זאת אני פרק 7 – לגור איתו

קמתי בבוקר כרגיל.
הלכתי לאמבטיה, הדלת הייתה נעולה, דפקתי עליה בחוזקה.
"מי כאן??"
שאלתי בעצבנות.
"סנטה קלאוס"
הקול של דניאל נשמע מתוך האמבטיה.
"תצא כבר!"
צעקתי ודפקתי על הדלת.
חיכיתי חמש דקות בחוץ.
"כמה זמן לוקח לך? מה אתה בחורה?"
שאלתי בעצבים , מנסה להתעלם מהעובדה שהוא בלי חולצה.
"ושים חולצה אתה לא בבית"
אמרתי וסגרתי את הדלת של האמבטיה.
הוצאתי את הכל על השק, עד שהוא כמעט נקרע.
"אלינור? הכל בסדר?"
שמעתי את קולו של תום.
הוא נישק את הלחי שלי מחזיק במותניי.
"סתם אני…עצבנית"
אמרתי נאנחת.
"את בטוחה? זה לא בגלל דניאל?"
הוא אמר מחכה לתשובה שלי בקוצר רוח.
"לא זה לא קשור אליו"
אמרתי מרגיעה אותו.
פתחתי את הדלת של הבית וכל העצבים שהוצאתי, חזרו בבת אחת.
דניאל והחברים שלו ישבו בסלון, עם שתייה, והחברה שלו יושבת עליו ומנשקת אותו מידי פעם.
"דניאל אפשר לדבר?"
אמרתי משלבת ידיים מנסה לשלוט בעצמי.
הוא התעלם והמשיך לדבר איתם.
לא שלטתי בעצמי.
תפסתי את ידה של תמר והקמתי אותה ממנו , העפתי אותה על הספה.
לקחתי את ידו של דניאל ומשכתי אותו מאחורי. הלכתי לחדר שלו וסגרתי את הדלת.
"למה הבאת אותם ואת החברה הסתומה שלך לכאן??"
צרחתי עליו.
"אל תקראי לה ככה! אני לא אומר כלום כשאת מביאה את החבר הדפוק שלך לכאן נכון? אז תפסיקי לצרוח עלי ולשחק אותה קשוחה , כי את סתם ילדה מפגרת שלא מבינה כלום מהחיים שלה! אז תעזבי אותי בשקט ותלכי לחפש חיים או משהו, טוב??"
הוא צרח עליי.
פניו השתנו למבט מצטער.