להתחיל מחדש- פרק 21 (הדבר הנכון- המשך)

סאם לא יכלה לבודד את כול המחשבות שצצו לה בראש וכול הדברים שמרי קייט אמרה לה התרוצצו לה בראש אז היא החליטה ללכת לדין ישירות ולשאול אותו על זה.
אם בסאם היתה תכונה בולטת כולשהיא, זו היתה הישירות שלה.
לאחר שסאם נתקלה בבריאן ושאלה אותו איפה דין, והוא אמר לה שהוא בחדר, סאם ביקשה ממנו לקרוא לו הרי שאסור לבנות לבקר בחלקם של הבנים במעונות; בריאן לא התלהב אך הלך לקרוא לו.
סאם התיישבה על אחת הספסלים בחוץ וחיכתה לו בשקט; השמיים היו בהירים ולא נשבה שום רוח בסביבה. סאם התחילה לקוות ולהתפלל לקצת גשם מרוב שהתחיל להימאס לה מהחום הבלתי נסבל של העיירה.
לאחר רבע שעה, סאם ראתה את דין מופיע מבניין המעונות וניגש אליה.
סאם הביטה בו מתקרב והרגישה פרפור של אושר עם פניו המחייכות; מה אם הוא באמת שכב איתה? עם בת הדודה שלה? מה היא עומדת להרגיש בקשר לזה?
"היי," דין אמר לה כשהוא התקרב אליה; הוא רכן ונישק אותה על הלחי ברכות והתיישב לידה על הספסל. "קרה משהו?" הוא שאל.
"תלוי," ענתה סאם והשפילה את עיניה. בטנה התחיל להתהפך בחשש מהתשובה הצפויה; היא כבר לא היתה בטוחה שהיא רוצה לשאול את השאלה הזאת.
"את נראית מוטרדת," העיר דין ובחן אותה. "אמרתי לך שכבר דיברתי עם מרי קייט," הוא הוסיף בטון מרגיע, "היא היתה בסדר גמור והיא אפילו איחלה לנו בהצלחה בקשר שלנו…אני לא בטוח שהאמנתי לה אבל בכול מקרה-" הוא הוסיף במלמול.
סאם הרימה את מבטה אליו ואמרה לו, "היא באה לדבר איתי."
"מי?" הוא שאל. "מרי קייט?"
"כן," ענתה סאם. "היא אמרה לי משהו…עליך ועליה."
"באמת?" הוא נשמע מופתע.
סאם נשמה עמוקות ואז החליטה לשאול וזהו. "היא אמרה לי ששניכם שכבתם באותו לילה של המשחק, כשעזבת איתה…זה נכון?"
סאם לא הצליחה לפענח את הבעת פניו של דין שאמר, "היא אמרה לך ככה?"
"כן."
"זה לא נכון," ענה דין.
"היא שיקרה לי?"
"כנראה שכן…" ענה דין במשיכת כתף.
סאם הרגישה הקלה עצומה וגם כעס בלתי נשלט.
"הכלבה הזאת…" היא מלמלה בלי להתאפק.
"היא פשוט מאוכזבת," אמר דין. "תתני לה קצת זמן והיא תתרגל אלינו…אל תהיי קשה איתה כול כך."
"אני פשוט לא מבינה מה הקטע שלה איתך!" קראה סאם ברוגז. "למה היא כול כך מאוהבת בך? חשבתי שיצאתם רק פעם אחת…"
"כנראה כשהתחלנו לבלות יחד כידידים, היא נקשרה אליי יותר."
"אבל הבהרת לה שאתם רק ידידים לא?" שאלה סאם בזעף.
"חשבתי שזה די ברור," משך דין בכתפיו שוב.
"והיא עוד באה ומשקרת לי!" קראה סאם בכעס.
"בואי," אמר לה דין ומשך אותה אליו בעדינות ונשק לה. "אל תחשבי עליה יותר."
