אהבה כפולה- פרק 15

כבר עבר הרבה זמן מאז שדיברתי עם מאיה, בגלל שהתחברתי עם קרלי ואשלי, שמסתבר שהן מאד נחמדות אליי, אז בקיצור אני ומאיה כבר חודש לא דיברנו אולי מדי פעם היי וביי והיא מאד חסרה לי למרות שיש לי עכשיו את קרלי ואשלי.
לגבי המשפחה שלי, אמא שלי החליטה לא לחתום על המסמך גירושין, ואבא שלי מדי פעם שולח לי ולגיא מכתבים, הוא רשם לנו שהוא החליט לטוס לחו"ל, לנו אין בעיה, הוא החליט ללכת לנו מהחיים, אני לא עונה לאבא שלי במכתבים, אם הוא רוצה אני יענה לו פנים מול פנים אבל אני לא עונה, גיא כן עונה.
קמתי מהמיטה והתחלתי להתלבש, לבשתי חצאית וחולצה צמודה וסנדלים תואמים, לקחתי תיק צד והלכתי לבית ספר "אליסון?" שמעתי מאחורה "או מיי גד אית'ן, כמה זמן לא ראיתי אותך" אמרתי כשאני באה לחבק אותו, אית'ן הוא החבר הכי טוב שלי, אני והוא מכירים מהגן, לפני כמה שנים הוא עבר דירה ועכשיו אני רואה אותו איזו הפתעה בישבילי, "וואוו, איך השתנת" הוא אמר "ומה זה?" הוא אמר כשהוא מצביע על החצאית "זה לוק חדש, אני מנסה דברים חדשים" אמרתי "איך התגעגעתי אלייך" אמרתי וחיבקתי אותו, "לאן את הולכת עכשיו?" הוא שאל "אני הולכת לבית ספר" אמרתי "אהה שכחתי, שאת לומדת בבית ספר, אני עדיין לומד בבית" הוא אמר "אתה צריך להכיר את חברים שלי את קרלי אשלי ואת החבר שלי ליאם.." הוא קטע אותי "אהה יש לך חבר, נו ספרי עליו" הוא אמר "הוא מושלם, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו" אמרתי, "טוב אני הולכת, פה זה הבית ספר שלי " אמרתי לאית'ן חיבקתי אותו והתקדמתי לכיוון בית ספר, ליאם עמד בכניסה לבית ספר בחיבוק ידיים "מי זה?" הוא שאל בעצבנות "סתם.. זה ידיד שלי, הוא חזר והוא ראה אותי אז הלכתי איתו, קוראים לו אית'ן, אתה צריך להכיר אותו מתישהו" אמרתי "מה זה איך את לבושה?" ליאם הסתכל עליי ושאל, "אני לבושה בבגדים שלי" אמרתי אבל לא הרגשתי שזו האמת.
בהפסקת האוכל ישבתי עם קרלי ואשלי בקפיטריה, לפתע מאיה ניגשה אליי "אליסון אני יכולה לדבר איתך?" היא שאלה "כן בטח" אמרתי וקמתי, לפתע אשלי לחשה לי "את זוכרת מה סיכמנו, את צריכה להישאר איתנו, אסור לך להיות איתה" כעסתי אליה "אממ.. מאיה אני לא יכולה בעצם, תגידי לי מאוחר יותר" הרגשתי נורא שזה מה שאני עושה למאיה וזה קשה לי לעשות לה את זה אבל התחברתי עם קרלי ואשלי והמקום החברתי שלי במצב יותר טוב, ואני שמחה אז… אין מה לעשות לבינתיים.

