ירח של מלחמה פרק 6

"נו,אך הלך עם הברנש?" פולי עמד בפתח הדלת עם קערת קורנפלקס בידו.
"מעולה." עניתי קצרות ויצאתי מחדר האמבטיה לבושה במכנסי ג'ינס צמודים וגופייה כהה.
"וואו עד כדי כך?" שאל בטון ציני וערבב את תכולת הקערה בעצלנות.
"אני בתקופת הכחשה כרגע שבכלל ניסיתי לדבר איתו" אמרתי נופלת על המיטה שמאחוריי.
"אני די מודהם שלא תקעת לו חץ ישר ללב" פולי אמר וגרם לי להצטחק.
"ארטי! פולי!" שמענו את אמא קוראת לו מלמטה וכלאחר כמה שניות הופיעה בפתח חדרנו.
"מה קרה?" שאלתי כשפניה נראו כאילו ראתה משהו אסור.
"אני רוצה שתשארו פה ולא תתקרבו ליער. מובן?" שאלה ובנימה זו סגרה את הדלת ורעש המנעול הננעל נשמע.
"אמא?" פולי שאל מניח את הקערה על השידה ופונה לנסות לפתוח את הדלת.
"זה לא מצחיק אמא!" קראתי לה מצטרפת אליו.
"מה קורה פה?" שאלתי ופולי החזיר לי מבט מבולבל.
זה פשוט מטומטם.
אני מרגישה כמו ילדה בת 6 שרבה עם אחיה ומקבלת ריתוק כעונש.
רק שאחי נמצא איתי והעונש כבר לא תקף לגילי.
ביליתי כמה שעות טובות מהחיים שלי בלריב עם פולי,לאחר מכן לצחוק איתו ולבסוף להרדם אחד על השנייה.
רק בשלוש לפנות בוקר שמעתי את המנעול נפתח והאור שבא מהמסדרון חדר אל החדר וגרם לעיניי להסתנוור.
"אמא?" שאלתי משפשפת את עיניי.
"את מוכנה להסביר לי מה קרה לעזאזל?" המשכתי בחקירתי כשהבנתי שאמא שלי לא מתנשאת לגובה של קרוב לשתי מטרים ושגופה לא מכוסה שרירים.
"הרסת לי את התוכניות ילדונת" קולו היה כלחישה רמה ונעימה.
"אם אין לך הסבר אל תיכנס" אמרתי לו והחזרתי את ראשי אל הכרית שחלקתי עם פולי.
"את הולכת לגור אצלי כמה זמן" אמר והתקרב אל מיטתי.
מתעלמת מדבריו נתתי לגופי לשקוע בשינה העמוקה שתקפה אותי.
"פולי תביא קצת שמיכה!" קראתי כשפניי בתוך הכרית וידיי מגששות אחר קצה שמיכה שאוכל למשוך אל כיווני.
"פולי?" קראתי לו כשבגישושי לא מצאתי את גופו.
"בוקר טוב ישנונית. כבר צהריים" במקום קולו הנרגן של אחי שמעתי את הקול הסקסי עד כאב של מישהו אחר.
"מה לעזאזל?" מלמלתי מרימה את פניי ומסתכלת על דירת הלופט העצומה.
לא היו בה קירות וכל חדר הוגדר במחיצה שגם אותה ניתן היה להזיז.
"חזרתי רק כדי לקחת את הרישומים שלי" אמר וצעדיו החלו להתרחק מטווח שמיעתי.
"מה הולך פה? איפה פולי? ואמא שלי? איפה אמא שלי!" קראתי עוברת לישיבה על המיטה העצומה שעליה תעוררתי.
"הם עדיין במתקן. אין כל סכנה אליהם" אמר ונעמד מולי בחליפת עסקים שחורה ונעליים תואמות.
"סכנה?" שאלתי בגבה מורמת מקפצת מעל המיטה.
אפשר להתאבד מהגובה הזה,חשבתי לעצמי.
"אחד מהאחים של אבא שלך מנסה להרוג אותך. עדיין לא ידוע מי. טכנית,לכל אחד יש את המניע כך שדי קשה לגלות מי זה יהיה. עד אז,את נשארת אצלי." אמר מתיר את הרישום המגולגל ומתחיל לבחונו בריכוז.
"תסביר את עצמך" הורתי נעמדת בקו ישר מולו.
