מלאך: פרולוג
תמיד הייתי שונה מכולם, אבל אני מניחה שזה ברור, אני הרי, הנערה קצרת השיער המתלבשת כנער, בעולם בו נשים הן בעלות שיער ארוך והחצאיות שלך הן לרוב הדבר היחיד שאתם יכולים לראות בהן.
גדלתי בבית יתומים, החוק לקח אותי מאבי משום שלא היינו דוגמה למשפחות בפרסומות, משום שהייתה חסרה לנו דמות נשית בתמונה, ואבי לא היה מוכן לוותר על אהבתו לאשתו המנוחה ולהתחתן מחדש, אז מצאתי את עצמי בבית יתומים, בערך בגיל שמונה ונשארתי תקועה שם עם כל הנזירות המפחידות והתפילות שלא נגמרות, אבל אם לומר את האמת, לא נשארתי תקועה שם זמן רב מידי, ברחתי באפשרות הראשונה שנתנה לי.
אני עדיין זוכרת את אותו היום, אתם יודעים?
זוכרת את בגדי הבנים שאספתי במשך כשנה, פריט אחד בכל פעם,את היום בו ראיתי את התער על השולחן, וחשבתי שזה בטח יום המזל שלי, את קווצות השיער מרחפות סביבי בדרכן למטה, אני זוכרת את פניי במראה, כחושות ובעלות שום קשר לילדה שעמדה באותו מקום חצי שעה לפני כן.
אני כבר לא זוכרת את אותה ילדה, את זו שאהבה מעשיות ופחדה מהלילה, השנים הרחיקו אותי ממנה, ואני שונה ממנה כל-כך שלא הייתם חושבים אפילו לרגע אחד שאנחנו אותו בנאדם,אני אפילו לא זוכרת את שמה יותר, אם לומר את האמת.
מה הוא שמי אם כך, אתם שואלים?
התשובה לכך היא פשוטה, אין לי אחד, אך יש לי כינויים רבים, יותר משהייתם מאמינים, המוכר ביותר מהם הוא מלאך, אם כי אני חוששת שזה לא משום שאני רחומה ורכת לב, חוששני שזה מהסיבות שהלא נכונות, משום שהם אומרים את כינוי בחשש, כפי שמדברים על מפלצת שתבוא ותהרוג אותכם, או על מלאך המוות שבא לקצור את נשמתכם.
אני מניחה שאני מבינה לליבם, אני הרווחתי את הכינוי הזה, את הפחד העיניהם בכל פעם שהם לוחשים את שמי, אני עבדתי קשה עבורו.
אתם מבינים, אין הרבה דברים שיכולתי לעשות אז, הרי מי יעסיק ילד בקושי בן עשר? אך עם השנים עשיתי מעט מהכול, היו כמהעבודות חוקיות, אבל רוב תעסוקתי הייתה בעבודות שאני לא גאה בהם, אך אני לא חשה חרטה בגללם, עשיתי מה שיכולתי בשביל לשרוד, ואני לא אבקש סליחה על כך.
אני צריכה ללכת עכשיו, יש אנשים שמחכים לי, מקומות בהם אני צריכה להיות, וכמה קברנים שמחכים שאדאג להם לתעסוקה בקרוב.
תגובות (2)
התחלה מעניינת לסיפור
כן תמשיך/י זה נשמע נורא מעניין