להתחיל מחדש- פרק 13 (החלטות- המשך ופרק חדש בשם -שמועות)

בבוקר סאם התעוררה שוב שטופת זיעה, כשהסיוטים מאתמול בלילה טריים במוחה. למרות שהסיוטים חזרו על עצמם בקביעות; היא לא הצליחה להתרגל אליהם.
זה היה יום ראשון וסאם התעוררה רק בעשר בבוקר. היא יצאה מהחדר כדי להתקלח וכול מה שהיא חשבה עליו היה דין.
היא רצתה להתנצל בפניו ולהודות לו על כך שהגן עליה ולקח על עצמו את האשמה. היא התכוונה ללכת לבקר אותו.
היא חזרה אל החדר כדי להחליף בגדים וראתה שג'ינה התעוררה, אך היא עדיין שכבה במיטתה.
"בוקר טוב," אמרה סאם כשהיא נכנסה אל החדר וניגשה אל הארון.
ג'ינה לא ענתה.
"את מרגישה בסדר?" שאלה סאם את ג'ינה כשהיא פתחה את הארון והתחילה לחפש משהו ללבוש.
"אני בסדר," ענתה ג'ינה חלושות.
סאם שלפה ג'ינס וחולצה פשוטה מהארון וחזרה לסגור אותו.
"מה עם בחילות בוקר? יש לך כאלה?" סאם שאלה.
ג'ינה הביטה בסאם במבט מופתע ואחר כך אמרה "עוד לא…יש לי קצת צרבת, זה מההיריון?" היא שאלה.
סאם משכה עליה את החולצה "נראה לי שכן…אני תמיד שומעת בטלוויזיה על נשים בהיריון שיש להן צרבות מאוד גרועות."
ג'ינה לא ענתה.
"חשבת על מה שתעשי?" שאלה סאם ולבשה את הג'ינס; ג'ינה שכבה כשהיא אוחזת בשמיכה חזק בזרועותיה.
"אני עדיין לא יודעת…" ענתה ג'ינה ונראתה כאילו היא לא רוצה להמשיך לדבר על זה. "לאיפה את הולכת?" שאלה את סאם.
"אני הולכת לדבר עם מישהו," אמרה סאם. "נתראה אחר כך…" היא הוסיפה ויצאה מהחדר.
היא לא ידעה איך היא אמורה להשיג את דין בדיוק כי היא לא יכלה להיכנס לחלקו של הבנים במעונות, ולא היה לה את המספר פלאפון שלו.
היא החליטה לגשת אל הקפיטריה ולנסות לשאול אנשים איפה הוא.
כשהיא הגיעה אל חדר האוכל, היא מיד הבחינה בו יושב עם בריאן, גרג ועוד כמה אנשים.
היא ניגשה אליו.
"היי דין," אמרה. כול חבריו ודין עצמו הסתובבו כדי להביט בה. "אפשר לדבר איתך?" סאם שאלה.
"כן בטח," אמר דין וקם מכיסאו כדי ללכת הצידה עם סאם.
סאם הובילה אותו אל אחד השולחנות ושניהם התיישבו.
"מה קרה היום?" היא שאלה אותו. "הסתבכת יותר מדי?"
"לא כול כך…" חייך דין בשובביות מסוימת שאפיינה אותו.
"אני מצטערת," פלטה סאם והשפילה את מבטה.
"על מה?" דין נשמע מופתע.
"שלקחת את כול האשמה על עצמך," ענתה סאם, מעט מבוישת על התנהגותה. "גם אני עישנתי יחד איתך ולא אמרתי כלום…"
"כי היית חכמה,"
"אתה מתכוון לאנוכית."
"לא," אמר דין באיטיות. "אני מתכוון לחכמה. זה לא היה עוזר לי או לך אם היית אומרת שגם את עישנת. זה היה מסבך אותי פחות?"
סאם שתקה לרגע ואז אמרה "אני מניחה שלא…"
"אז זהו…" אמר דין וחייך אל סאם שוב; סאם לא הצליחה להסתיר חיוך קטן.
"אני פשוט מרגישה שכול האש הופנתה אליך," אמרה סאם. "ואני רוצה להסביר לך למה לא סתרתי אותך כשאמרת שאתה היחיד שעישן." הוסיפה.
"כי לא רצית להסתבך," אמר דין .