"אני פשוט שונאת שהיא בחיים שלך," סאם אמרה לו. "היית צריך לראות אותה מדברת עליך…היא מרגישה שיש לה ממש בעלות עליך, כאילו אתה שלה…" היא הוסיפה בכעס.
"אני אוהב את זה," דין אמר לפתע וחייך. "אני אוהב את זה שאת מקנאת לי-"
סאם גלגלה את עיניה ודין נשק לה על לחיה.

זה היה קשה לסאם לא ללכת ישירות אל מרי קייט ולהתעמת איתה על השקר שלה אך היא לא רצתה שידברו על הקשר שלה עם דין עוד יותר ממה שדיברו; הקשר שלהם היה פומבי מספיק, וכולם היו מודעים לעובדה שמרי קייט עדיין דלוקה על דין וסאם לא רצתה לעורר עניין רב יותר בקשר שלהם.
קלואי חשבה שמרי קייט אנוכית ומפונקת מספיק כדי לשקר בצורה הזאת רק כדי שהיא תקבל את רצונה, אך סאם עדיין לא הבינה מה היה הטעם בשקר המטופש ההוא; היא באמת חשבה שסאם תסמוך על המילה שלה ולא תלך ותשאל את דין על זה?
"אולי היא חשבה שתכעסי עליו ולא תרצי לדבר איתו?" משכה קלואי בכתפה כשסאם הרהרה את מחשבותיה בקול. "וכשהיה נוצר שבר ביניכם, היא היתה הולכת לדין ומתקרבת אליו יותר או משהו? היא יכולה לשקר מכול מיני סיבות."
סאם התחילה לבחון את מרי קייט לעיתים קרובות וניסתה להבין אם היא מנסה לסכסך בינה לבין דין; אך היא לא ראתה אותה מתקרבת לדין ששמר ממנה מרחק מאז שסאם סיפרה לו על השקר שלה; סאם ניחשה שהוא כעס על השקר שלה יותר מדי כדי לנסות להמשיך להיות ידיד שלה.

חודש דצמבר הגיע ועדיין לא ירד גשם בעיירה; אינֽדיֵאן וֵיילֽס נשארה יבשה לחלוטין אך מזג האוויר התחיל להתקרר וסאם הודתה על כך.
בואו של חודש דצמבר רמז על התקרבותם של תקופת החגים והעובדה שתהיה חופשה מהלימודים למשך החגים; ובשביל סאם זה גם אמר שהפגישות שלה עם היועצת התקרבו לסיומם.
סאם הרגישה נחמה מסוימת בפגישותיה עם היועצת; היא היחידה שסאם דיברה איתה על אנדרו ועל ניסיון התאבדותה ועל כול הדברים שקרו לה שנה שעברה, היא היחידה שידעה על עברה וניסתה לעזור לה, וסאם הרגישה מעט עצב כשחשבה על כך שהפגישות שלהן יסתיימו.
"נותרו לנו רק ארבע פגישות," אמרה גברת ברוק לסאם כשהיא ישבה אצלה במשרד ביום חמישי בשעה הרגילה, כמו תמיד.
"כן."
"אני חושבת שהלך לנו טוב, סאם," גברת ברוק אמרה בחיוך. "גם גברת קאר מסכימה איתי…"
"המנהלת?"
"כן," ענתה גברת ברוק. "היא אמרה שלא הסתבכת בצרות מאז שנכנסת לבית הספר למרות מה שכתוב בתיק האישי שלך, ושיש לך ציונים טובים ושלא הברזת משיעורים במהלך הלימודים."
סאם הרגישה מוזר כששמעה את גברת ברוק מרמזת על כך שהיא היתה ילדה טובה.
ממתי היא ילדה טובה?
"אני חושבת שאת לא אותה הילדה שהיית לפני שנה וחצי," היא המשיכה. "ושהחברים שלך השפיעו עלייך יותר ממה שאת חושבת והעניין עם אנדרו הצליח להעיר אותך בנוגע לחברים שלך ובנוגע אלייך."
