מכתב שצריך להיכתב

מזמן לא כתבתי לך, אני מודה שנהייתי קצת חלודה.
אני כבר לא מוצאת על מה לכתוב, או יותר נכון, לא מוצאת את הכוח לכך. כל כך הרבה דברים מסיחים את דעתי, שאני לא מצליחה להתמקד ולבחור.
זה היה רגע של פאוזה… אתה יודע, השקט המוזר הזה בנינו כשאני מפסיקה לדבר. אתה בטח חושב שאני סתם איזו מוזרה שיושבת עם צעיף וכובע סרוג ומעיל פרוותי ומצטנפת לי בנוח בכיסא, כאילו שאין לי שום דבר לעשות. אני כזאת?
טוב, אולי אני כן.
פעם חשבתי שנחזור לדבר, או לפחות שניפגש מתישהו, אבל אתה יודע, הגורל לא עובד ככה. אנחנו לא תמיד מקבלים את מה שאנחנו רוצים.
אבל זה שטותי, באמת, הרי אתה פשוט היית חבר טוב, אבל זה לא שדיברנו בפתיחות, הרי למה לנו? אתה היית ה"מקובל" בין כל החברים שלך ואני, אני פשוט הייתי אני. לא יותר.
האמת, היו כל כך הרבה דברים שרציתי לומר לך, אבל זה פשוט לא היה מתאים. כנראה שזה אף פעם לא יהיה מתאים.
זה כל כך מוזר בשבילי לכתוב את המכתב הזה, אתה הרי ממילא לא הולך לקרוא אותו אי פעם, אז מה הטעם?
אני לא יודעת, כנראה שזה פשוט מסוג המכתבים שצריכים להיכתב.
אני חושבת לפעמים על כך מה שהיה בזמנו. אף פעם לא הבנתי דבר אחד- למה אני? אומנם לא היינו הרבה, אבל אני בהחלט לא הייתי ברשימה של מישהו אי פעם, אז למה דווקא אני?
אני בסך הכל רציתי להשתלב, לא רציתי להיות בולטת, פשוט חלק מכולם.
מעולם לא אמרתי לך כמה שנאתי אותך כשכולם חשבו שאנחנו ביחד. במשך חודשים היה לי את הרעיון הזה בראש שזה בעצם אתה שסיפרת לכולם את השמועה הזאת.
אם זה היה נכון – מה שהרגשת- אז אני לא יכולה להתווכח או להאשים אותך בזה, אך זה גרם לי לכל כך הרבה אי נוחות, כל כך הרבה הרמות גבה וצחקוקים.
אני נעלבתי!
אך אם זאת, לא עשיתי כלום.
אתה צודק, יכול להיות שהייתי צריכה להגיד משהו, אבל מה כבר יכולתי לומר? "היי, אני לא חושבת שאני אוהבת אותך, אולי תרד מזה?" לא יכולתי להגיד דבר כזה, לא בלי להבין מהי באמת אהבה, או לפחות איך מרגישים אותה. זה לא רק כי לא רציתי, זה גם בגלל שלא רציתי לטעות, לא רציתי להגיד משהו שאחר כך יתברר לי כטעות.
אתה היית כל כך נחמד אליי, שזה כאב ממש לעזוב.
אבל אתה יודע מה? אני הרפיתי, הרפיתי מהכל. הבנתי שאם אמשיך לחשוב על כך זה לא יועיל, כי זה לא יחדש את הקשר שלנו או משהו. זה לא יעשה כלום.
זה גורם לי להרגיש הקלה, למען האמת. כמו לעצום את העיניים ולנשום עמוק, בלי להיות טרודים ממשהו שיפריע את שלוותנו.
אמרו לי פעם שלכל אחד יש מישהו שהוא חייב לפגוש בחייו, ולא משנה לאיזו סיבה. אני חושבת שאתה היית זה שאני הייתי צריכה לפגוש, והאמת?
אני לא מתחרטת על זה.