"כי אני נמצאת בבית ספר הזה על תנאי," תיקנה אותו. "אם אני מסתבכת אפילו פעם אחת אני יכולה להיות מסולקת מהפנימייה. לא קיבלו אותי לפה בקלות."
"למה לא?" דין נשמע סקרן.
"כי עשיתי כמה דברים…" ענתה סאם והרגישה מעט אי נוחות. "ולא התלהבו לקבל אותי לפה."
"מה עשית?" שאל דין. הוא היה ישיר ונראה סקרן; הוא רצה לדעת יותר על סאם וככול שהיא נרתעה יותר, הוא נהיה קצר רוח יותר לדעת יותר עליה.
סאם הרימה אליו את עיניה. היא לא רצתה לספר לו…משהו בה עצר אותה.
"לא משנה…" אמרה.
דין שתק; הבעת פניו השתנה מעט. האם הוא כועס?
"אז מה המנהלת אמרה לך? התקשרו לאבא שלך?"
דין הבזיק מבט אל סאם כשהיא הזכירה את אבא שלו. סאם נזכרה איך היא צחקה עליו שהוא ילד של אבא כשהוא נכנס למקלחות של הבנות ותפס אותה חצי עירומה שם.
"המנהלת פשוט אמרה שאני אהיה מרותק לבניין יותר זמן מאשר החברים שלי ואמשיך להיות מרותק עד החגים," דין ענה בקול סתמי. "אני חייב לזוז…נדבר אחר כך?" הוא הוסיף וקם מהשולחן בהפתעה.
"אה," גמגמה סאם מעט מופתעת. "בסדר…אוקי." היא הוסיפה ודין אמר לה להתראות מהיר ויצא מחדר האוכל.

פרק חדש- שמועות :

לאחר כמה ימים, כשסאם נכנסה אל בניין הלימודים, קלואי תפסה בזרוע שלה וגררה אותה אל השירותים.
"קלואי, מה קורה?" סאם שאלה בבלבול כשקלואי התחילה לבדוק את התאים אם מישהו נמצא יחד איתם בשירותים. כשהיא וידאה שאין אף אחד היא ניגשה חזרה אל סאם.
"זה נכון?" היא שאלה בדחיפות. היא נראית מודאגת וקצת המומה.
"מה נכון?"
"ברברה מארקס מספרת לכולם שהיא ראתה אותך קונה ערכה ביתית להיריון בבית המרקחת." ענתה קלואי. "למה לא סיפרת לי? זה מה שעשית כשיצאת מהבית ספר לפני כמה ימים?"
"היא מספרת מה?"
"זה נכון?" קלואי שאלה שוב, מתעלמת משאלתה של סאם.
"זה לא נכון." ענתה סאם ונאנחה. אז ברברה ראתה אותה קונה ערכת ביתית להיריון בבית מרקחת ועכשיו מספרת לכולם שהיא בהיריון…
כמובן.
"אז ברברה משקרת?" שאלה קלואי, המומה.
"היא לא משקרת," אמרה סאם וחשבה על ג'ינה. איך היא תתמודד עם העובדה שכולם יגלו שהיא בהיריון כשהיא בקושי מצליחה להתמודד עם הגילוי המרעיש שהיא בהיריון?
קלואי נעצה מבט מבולבל בסאם והאחרונה נאנחה שוב. קלואי צריכה לדעת עכשיו.
"אני לא בהיריון אבל ברברה באמת ראתה אותי קונה ערכה להיריון," אמרה סאם לקלואי. "קניתי את זה בשביל…ג'ינה."
קלואי נראתה המומה לרגע
"ג'ינה?" היא חזרה על שמה, לא מאמינה.
"כן," ענתה סאם בשקט.
"ג'ינה בהיריון?"
"כן…" ענתה שוב סאם. זה היה מוזר לשמוע מישהי אחרת אומרת את המילים הללו; זה נשמע הרבה יותר מציאותי ומפחיד.
"ממי?" קלואי פלטה בקריאת תדהמה. היא נראתה המומה לחלוטין.
"לא משנה," ענתה סאם בביטול. "הקטע הוא שאנשים לא יכולים לדעת שזאת היא שבהיריון…"
"מה זאת אומרת?" קלואי לא הבינה.
