"לחיות איפה שארצה לחיות ולהיות מי שארצה להיות " – פרק 2

אני רצה ורצה הכי מהר שאני יכולה. אחרי כמה מטרים העזתי להפנות את מבטי אחורה לא ראיתי שם אף אחד אבל עדיין הרגשתי אותם מסתכלים עליי, מחכים לרגע שאני יעצור לשנייה. הרגשתי את המבטים שלהם נועצים בגבי כמו סכינים, רצתי יותר מהר לא הרגשתי עייפה רק רציתי לרוץ ולרוץ ולברוח משם. אחריי עשרים דקות שבעיני הרגישו כמו עשרים שעות נכנסתי לאיזו סמטה חשוכה והתחבאתי מאחוריי פח הזבל, מנסה להסדיר את נשמתי.
דמות אפורה התקרבה אליי…
"נופי, נופר!!" התעוררתי בבהלה.
זה היה רק חלום, רק חלום. תרגעי נופר זה סתם חלום זה לא שהחלומות האלו רודפים אותך כבר חודש .
למרות שבעצם, הם כן.
לא סיפרתי עליהם לאף אחד, תמיד האמנתי שחלומות באמת כן אומרים משהו, מסמלים לנו משהו על החיים. בגלל זה אני מנסה להכחיש אותם.
"נופר" עכשיו הקול היה לי יותר ברור זה היה אבירם
" הייתי למטה עם גבע ואביגיל ושמעתי אותך צועקת ," אמר והיה אפשר לראות עליו שהוא באמת נבהל.
הסתכלתי מסביב זה בכלל לא הבית שלי זה היה החדר של אבירם.
"מה אני עושה פה ?" שאלתי לא מתייחסת לחצי צעקה חצי בהלה שלו
" את לא זוכרת ?" שאל ונענעתי את ראשי לשלילה "אחריי האוכל לא היה לנו כוח לצאת אז ראינו סרט ואז את עלית למעלה כי אמרת שאת עייפה." הסביר
נזכרתי במסעדה ובעיניו היפות של גבע שהרגשתי כל הזמן שבהו בי, מה שבטוח לא היה נכון כי זאת רק אני- תמיד רוצה שיתאהבו בי למרות שאני יודעת שזה בחיים לא יקרה.
אני לא ממש טובה בכל הדברים האלו, של לפלרטט ולהתחיל עם בנים.
אני אפילו לא בטוחה שאני כזאת יפה.
תמיד אמרו לי שאני יפה אבל בעצם כולנו יפים לא ?דעתי 'יפה' זאת סתם סטיגמה של החברה שלנו.
נזכרתי בזה שבדרך חזרה מוריה התעצבנה על משהו שאבירם עשה. למרות שהיא לא הייתה נוראית, היא דווקא מצחיקה ולא כזאת פרחה כמו שחשבנו רואים ? הכל זה רושם ראשוני.
"נופר," אבירם העיר אותי והפעם לא משינה אלא מהמחשבות שלי.
" מה עובר עלייך ? את מזיעה מהראש אני חושבת שיש לך חום ," אמר והנחתי את ידי על הראש שלי, הוא צדק נטפתי מזיעה בטח בגלל הלחץ מהחלום המוזר הזה.
" זה בסדר , אני ילך להביא לי כוס מים ," אמרתי וקמתי לישיבה כרגיל, אני תמיד כמה מהר מידי אז הייתה לי סחרחורת מעיקה.
אבל הסחרחורת הזו הייתה שונה, לא ראיתי כלום לכמה שניות , דקות אני אפילו לא יודעת.
מיד אבירם ייצב אותי.
" שום דבר ! אני הולך להביא לך תשכבי פה קצת אני חושב שיש לך חום," קבע אחריי שהוא חזר על כך שהוא חושב שיש לי חום פעמיים. הוא תמיד כל כך דואג לי וגם בצורה כל כך טובה, הוא דואג לי מלא, לפעמים אפילו יותר מידי אבל גם לא מציב לי גבולות של אסור לך לעשות ככה וככה .
זה מה שאהבתי בחברות ביני לבינו, הוא דואג לי אני דואגת לו. תמיד נתמוך אחד בשני לטוב ולרע, אם רע נעזור וכמובן שאני בדרך כלל מרגיעה אותו כי אבירם הוא טיפוס שמתעצבן מהר.
הוא יצא מהחדר ונשארתי שוכבת מתפללת שאין לי חום, איך יש לי חום באמצע הקיץ ? מישהו מוכן להסביר לי למה קיבלתי חום בגלל חלום כל כך מלחיץ שרודף אותי חודש? כל פעם יש כמו קטע חדש מבחלום, דמות חדשה או רקע שונה.

