי.
"מאור." הוא הציג את עצמו גם הוא ונתן לי את הגלידה של אורי. היה לו שיער מתולתל שהזכיר לי את של תום, ועיניים כהות בוהקות.
"תודה." הודיתי לו ופסעתי לכיוון אורי. התיישבתי מולו, ונתתי לו את הגלידה.
"אז מה, יש חבר?" הוא שאל בהתעניינות וליקק מהגלידה.
"סוג של." מלמלתי בהסמקה.
"תתחילי לדבר." הוא סימן לי ונשען אחורה.
"אני לא חושבת שזה בנוח." מלמלתי והשפלתי את ראשי. הוא נשען קדימה אליי, והצמיד את שפתיו לאוזני.
"אני גיי." הוא לחש באוזני והתרחק. הופתעתי והבטתי בו פעורת פה. הוא מיד החל לפרוץ בצחוק.
"אתה כל כך… אני שונאת אותך." נשפתי בעצבנות והוא המשיך לצחוק.
"אוקיי." הוא ריסן את צחוקו, אך עדיין היה מרוח לו חיוך.
"תרגישי חופשי איתי," הוא אמר והנהנתי.
"היה לנו קטע, והוא בגד בי ונפרדנו. וחזרנו שוב לפני חמישה ימים והחזקנו מעמד, אבל אמא שלי גילתה את זה והפרידה בנינו. אבל דיברתי איתה, והיא הסכימה לי להמשיך להיפגש איתו." אמרתי הכל בבת אחת והוא הנהן בהבנה. חוץ ממיתר, לא היו לי חברות אמיתיות. אם היו לי, הן היו מנצלות אותי. בין אם סה להעתיק שיעורי בית, או להיות מקובלות. אבל אחרי השימוש בי, הן היו דורכות עליי פשוט. למדתי להיסגר ולא להיפתח. יודעת נפתחתי לבנים. זה הרגיש לי כאילו הם באמת מבינים אותי, או יוגעים מי אני. אבל לא באמת היה לי החבר הכי טוב. היה לי את דביר, אבל הוא לא היה הכי טוב. במיוחד אחרי הסכסוך שלו ושל מיתר גם אנחנו התרחקנו. הרגיש לי כל כך פתוח לדבר עם אורי על זה, והוא לגמרי הבין אותי.
"מי הבר מזל?" הוא דאל בתחמנות וגלגלתי את עיניי בחיוך.
"הוא לא בדיוק בר מזל, אבל לא משנה. תום דנינו." עניתי לו על השאלה.
"פשש, דנינו? איה דנינו, אני כבר רואה את זה." הוא אמר בהתחכמות. גלגלתי את עיניי וצחקקתי.
"אז מה? יש לך מישהי?" שאלתי ולקחתי ביס אחרון מהקונוס.
"את האמת-"
"אאוץ'" קטעתי את דבריו של אורי כאשר משהו קל פגע בראשי. השפלתי את מבטי על הרצפה, וראיתי חבילת מגבונים. הרמתי את מבטי חזרה, למאור והבטתי בו במבט זועם שהוא התאפק לא לצחוק.
"מצטער, ילדה. זריקה לא טובה." הוא אמר בהתנצלות ושיחרר צחקוק קצר. חייכתי חיוך קטן שמיהרתי למחוק והוצאתי מגבון אחד מהחבילה. מאור הסתובב חזרה, להתעסק במכשיר שלו, ובלי שישים לב זרקתי לו על הראש את חבילת המגבון.
"איי." הוא ילל וקפץ במקום.
"מצטערת, ילד. זריקה לא טובה." התחכמתי בצחקוק, והוא רק גיחך, וניענע את ראשו כלא מאמין. הסתובבתי חזרה לאורי וניגבתי את שאריות הגלידה שהיו סביב פי.
"תמשיך." ביקשתי והוא הנהן, ממשיך בסיפורו.

•מיתר•
"היוש." קראתי לקו כאשר דביר ענה לי.
"חזרת רק עכשיו?" הוא שאל בחוסר הבנה.
"לא, לפני חצי שעה. התקלחתי פשוט." עניתי ועשיתי קוקו גבוהה בשיער שהספיק להתייבש לי. הוצאתי את הפוני לצד שלי וסידרתי אותו ככה שיראה יפה. הבטתי בעצבמי במראה, וסרקתי את גופי הקטנטן. לבשתי טייץ ארוך ושחור, חולצת טי-שירט לבנה וצמודנ ומעיל בייסבול שחור מעל.
"סבבה, אני כבר מגיע אלייך." הוא אמר לי.
"אוקיי." מלמלתי ותחבתי את השרוכים של מגפי הדוקטור מארטינס הלבנות שלי לתוך המגף. ירדתי לסלון, והתיישבתי על הספה. הדלקתי את הטלויזיה, וזפזפתי בין הערוצים. עצרתי בערוץ ששודרה שם פרק חוזר שראיתי על האנטומיה של גריי. צפצוף מכונית נשמע מחוץ לבית, הבטתי מחוץ לחלון ודביר היה מחוץ למכונית, נשען עלייה. יצאתי מהבית, ונעלתי אחרי. פסעתי לעבר דביר, ונעמדתי בקצות אצבעותי לתת לו נשיקה על שפתיו הרקות. הוא הצמיד את גופו לגופי, והעמיק את הנשיקה. לאחר כמה שניות, התנתקתי מימנו ונתתי לו חיבוק קצרצר. דביר פתח לי את הדלת, ונכנסתי לתוך המושב ליד הנהג. הוא עבר את המכונית, ונכנס למכונית לידי. הדלקתי את החימום, כי היה דיי קר והרכב התחיל לנסוע.
"זוכרת את השיר שלנו?" הוא שאל בגיחוך קצר.
"תלוי איזה, יש לנו הרבה." גיחכתי גם אני והרדיו הופעל. השיר 'best friend girl' הושמע ברקע וגרם לי להתלהב.
"היינו שומעים את זה כשהיינו בכיתה ז'" נזכרתי בגיחוך. "עם איה הנדחפת." הוא הוסיף לאמירתי וצחקקתי.
"מי היה מאמין, חמש שנים מאז." הוא מלמל בלחש. הנהנתי בחיוך, מתחילה להקפיץ לראשי כמה זכרונות טובים.