היום אני נפגשת עם ליאם אצלי, נשמעה דפיקה פתחתי וזה היה ליאם, "היי" אמרתי "היי" הוא ענה קצת מצוברח "מה קרה?" שאלתי תוך כדי שאני עולה לחדר, "לא סתם, אמא שלי עיצבנה אותי, רבתי איתה" הוא אמר "אהה" אמרתי תוך כדי שאני באינסטגרם, שמעתי ברקע את ליאם מדבר, לא שמעתי מה הוא אומר אבל מדי פעם אמרתי 'אהה' וכאלה "את בכלל מקשיבה לי?" הוא שאל "מה?" אמרתי וקפצתי מהמקום שלי "אני מדבר איתך על מה שקורה לי ואת מתעלמת ממני" הוא אמר מאוכזב, והוסיף "איפה אליסון שאני התאהבתי בה? את השתנת מאז שהתחלת להיות עם אשלי וקרלי, את לא מדברת עם מאיה, את בקושי מדברת איתי, את כל הזמן באינסטגרם ולא היה לך לפני זה אינסטגרם, את שנאת את כל הרשתות החברתיות האלה עכשיו כל יום כמעט את מעלה תמונה, סגנון הדיבור והלבוש שלך השתנה, מה קרה לך?" הוא אמר ואני הורדתי את הראש למטה "זה מה שחשבתי שתיהיה התגובה שלך, אני חושב שאנחנו צריכים להיפרד את השתנת ואת כבר לא אותה אליסון שהתאהבתי בה, אני הולך" הוא אמר וטרק את הדלת קמתי מהכיסא ורצתי למטה אבל ליאם כבר לא היה כאילו הוא בכלל לא היה אצלנו בבית, עליתי לחדר, הסתכלתי במראה, וחשבתי לעצמי 'באמת השתנתי כמו שליאם אומר?' ומאיה שעד לפני כמעט חודש הייתה החברה הכי טובה שלי עכשיו לבד, ואני עם אשלי וקרלי התנהגתי באופן מגעיל כלפיה, קמתי מהחדר שלי לשירותים לנקות את הדמעות מהפנים שלי ודפקתי על הדלת של החדר של גיא "פתוח!" הוא צעק "גיא?!" אמרתי בחשש ונכנסתי "מה אליסון, אחותי הצעירה?" הוא שאל "צעירה בשתי דקות ויש לי שאלה" אמרתי כשבהתחלה צחקתי "מה קרה?" הוא אמר וטפח על המיטה שלו שאני אבוא להתיישב איתו "תגיד, אני השתנתי? כלומר אני אליסון שונה מאליסון שהייתה לפני חודש?" שאלתי "את רוצה את האמת או שקר?" הוא שאל "את האמת" עניתי "אז… קצת השתנת וכל השכבה אומרת עלייך שנהיית פרחה מגעילה, הצורה שהתייחסת למאיה הייתה מגעילה את יודעת כמה היא הייתה בוכה בגלל מה שעשית לה, פתאום הפסקת לדבר איתה והתייחסת מגעיל גם לליאם, מה קרה לך אליסון?" הוא אמר "אוווץ', השכבה באמת חושבת שאני פרחה?" שאלתי "כן, אני מצטער, אני יותר אהבתי את אליסון הישנה, שהייתה באה לדבר איתי על כל הבעיות שהיו לה" הוא אמר, "אליסון הזאת הולכת לחזור, ובגדול, אם ליאם לא היה נפרד ממני לא הייתי שמה לב שהשתנתי" אמרתי "ליאם נפרד ממך?" גיא אמר מופתע "כן, זה שהוא נפרד ממני גרם לי להבין שאני השתנתי, אני משתדלת לא לבכות אבל זה קשה" אמרתי "אז תבכי זה בסדר, את יכולה לבכות, אני אלך להרביץ לליאם המפגר שוויתר עלייך" הוא אמר ואני צחקתי "לא אל תרביץ לו, הוא נפרד ממני בצדק, התייחסתי אליו באופן מגעיל, לא מגיע לו מישהי מגעילה כמוני, מי שתיהיה איתו תיהיה ברת מזל" אמרתי "ככה את מוותרת עליו? אליסון הישנה לא הייתה מוותרת בקלות כזאת" הוא אמר "נכון, כבר שכחתי מהאישיות שלי לפני שנהייתי פרחה, אני אתחיל בזה שאני אמסור לנזקקים את הבגדים שאשלי וקרלי קנו לי ואני אחזיר את הבגדים הנורמלים שלי למקום שבו הם צריכים להיות ולא בבוידם" אמרתי "זה יותר נשמע כמו אליסון שאני מכיר ואוהב, אם את צריכה עזרה תגידי לי אני אבוא לעזור לך" גיא אמר וחיבק אותי "תודה" אמרתי וקמתי לחדר שלי, התחלתי לעבור על הבגדים שאשלי וקרלי קנו לי וחשבתיעל ליאם אם מה שאני עושה זה ניסיון להחזיר אותו עליי או לא יודעת מה אבל אני הולכת להחזיר את אליסון הישנה.