"היא במצב ממש רע עכשיו," ענתה סאם והסתובבה לעבר המראה מעל הכיור כדי להביט בהשתקפותה; היא נראתה רגועה באופן מוזר. "היא לא יכולה להתמודד גם עם שמועות שהיא בהיריון. היא צריכה להתמודד עם ההיריון עצמו והיא לא צריכה את כאב הראש הזה."
"אז…מה זה אומר?" שאלה קלואי, עדיין לא מבינה לאן סאם חותרת.
"זה אומר שאת לא תתקני אנשים שמרכלים עליי שאני בהיריון," אמרה סאם לקלואי והסתובבה להביט בה. "גם אני לא אתקן אותם. שיחשבו וירכלו עליי שאולי אני בהיריון- לא אכפת לי- זה יותר טוב משהם יידעו את האמת…" היא הוסיפה.
קלואי שתקה לרגע.
"שירכלו כמה שהם רוצים," המשיכה סאם והסתובבה חזרה אל המראה. "ממילא האנשים תמיד ימצאו משהו לרכל עליו…". רכילויות לא היה דבר זר לסאם, היא הושפעה מהם רק לעיתים רחוקות בבית ספרה הקודם.
"את תעשי משהו כזה בשביל ג'ינה?" שאלה קלואי, קצת מופתעת.
סאם השתתקה והבינה למה קלואי מופתעת. גם היא עצמה היתה מופתעת מעצמה; בימים האחרונים, התנהגותה ודעתה של סאם על ג'ינה התחילה להשתנות, אולי היא ריחמה עליה, או שאולי סאם הבינה את מצבה השברירי של ג'ינה. למרות שהסיטואציה של סאם היתה שונה, גם סאם היתה במצב מפוחד ומבוהל כשהיא לא ידעה מה לעשות כשאנדרו נהרג וסאם נשארה עם הידע שהיא עזרה לו למות, שהיתה לה יד ישיר במותו.
"אני מניחה שכן," ענתה סאם לבסוף לקלואי.
שתיהן יצאו מהשירותים לאחר שהיה צלצול וניגשו לכיתות שלהן.
סאם נכנסה לבד אל הכיתה שלה וכולם כבר היו שם, כולל המורה בייקר.
היא איחרה.
"אני מצטערת על האיחור," אמרה סאם לגברת בייקר והרגישה את כול המבטים של התלמידים ננעצים בה כשהיא ניגשה אל המושב שלה.
"זה בסדר," ענתה גברת בייקר. "ועכשיו תפתחו את הספרים שלכם בעמוד 253".
ג'ינה הסתובבה להביט בה; היא ישבה בדיוק מולה של סאם.
"שמעת את הדברים שאומרים?" היא שאלה אותה בשקט, היא נראתה מודאגת ופרועה מעט; היא לא היתה מאופרת כסגנונה הרגיל ושערה היה אסוף ברישול על קודקוד ראש כשקצוות שיער סוררות נפלו על מצחה.
"שמעתי," ענתה סאם, גם היא בשקט. "אבל אל תדאגי…אני לא אגיד כלום. שידברו עליי, לא אכפת לי." היא הוסיפה.
ג'ינה נראתה מופתעת ביותר-אפילו יותר מקלואי- ולא הצליחה לדבר לרגע קצר.
"באמת?" היא שאלה לבסוף.
סאם הנהנה באיטיות.
ג'ינה הביטה בה במבט בוחן, כאילו היא מתרשמת מסאם מחדש ואז, "תודה…" אמרה לה. "את לא מבינה כמה את עוזרת לי- תודה." היא הוסיפה בשקט.
סאם חייכה אליה וג'ינה ניסתה להגיב בחיוך אך לא הצליחה כול כך; עדיין היה לה מבט עגמומי ומבוהל על פניה. היא הסתובבה חזרה לעבר המורה.

במשך היום סאם הרגישה את כול התלמידים נועצים בה מבטים וידעה שהם מרכלים עליה; תוהים אם היא בהיריון וממי היא בהיריון, מה היא עומדת לעשות, ואם השמועה בכלל נכונה.
ג'ינה שראתה איך כולם מגיבים לשמועה על סאם נראתה עוד יותר אומללה; כי למרות שהשמועה כללה רק את סאם, האמת היתה שכול האנשים האלה מדברים בעצם עליה בדיעבד – הם מתכוונים לבחורה שהרתה בגיל 17 וצריכה להתמודד עם השלכות המעשה הזה.
