קטע מהספר שלי :>

*אני רק רוצה לציין שזה קטע מתוך הספר שלי, ולא צריך להבין מה קרה לפני ולמה ואיך וכל זה, אז אל תצפו להבין משהו יותר מדי.

נפרדנו מאנה בינתיים. ארבעתנו, מירה, שיי, ברק ואני, חזרנו לעיר. היא אמרה שתחזור אלינו אחרי שתברר בקשר לחותם המסתורי שהיה על ידו של שיי. ברק נשאר לישון בביתו של סבא של שיי, הוא היה יכול להסתדר בעצמו במשך הלילה. אני ושיי חזרנו לבית היתומים. אמנם חטפנו מעט נזיפות על כך שהגענו מאוחר והדאגנו את כולם, אבל לא היה לנו אכפת כל כך.
נרדמתי מיד במיטה שלי. שיי עדיין לא נכנס לחדר השינה, הוא היה בשירותים, הביט על עצמו במראה שמול הכיור. "התבגרת." הוא אמר כשבחן את עצמו מול הראי. הוא הסתכל על החותם המצויר שעל ידו וגיחך. הוא סובב את הברז ושחרר את זרם המים הפושרים על ידיו. עם כמות מכובדת של סבון הוא שפשף בחוזקה את הדיו עד שעורו הפך לאדום, אבל הסימון לא השתנה בקושי. הוא המשיך לשפשף את זרועו עד שהופיעו שריטות מרובות בעור שלו, שהספיקו לו בכדי לחבל בחותם הזמני שאנה ציירה.
הוא נאנח, אך חייך לעצמו והשיב להביט על עצמו במראה. במצמוץ קל עיניו הפכו לשחורות במלואן. הוא מיהר למצמץ פעם נוספת, ועיניו חזרו למצבן הרגיל. שיי התרחק מהמראה ופנה ללכת לכיוון חדר הבנים, לפני שיבינו שהוא לא שם.