"אני לא בטוחה בזה," מלמלה סאם. "בנוגע לעובדה שהחברים השפיעו עליי. את מדברת כאילו הם גררו אותי לדברים האלה-אבל אני נהניתי מהם."
"אבל כמו שאת רואה, את לא ממשיכה להתנהג ככה כשאת לא לידם." העירה גברת ברוק.
"אולי כי אין לי הזדמנות-"
"אמרת שאת מסתובבת עם דין לוקהארט, לא?" היא שאלה.
"כן."
"אז איך זה ייתכן שלא היו לך הזדמנויות? דין לוקהארט הוא אחד התלמידים שמעוררים הכי הרבה צרות."
סאם שתקה.
אולי היא לא הסתבכה עד עכשיו בבית הספר אך היא זכרה איך היא וקלואי התחמקו לחדרם של דין ובריאן למסיבה הקטנה שדין ערך; איך היא המשיכה לעשן עם קלואי ודין בפינות הבית ספר, איך דין התחמק לחדרה כמעט כול לילה לאחר שעת העוצר של המעונות.
זה לא שהיא הפסיקה להפר את הכללים; פשוט לא הצליחו לתפוס אותה במשך החודשים הללו.
סאם היתה מאוכזבת מעצמה.
היא הבטיחה לעצמה לנסות להשתפר בשנה הזאת ולנסות להשתנות ולמרות שגברת ברוק יושבת מולה ומהללת אותה על הביצועים שלה בבית הספר; סאם לא ראתה שום שיפור בעצמה.
"על מה את חושבת, סאם?" גברת ברוק שאלה אותה לאחר כמה רגעים של דממה מצידה.
סאם המשיכה לשתוק לרגע ארוך ואז אמרה, "אני לא חושבת שאת צודקת…"
"בקשר למה?"
"אני לא חושבת שהשתפרתי בהתנהגות שלי."
"באמת?" גברת ברוק הופתעה. "למה לא?"
סאם נאנחה. "זה שלא תפסו אותי עוברת על הכללים עד עכשיו, לא אומר שלא עשיתי שום דבר."
גברת ברוק בחנה אותה בריכוז, "האם את רוצה להסתבך סאם? אני יושבת פה ומחמיאה על השיפור בהתנהגותך ואת מנסה לשכנע אותי שלא השתנית. חשבתי שאת רוצה להשתנות."
"אני רוצה!"
"אז מה את אומרת פה בעצם?"
"שאני מאוכזבת מעצמי," הודתה סאם. "שאת מחמיאה לי פה על התנהגותי והעובדה שהשתניתי לטובה ואני מרגישה מזויפת כי לא השתניתי."
"למה לא?"
"כי אני ממשיכה לעשות דברים…שנוגדים לכללים, אבל רק לא תפסו אותי עד עכשיו…"
"סאם," גברת ברוק נרכנה לעברה. "את בגיל הטיפש עשרה! ברור שתעברי על הכללים…את בגיל הזה שאת הולכת בעקבות הלב ולא בעקבות הראש שזה בסדר גמור, אבל האם נעצרת בחודשים האחרונים על ידי המשטרה?"
סאם הרימה אליה את מבטה ואמרה, "לא."
"האם נכשלת בארבעה מקצועות בבית הספר ונאלצת לעשות מבחנים חוזרים?"
סאם שוב מלמלה, "לא."
"האם התחצפת למורים בפנימייה? האם הברזת משיעורים רק כדי לבלות עם חברים שלך? האם התגנבת לבית הספר עם אלכוהול או גראס כדי להתמסטל בשטח הפנימייה?"
סאם שתקה.
"לא, כי את מתחילה להשתנות סאם!" קראה גברת ברוק בהתרגשות מסוימת. "כי את מתחילה למצוא את עצמך פה, ואת הולכת ומשתפרת מיום ליום. את צריכה ללמוד לקבל את עצמך, סאם. אף אחד לא מושלם."