עשיתי שקית מלאה בבגדים שקניתי עם אשלי וקרלי "אמא, איפה יש עמותה למסירת בגדים לנזקקים?" שאלתי אותה "יש ליד המזח" אמא אמרה, שמתי את השקית בחוץ ליד הדלת ועליתי לחדר של גיא "גיא אתה יכול להסיע אותי למזח?" שאלתי "כן אני נועל כפכפים ובא" הוא אמר וחיכיתי לו ליד האוטו, ירדתי למטה ולקחתי את השקית והשענתי אותה ליד המכונית, בדרך ראיתי את אית'ן "היי" אמרתי "היי, זה לבוש שיותר מתאים לאליסון שאני מכיר", הוא אמר וצחקנו "לאן את הולכת?" הוא שאל "גיא אח שלי אתה זוכר אותו, אנחנו הולכים למזח, אני הולכת לתרום את הבגדים ש"החברות" שלי קנו לי" אמרתי "למה חברות עם מרכאות?" שאל "כי עכשיו הן כבר לא חברות שלי, אני החלטתי שהן עושות לי רק רע, הן הפרידו ביני ובין החבר ההכי טובה שלי והפרידו ביני לחבר שלי, ליאם והן גם גרמו לי להשתנות , הן לא קיבלו אותי כעצמי, הן רק שינו אותי כל הזמן"…
-נקודת מבט של ליאם-
ירדתי מהמדרגות של הבית של אליסון וטרקתי את דלת הכניסה, הלכתי וישבתי על ספסל שליד ביתה, אני לא יודע אם אני עשיתי מעשה נכון או לא, אבל אליסון השתנתה, והיא נהייתה שונה מהאליסון שאני אוהב ומכיר, נשענתי על הברכיים והחזקתי את הראש בין הידיים ורק התפללתי שהיא תצא החוצה ותגיד לי שהיא תשתנה, קיוויתי לזה כל כך אבל עברו חמש דקות והיא לא יצאה, וגם עשר דקות עברו והיא עדיין לא יצאה, כבר באתי לקום וללכת הביתה ואז שמעתי את הדלת אצלה נפתחת, אבל לא שמעתי את אליסון, רק שמעתי צעדים ודלת נסגרת.
קמתי מהספסל והתחלתי ללכת הביתה רק ששוב פעם שמעתי את הדלת נפתחת, ושמעתי את אליסון ועוד מישהו, זה היה בן כלשהו, כבר היא המשיכה הלאה? ואז הבנתי שזה היה אית'ן, כבר נרגעתי, שמעתי את השיחה שלהם, שמעתי את אליסון מדברת על אשלי וקרלי, יכול להיות בגלל שנפרדתי ממנה אולי היא תחזור להיות האליסון המוכרת והאליסון שבה אני התאהבתי חשבתי לעצמי, לפתע הרעש של המכונית נשמע והבנתי שהם מתחילים לנסוע, התחלתי ללכת הביתה.
הגעתי הביתה, ולא מצאתי את אמא, אני חיפשתי אותה בכל הבית ולא מצאתי אותה "אמא?!" התחלתי להילחץ ואז היא יצאה מהחדר שלה "מה אתה עושה הרבה רעש?" היא אמרה וצחקתי "אני מצטער על הריב מקודם ושהתעצבנתי עלייך" אמרתי וחיבקתי אותה "זה בסדר" היא אמרה והוסיפה "מה שלומך?" שאלה "אמ… הייתי יכול להיות קצת יותר טוב" אמרתי והתיישבתי על הספה,"קרה משהו בבית ספר? עם אליסון, דרך אגב אליסון מתי היא תבוא להתארח איתנו?" היא שאלה "אמא אני ואליסון זאת אומרת.. אני נפרדתי ממנה זו הסיבה שאני ככה" אמא התיישבה לידי ושמה את ידה על הגב שלי, "ליאם חמודי לא נורא, זו האהבה הראשונה שלך, עוד יהיו לך עוד הרבה אהבות בחיי אתה רק בן 16" ועניתי לה "אבל אני לא רוצה אהבה אחרת אני רוצה להיות עם אליסון" ואמא אמרה "אז למה נפרדת ממנה?" עניתי "כי היא התחברה עם הפרחות של השכבה ונהייתה שונה, היא הייתה אליסון שאני לא מכיר, אליסון שאנ ילא אוהב ולא מתחבר אליה, וגם רציתי לדבר איתה על מה שקרה לנו מקודם, והיא בכלל לא הקשיבה לי בזמן שאני תמיד הייתי מקשיב לה" אמא אמרה "אין מה לעשות" וקמה מהספה ואני נשארתי, הייתי בטלפון, חושב לעצמי 'אליסון תשלח לי הודעה, היא לא תוותר עלינו כל כך מהר' אני מרגיש פתטי, רק לפני כמה זמן נפרדנו וכבר קשה לי, אני רוצה להיות איתה, לחבק אותה, אני רוצה רק להיות שם בשבילה