שמעתי את אביגיל יוצאת, כנראה היא חשבה שאני עדיין ישנה.
אחריי כמה דקות אבירם עלה עם כוס מים וקרח או יותר נכון, כוס קרח עם קצת מים.
" איך את מרגישה ? את בסדר? רוצה עוד מים? עוד שמיכה ?עוד משהו ?" אבירם שאל ושאל
" בסדר,בסדר,לא,לא ולא ." עניתי מחייכת .
" רק שלא יקרה לך עכשיו משהו" אבירם מלמל לעצמו .
כעבור כמה דקות גבע נכנס לחדר
רגע גבע ? הוא לא הלך כבר ?
" מה אחי ? כמה זמן ?" שאל ואז ראה אותי בטוח הייתי נראית חצי מתה חצי ישנה .
"אהה, איך את ?" שאל זה לא היה נראה שהוא ממש דואג לי ברור שלא ציפיתי לזה , אנחנו לא מכירים למה שידאג לאיזה ילדה חולה שנראית כמו הגיהינום כרגע כשהוא יכול להיות עם חברים ולהכיר בנות .
רגע נופר מה הקשר בכלל ?
" בסדר," עניתי מסתכלת לו בעיניים תמיד כשאני פוגשת בן אדם חדש אני חייבת להסתכל לו בעיניים כשאני מדברת. עוד אחת מהתכונות המוזרות שלי.
" רוצה להישאר לישון פה?" אבירם שאל
לא היה לי נעים לומר לו כן כי בכל זאת, החדר שלו, הבית שלו ההורים שלו לא בבית.
"לא זה בס.." התחלתי לומר ע שהוא קטע אותי " כן , זה מה שהתכוונת " אמר
" התבלבלו לך המילים," אמר כאילו שאני עשיתי טעות.
" טוב אבל בתנאי שלא הולכים לישון, היו לי מספיק חלומות הלילה ," אמרתי והם קצת לא הבינו.
" מה השעה בכלל?" שאלתי שוב קיוויתי שאולי מאוחר מספיק בשביל שלא תהיה סיבה לישון, שאני לא יצטרך להמשיך לחלום.
" שלוש וחצי לפנות בוקר " ענה גבע מכבה את האייפון שלו.
" את באמת לא רוצה ללכת לישון ?" אבירם הסתכל עליי במבט מודאג פי מאה, אני תמיד אוהבת לישון,כל הזדמנות פנויה שיש .
" כן כן , בטוחה." עניתי
" אני לא מבין מה עובר עלייך," מלמל לעצמו

נקודת מבט : אביגיל

חזרתי הביתה ברגל, לא היה אכפת לי שמאוחר הייתי צריכה לחשוב.
לחשוב עליי,על אבירם , על אבא ,על עבודה , לימודים ,הימורים ואפילו על אמא.
אני לא דיברתי עם אמא שלי כל כך הרבה זמן.
אני לא יודעת אם אני מתגעגעת עליה ומחכה לחיבוק החם שלה או שונאת אותה ומחכה לתת לה סטירה מצלצלת. לא כי אני רציתי להכאיב לה, לא כמו שהיא עשתה לנו כי רציתי להעיר אותה, לתת לה להבין עד כמה שהיא הרסה לי את החיים ויותר חשוב – לאבא שלי.
הוא מהמר יותר מידי בזמן האחרון, חוזר שתוי בלילות משהו לא טוב קורה לנו.

כשהגעתי לפתח הדלת כיביתי את המוזיקה והורדתי את האוזניות, פתחתי את הדלת ועשיתי קצת רעש עם המפתחות אולי אם הוא שתוי הוא ישמע אותי נכנסת.
שמעתי קצת רעש מכיוון החדר שלי והתקדמתי לדלת
כשפתחתי אותה, אני אפילו לא רוצה לתאר מה היה שם.
כמה שכבר נמאס לי לישון על הספה בגלל אבא, פעם היינו מחוברים יותר, אוהבים יותר ועכשיו ? אני מרגישה שכבר עדיף לי להתאבד.