סאם הביטה בגברת ברוק והבינה לפתע שבאמת אכפת ליועצת ממנה…

"איפה היית?" שאל דין כשסאם נכנסה לקפיטריה לארוחת הערב והוא ניגש אליה.
"סתם בחדר…" שיקרה.
"הייתי בחדר שלך ולא היית." דין הרים גבה. סאם הסמיקה; היא לא אהבה לשקר לדין אך לא היתה מוכנה עדיין לספר לו על אנדרו ועל ניסיון ההתאבדות שלה; היא לא רצתה להכביד על הקשר שלהם, הם נהנו יותר מדי כרגע וסאם לא רצתה שדין יגלה על עברה ויתחיל לראות אותה באור שונה.
"בטח יצאתי לעשן באותו זמן," סאם משכה בכתפה.
שניהם הלכו להתיישב על יד אחת השולחנות כשדין ממשיך לבחון את סאם בחשדנות אך הוא לא הוסיף מילה בעניין.
"רצית משהו?" שאלה אותו סאם כששניהם התיישבו; קלואי לא היתה בסביבה.
"כן," ענה דין. "רציתי לומר לך שאני רוצה לקחת אותך היום למקום כולשהוא."
"היום?" סאם הביטה בו בהפתעה. "זה לא סוף שבוע, לא ייתנו לנו לצאת."
דין חייך. "ממתי זה עצר אותי?"
סאם מיד נזכרה בשיחתה עם גברת ברוק והרגישה צביטה בלב. "אי אפשר ללכת מחר? אני לא רוצה להתחמק מבית הספר ושיתפסו אותנו."
"מי אמר שיתפסו אותנו?" הוא שאל בחיוך ערמומי.
"אי אפשר מחר?" סאם התעקשה.
"עדיף היום כי אני עדיין בעונש בסופי השבוע עד אחרי החגים ואם אחד מהתלמידים יראה אותי מחוץ לפנימייה, הוא יכול לספר למישהו."
סאם היססה.
"לא יתפסו אותנו," הוא הרגיע אותה בחיוך. "חשבתי שאמרת שהיית ילדה רעה בעבר," הוא הקניט אותה, "משום מה אני לא מצליח לדמיין את זה." הוא הוסיף ושם את ידיו על מותניה של סאם ומשך אותה יחד עם כיסאה אליו.
"אתה ממשיך לטעון שאני משקרת-" סאם חייכה אליו.
"אני לא אקח אותך רחוק," דין הבטיח. "ותאמיני לי שאני מומחה בלהתחמק מבית הספר אז זה יהיה בלי בעיות."
סאם הביטה בו וידעה שהיא לא יכולה להגיד לא.

דין ביקש ממנה להתגנב מהחדר שלה לאחר אחת עשרה ושתחכה לו מחוץ לבניין בפינה שבה הם עישנו פעם כשהשומר תפס את שניהם.
סאם עשתה כדברו והתחמקה מאחראי המעונות והתגנבה החוצה. היא ניגשה לפינה שאליו התכוון דין ומצאה אותו עומד שם וממתין לה עם תיק על גבו.
"סוף סוף," הוא העיר.
"מה הקטע של התיק?" סאם שאלה.
"פשוט תשתקי ותבואי איתי…" הוא חייך.
דין לקח את ידה של סאם והוביל אותה הרחק מעיניו של השומר שישב בתאו בחוץ ונראה היה שהוא צופה בטלוויזיה קטנה שניצבה מולו.
דין הוביל אותה לעבר החומות שהקיפו את הפנימייה כולה; הן היו גבוהות מאוד ועשויות מחוט תיל.
"לאיפה אנחנו הולכים?" שאלה אותו כשדין הוביל אותה אל מאחורי הבניינים. "זה רחוק?"
דין חייך בזמן שהמשיך להוביל אותה וענה, "זה לא רחוק."