-פלאשבק-
"נו אבל דביר." מלמלתי בהתרגזות כאשר הוא התרומם, וחיטט לי במחשב.
"מה את רוצה? מותר לי." הוא התגונן ביהירות והתרומם לישיבה. דביר לקח את מחשב הנייד, והניח אותו על ברכיו לידי.
"בואי נראה איזה שירים יש ביוטיוב." הוא מלמל בלחש והתחיל לחפש.
"איכ, אין פה כלום." הוא התגונן.
"יש פה והרבה." התגוננתי גם אני.
"השירים של מיתר הם הכי טובים." איה, שהחליטה לשים לב אלינו, נדחפה ביני לבין דביר.
"שימי את זה." איה הציעה והצביעה במסך על שיר אחד. 'Best friend girl'
"נשמע שיר קיטשי." דביר הזעיף את פניו.
"שתוק, תינוק." איה נזפה בו בעצבים וגנבה מימנו את המחשב. היא לחצה על השיר, ותוך כמה שניות הוא התנגן ברקע.
"קיטשי או לא?" היא שאלה בהתחכמות את דביר שהזעיף את פניו.
-סוף פלאשבק-

שרנו עד סוף השיר, והרכב בדיוק נעצר.
הבטתי סביבי, בצד אחד היה הים. בצד השני הייתה מסעדה. מן המסעדות הקטנות האלה, אבל שכיף לשבת בהן כדי לראות את הזריחה, או סתם כדי לשמוע את צליל הגלים שמתנפצים. דביר יצא מהמכונית, עבר אותה ופתח לי את הדלת. משב רוח קריר בא ופגע בגופי, מה שגרם לצמרמורת לא קלה להתעורר בתוכי. חייכתי ופסעתי איתו משולבי ידיים לתוך המסעדה. לעומת בחוץ, בתוך המסעדה היה חמים.
"נעים פה." מלמלתי, דביר הנהן בראשו כהסכמה. הוא הוציא לי את הכיסא, והכניס ברגע שהתיישבתי.
"ג'נטלמן." מלמלתי בהתחכמות ודביר הרים את כפתיו בתמימות.
"לא להגזים, ילדה." הוא גיחך.
"אנחנו באותו גיל." הזעפתי את פניי.
"אני גדול מימך בכמה חודשים." הוא אמר בחיוך והנדתי את ראשי לשלילה.
"אנחנו בדיוק באותו גיל, נולדנו באותו בית חולים, באותה שעה-"
"רק בחודשים שונים." דביר קטע את דברי וגיחכתי. המלצרית הגיעה, וביקשנו את מנתינו. לעומת דביר שטחן את כל המסעדה, הזמנתי רק סלט. לא הייתי רעבה בכלל.
"בטוחה שאת לא רוצה כלום?" הוא 'אל בדאגה, הנדתי בראשי לשלילה. המלצרית הגיעה עם סופלה חם ומריח טעים, שגרם לי להזיל עליו ריר.
"ועכשיו?" הוא שאל בהתגרות ולקח חתיכה אחת. הנדתי את ראשי לשלילה וצחקתי. מיד כשפתחתי את פי, כפית נדחסה לתוכה. אכלתי את מה שהיה בכפית, והנחתי אותה על השולחן.
"אני שונאת אותך." הזעפתי את פניי בצחקוק.
"ואני אוהב אותך." הוא אמר וחייכתי בביישנות.
"ומתאים לך אדום." הוא הוסיף והנחתי את ידי על פניי.
"תאכלי קצת." הוא הוריד את ידי מפני והנדתי את ראשי לשלילה.
"אכלתי עם סהר." אמרתי בחיוך מתנצל.
"שוב פעם הסהר הזה?" הוא מלמל באנחה.
"מה הקטע שלכם?" שאלתי בחוסר הבנה והוא נשען קדימה אליי.
"אני לא מחבב אנשים שמנסים לגנוב לי אותך." הוא אמר וגיחכתי.
"אני וסהר רק ידידים." הרגעתי אותו. הנחתי את ידי על זרועו, וליטפתי אותה בהרגעה. הוא תפס בידי ושיחק באצבעותי.
"טוב, זה לא נראה ככה." הוא מלמל בלחש שיכולתי לשמוע.
"היי," קראתי לעברו בקול עדין, והוא הרים את ראשו אליי. "באנו לפה בשביל להנות יחד, לא בשביל להתעסק בדברים אחרים."
"צודקת." הוא מלמל ונשק לשפתי בעדינות.