לא היה אכפת לסאם שמדברים עליה ומרכלים עליה בלחישות כשהיא עברה ליד התלמידים, כי ממילא אף אחד מהאנשים האלה לא היה ידיד של סאם והיא לא הכירה אף אחד מהם ולא היה אכפת לה מה דעתם עליה, בסופו של דבר הם עומדים לגלות שהשמועה לא נכונה בעוד זמן מה.
אבל כשהיא הבחינה שדין מתחיל להתחמק ממנה, היא הרגישה צביטה מוזרה בבטן.
האם הוא כועס על היום שבו סאם התחמקה מתשובה עוד הפעם? או שהוא מאמין לשמועות האלו?
סאם הימרה על כך שהוא מאמין לשמועות כי הוא לא הביט בה בכעס ולא נראה שהוא מעוצבן עליה; הוא נראה יותר עגום מאשר כועס כשהוא נתקל במבטה של סאם אחרי שבוע ימים בארוחת הערב, בחדר האוכל. זה היה כאילו הוא מאוכזב…
הימים חלפו במהירות והדיבורים על סאם לא פחתו אלא רק תפסו תאוצה. לכול מקום שהיא הלכה, היא ראתה אנשים נועצים בה מבטים ומתלחששים, חלק נראו מזועזעים וחלק הביטו בה במבטים של רחמים. דין המשיך להתעלם ממנה ותפס ממנה מרחק; סאם הבחינה שהוא נמנע מקשר עין איתה בכוונה והרגישה פגועה אך גם כועסת על התנהגותו.
"אני רוצה להגיד לך שאת עושה מעשה טוב," אמרה קלואי לסאם כששתיהן ישבו על הדשא מחוץ למעונות בערב נעים וחמים, כששתיהן שוכבות עליו בתיאום.
"אני מקווה שג'ינה מעריכה את מה שאת עושה בשבילה," הוסיפה.
"היא כן," ענתה סאם. הכוכבים בשמיים היו מאוד ברורים הערב, הם נצנצו בטוהר ונראו רבים מדי כשהירח מאיר מעליהם בדומיננטיות.
"כי מדברים עלייך המון," המשיכה קלואי. "אני שומעת את השותפה שלי, ובכיתה שלי…כמעט כולם מדברים עלייך. אני מקווה שהיא שווה את זה כדי שתעשי משהו כזה בשבילה."
"כולם שווים את זה סופו של דבר," אמרה סאם בשקט ולא ידעה אם היא בעצמה מאמינה בזה. "ג'ינה נמצאת בצרה והיא צריכה מישהי שתתמוך בה, ואני היחידה שיודעת על מצבה. אני חייבת לעזור לה."
קלואי הפנתה את מבטה אל סאם וסאם הרגישה אותה בוחנת אותה.
"לא ידעתי שאת כזאת," אמרה לבסוף.
"כזאת?"
"את מקריבה משהו בשביל בחורה שאת בכלל לא מחבבת." הסבירה קלואי.
"אני לא, לא מחבבת את ג'ינה," התנגדה סאם. "היא אולי עצבנה אותי קצת בהתחלה אבל תמיד הערכתי את העובדה שהיא ניסתה להתחבר אליי ולנסות להתיידד איתי."
קלואי גיחכה.
"אני לא אוהבת לראות אותה ככה," המשיכה סאם.
"מה היא עומדת לעשות?" שאלה קלואי בעניין.
"היא לא יודעת עדיין…" ענתה סאם. "אני מנסה לא לדחוק בה אבל כול יום שעובר זה קריטי. היא צריכה להחליט."
"אני הייתי עושה הפלה," העירה קלואי. "אני לא הייתי יכולה ללדת תינוק בגיל הזה."
סאם הסכימה איתה. בימים שעברו סאם המשיכה לחשוב מה היא היתה עושה במצב הזה ותמיד מצאה את עצמה לתוצאה היחידה שנראתה לה הכי הגיונית-הפלה.
"איזה שבוע היא?" שאלה קלואי. "כי אם היא רוצה לעשות הפלה, היא צריכה לדעת שכול שבוע זה קריטי. היא יכולה לעשות הפלה רק עד זמן מסוים."
"היא לא בדיוק יודעת," ענתה סאם. "אבל היא חושבת שהיא נמצאת בשבוע השישי…"
"ואו," סאם שמעה את קולה של קלואי. "אני עדיין לא מאמינה שזה קורה…מעניין מי האבא.".