סאם מעדה מעט בשעה שדין גרר אותה בעקבותיו ודין עזר לה להזדקף חזרה ואז המשיך להוביל אותה.
הם עברו את בניין המעונות והתקדמו לעבר בניין הבית ספר; שניהם התהלכו מאחורי הבניינים בקן ישר ואחר כך דין שינה כיוון והתחיל להתקרב לעבר חוטי התיל שגידרו את השטח. מלפניהם היו שיחים נמוכים ופרועים שצמחו סביב חוטי התיל.
"הנה," דין אמר כששניהם הגיעו אל השיחים הפרועים והלא גזומים שהיו סביב החומות.
"מה?" סאם אמרה בלי להבין אך דין לא הקשיב לה ושיחרר את ידה מידו והתכופף לעבר השיחים הסבוכים. "מה אתה עושה?" סאם לחשה אליו.
דין הכניס את זרועותיו בשיחים והתחיל לשבור את הענפים שלהם ואמר,
"אני רק צריך לרענן פה את החור שהיה…"
סאם הביטה בו בזמן שהוא כופף את העלים ואת הענפים ועשה חור קטן בלב השיחים.
"הנה…" הוא מלמל והזדקף חזרה כשהוא משפשף את זרועותיו. "אני בריאן וג'ף עשינו חור גם בתיל הזה בשנה הראשונה שלנו פה בפנימייה- תיכנסי דרך השיחים," הוא אמר לסאם שהביטה בו בספקנות, "קדימה." הוא הוסיף בעידוד.
סאם נאנחה והתכופפה לעבר החור בשיחים וראתה שהחומה העשויה מתיל היתה מחוררת בדיוק מול החור בשיחים.
סאם זחלה דרך החור בשיח שבדיוק היתה בגודל של להכיל בן אדם אחד ויצאה דרך החומה לעבר השני. היא נעמדה חזרה והביטה בשדה הריק מולה; השדה היה בצבע צהוב נבול והתפרש על כמעט 50 מטרים מתחילת החומה שהקיפה את בית הספר, ומאחוריו היו עצי זית מרובים שהשתרעו לאורך השדה.
דין זחל דרך החור ונעמד חזרה ליד סאם; הוא חזר לקחת את ידה בידו.
"דין, לאן אנחנו הולכים בדיוק?" שאלה סאם את דין כשהוא חזר להוביל אותה דרך השדה.
"תהיי סבלנית, סאם." ענה דין בחיוך קטן.
"זה רחוק?"
דיו צחק. "את עקשנית…" הוא אמר.
"כי אתה מתנהג מוזר."
"אני לא מתנהג מוזר," הכחיש דין בגיחוך. "אני לא יכול לצאת איתך לדייט בסוף השבוע כי אני מרותק לפנימייה אז אני לוקח אותך לדייט עכשיו…"
"אז זה דייט?" סאם שאלה אותו.
"בדיוק."
סאם חייכה אל עצמה. היא הלכה בעקבותיו והם המשיכו לכיוון עצי הזית. לאחר כמה דקות הם נכנסו לאזור המיוער והמשיכו ללכת בין העצים; דין סירב לדבר עם סאם שהמשיכה לשאול שאלות ולתהות לאיפה הם הולכים ומה הוא זומם.
הם סיימו לחצות את עצי הזית די במהירות וכשהם עזבו את האזור המיוער נפרש לפניהם מגרש גולף גדול; הם עמדו על גבעה קטנה ומתחתם היה אפשר לראות מדשאות גדולות, רחבות וירוקות שמוקפות בשיחים גדולים.
"ואו…" מלמלה סאם למראה כול המדשאות הירוקות והמטופחות שנפרשו לפניהם.
"זה מגרש הגולף היחיד בעיירה," אמר דין בחיוך למראה פניה. "זה יחסית קטן…אבל זה יפה. מכיוון שלא יורד גשם בעיירה המחורבנת הזאת, קשה למצוא משהו כול כך ירוק בסביבה."
"זה יפה…" מלמלה סאם לא מצליחה שלא להתפעל.
דין צחק ומשך בידה והוביל אותה מטה, אל המגרש. "העיירה דווקא מתמחה בטניס…אבל יש פה מקום נחמד ופרטי שאני רוצה להראות לך."
סאם הלכה אחריו ודין הוביל אותה לאורך השיחים הגבוהים שהקיפו את המדשאות.
"אנחנו לא נכנסים למגרש?" שאלה אותו.
"זה מגרש פרטי," ענה דין. "אז עדיף שנישאר בחוץ…"
שניהם הלכו לאורך השיחים הגדולים ולפתע דין עצר ליד שני שיחים שהיה ביניהם מעט מרחק ומתחתם היה דשא מטופח ורך.
דין עזב את ידה של סאם והניח את התיק שעל גבו על הדשא ופתח את הרוכסן שלו; שני השיחים הסתירו את עיקר המגרש והרווח בין שניהם היה פרטי.
סאם הביטה בדין שלפתע הוציא שמיכה מהתיק ופרש אותה על הדשא בין שני השיחים.
"תשבי," הוא אמר לה כשהיא הביטה בו בחשדנות.
"תכננת את זה היטב, אה?" סאם התיישבה על השמיכה לידו.
"כמובן," הוא ענה והוציא מהתיק גם חפיסת שוקולד. הוא קילף את העטיפה והציע לסאם שלוש קוביות; היא לקחה אותם ונגסה בו.
"אז תגיד לי," סאם הביטה בדין. "כמה בחורות הבאת לפה?"
"תני לי לספור," אמר דין בפרצוף חושב והרים את אצבעותיו בהרהורים, "אף אחת…" הוא הוסיף.
"גם לא מרי קייט?" סאם שאלה בהתגרות.
דין חייך, "במיוחד לא את מרי קייט." הוא ענה.
סאם נגסה בשוקולד שלה שוב והבחינה בפרח אדום בודד מבצבץ מאחורי דין.
"אז מה פתאום הבאת אותי לפה? מאיפה הבאת את המקום הזה?" שאלה סאם.
"בריאן, ג'ף ואני באנו לפה בשנה הראשונה שלנו פה וזרקו אותנו מהשטח לאחר שכמה שומרים הופיעו," סיפר דין. "ולפני כמה חודשים בריאן היה פה עם בחורה וסיפר לי שזה מקום מאוד מוצלח להיות עם בחורה."
"המ…" סאם מלמלה. "אתה הולך לראות את ג'ף הרבה בבית החולים? אתה לא מדבר עליו הרבה…" היא אמרה לו בשקט.
דין הסיט את מבטו בזהירות והנהן. "למרות שאני מרותק לפנימייה, גברת בייקר מכירה את הסיפור של ג'ף והיא נותנת לי אישור מיוחד ללכת לראות אותו בבית החולים פעם בשבועיים."
"איך המצב שלו?" סאם שאלה.
"לא טוב…" ענה דין במשיכת כתף אדישה כביכול. "המצב שלו מתחיל להדרדר…יש ימים שהוא צלול לחלוטין אבל יש ימים שהוא ישן כול הזמן ובקושי פוקח את עיניו."
סאם שתקה.
"אני זוכר שבשנה הראשונה שלנו בפנימייה, כולנו הלכנו לאגם שיש מחוץ לעיירה והיה שם צוק שאפשר לקפוץ ממנו- האגם היה עמוק מאוד," הוא חייך לעצם הזיכרון. "וזה היה מטורף… לאחר מכן הוא חלה ולא זכה לחזור לשם שוב אבל הוא אמר לי שהוא היה רוצה מאוד לחזור לשם…אבל המצב שלו לא איפשר זאת."
סאם נזכרה במקווה המים ומגדל המים שאנדרו קפץ ממנו למותו והצטמררה.
"ניסיתי לקחת אותו שוב לשם אבל הוריו לא הסכימו להוציא אותו מבית החולים בשביל זה."
"ממתי אתה מכיר אותו?" סאם שאלה לאחר רגע.
דין עקר קצת דשא וזרק הצידה בזמן שענה, "הוריו והוריי חברים מאוד טובים אז אני מכיר אותו מגיל קטן. היינו יחד מבית ספר יסודי, לחטיבה עד תיכון. גדלנו בעיירה הזאת יחד…"
"תמיד תיכננו להסתובב בעולם לאחר תיכון, לפני קולג'. לעשות איזה טיול ברחבי אירופה…אחרי שבריאן התחיל להסתובב איתנו, באמת התחלנו לחשוב ברצינות על טיול כזה." הוא סיפר בשקט. "זה מוזר לחשוב שזה לא יקרה." הוא הוסיף.
סאם שתקה ולא ידעה מה להגיד; היא התקרבה אליו והניחה את זרועותיה סביב צווארו.
"רואה את זה?" הוא הוציא מצווארון החולצה שלו שרשרת קטנה וכסופה עם תליון של טיפת מים. "קניתי את זה בבית החולים של ג'ף. זה סמל להיאבקות בסרטן."
סאם הביטה בשרשרת ואז הרימה את מבטה וחייכה אל דין; היא קירבה את פניה אליו ונישקה אותו ברכות.
דין כרך את זרועותיו סביבה והצמיד אותה אליו ונשק לה חזרה בלהט; סאם הרגישה את ידיו על מותניה ופיו נע על פיה בתשוקה.
דין המשיך לנשק אותה בלהט והשכיב אותה על השמיכה בעדינות; סאם הרגישה שיערו הזיפי בין אצבעותיה והידקה את אחיזתה בו. הוא נישק את צווארה וחזהה כשידיו מגששות מתחת לחולצתה ומרימות אותה.
סאם ידעה לאן זה מוביל ומה עומד לקרות אם היא לא תעצור אותו אך היא לא רצתה לעצור אותו; היא לא רצתה לשבור את התשוקה הממשית שהיתה באוויר.
לא נראה שדין חושב על הרגשתה של סאם ואם היא רוצה להמשיך בזה או לא; נראה היה שהוא נסחף בתשוקתו שלו ולא הצליח לחשוב כמו שצריך. הוא חזר לנשק את שפתיה.
"סאם-" דין ניתק ממנה בקושי בשאיפות רדודות. "את רוצה להמשיך?" הוא שאל מתנשף.
היא הביטה בעיניו הכחולות והנהנה באיטיות.
דין לקח את זה כאישור והתרומם מעל סאם והתחיל לפתוח את חגורתו ואת רוכסן מכנסיו; סאם הרגישה את ליבה הולם ואת גופה מתחיל לרעוד בפחד מסוים לעבר מה שעומד לקרות.
דין חזר להתכופף מעל סאם וידיו החליקו על שוקיה אל מתחת לחצאית שלה-משהו שסאם הודתה לאלוהים שהיא לבשה דווקא הלילה, אם היא היתה לובשת מכנסיים, זה היה עומד להיות יותר מסובך.
הוא חזר לנשק את פיה ואת צווארה בזמן שמשך את התחתונים שלה מתחת לחצאית שלה וליבה של סאם המשיך להשתולל; היא הרגישה את זה מגיע והיא התחילה להלחץ ולפתע איבדה את הריכוז מנשיקותיו של דין.
"את בסדר?" שאל דין כשהוא הבחין שסאם קפאה.
"אני קצת לחוצה…" היא הודתה בשקט.
"את פוחדת?" הוא שאל.
האם הוא הבין שהיא בתולה?
"קצת…"
דין נישק את פיה שוב ונשכב בדיוק מעל סאם שהרימה את רגליה וכרכה אותם סביב מותניו; דין נאנח.
"תבטחי בי… "