"זה יכול לחכות לערב" אמר והסתובב ללכת מבלי לפגוש במבטי.
"אני נראית לך אחת שתחכה?" קראתי לו תופסת במנורה שעמדה ליד מיטתו ומתקדמת אליו במהירות.
לוקחת תנופה בידי ומטיחה אותה על גבו,המנורה התעכלה וגופו נעצר בתדהמה.
"וואט דה.." מלמלתי מסתכלת על הברזל הדפוק.
"אם ככה זה יהיה תודיעי לי שאוציא את כל החפצים החדים" אמר ויצא מהבית לאחר שסידר את חליפתו.
מסתכלת על הדירה השוממת שמתי לב למרחב בעצום שיש בין כל אזור לאזור.
המיטה הייתה די ענקית בגודלה ומשתי צידיה עמדו שידות מעץ מלא אך ריקות מדבר.
"אוקיי.." מלמלתי זורקת את המנורה על רצפת הפרקט התואמת.
"הגיע הזמן לחטט" אמרתי והתקדמתי אל ארון הבגדים שלו.
חייב להיות כאן משהו מעניין.
הרי תמיד מחביאים את הנשקים בארון.
"או שאולי זה במטבח.." חשבתי לעצמי לאחר שבלגנתי את כל תכולת ארונו.
מרימה את עצמי ומתחילה לתקדם למטבח החלתי לפתוח כל ארון אפשרי בניסיון למצוא נשק או משהו שיצליח לעורר את סקרנותי.
"בינגו.." מלמלתי כשידי פגשה בפגיון מושחז שהודבק אל מתחת שולחן האוכל.
"ערמומי שכמותך.." אמרתי מחייכת ובוחנת את החרב הקטנה בחיוך פסיכופתי.

אריאן:
"מי זאת?" מארק שאל כשמבטו מסתכל מעבר לעורפי אל מסך המחשב הדלוק.
"ידידה" אמרתי מגחך כשארטי החלה לחפש את הפגיון הנוסף של זה שמצאה.
"היא יודעת שיש לך מצלמות בבית?" שאל ואני הסתכלתי על המסך בריכוז מוחלט.
"אפילו לא חושדת" אמרתי לו ודלת המשרד נפתחה בתנופה.
"מה נסגר עם המזכירות היום?!" דין נכנס אל החדר בעוד ידו מתירה את כפתור חליפתו.
"מה עכשיו נזק?" מארק שאל והתרומם במבט עייף.
"מסתבר שיש לי שלושה פגישות היום!" קרא כשהתיישב על הכיסא ונשען אחורנית.
"אני שפוך מת!" רטן ופיהק בעייפות.
"איזה מין מנכ"ל אתה שאתה כל לילה יוצא למועדונים?" מארק התעניין והסתכל עליו במבט מעוות בבלבול.
"אני יוצר קשרים עסקיים פוטנציאליים" אמר מתגונן ועקב במבטו אחר מארק שהתקדם להתיישב בכיסא לצידו.
"ומצאת כמה?" מארק שאל מתעניין לאחר שהתיר את כפתורו וסיכל את רגליו בחינניות.
"כולם היו שיכורים מהתחת איזה קשרים נראה לך שמצאתי?" דין שאל צוחק בפראות,גורם לי להחניק חיוך.
"זה מה שקורה כשאתה מנכ"ל של חברת אלכוהול בינלאומית ומסיבות ההשקה שלכם מסתכמות בשתייה ומוזיקה טובה" אמר מארק ואילו דין קם ממקומו מתחיל להתקדם אל המיני בר בחיוך שובר הלבבות שלו.
"ומה איתך? אתה הרי זה שמתעסק באומנות וכל הזיוני שכל האלה. מתי תזמין את החברים הכי טובים שלך לאחת מההצגות שאתה מעלה בתיאטרון שרכשת לא מזמן בצרפת?" שאל מוזג לעצמו מים מוגזים אל תוך כוס זכוכית.
"ממתי אתה מתעניין בתיאטרון?" שאל מארק בגיחוך.
"מאז שהבנתי שלשחקניות צעירות יש גוף של אלות" ענה לו חוזר אל הכיסא וצוחק מהבדיחה הפרטית של שלושתנו.
"בינתיים רק אחד מאיתנו הצליח להשיג אחת" מארק אמר והסתכל עליי בערמומיות.
"מה? ולא מעדכנים אותי? מי זאת? מה היא? איך היא?" דין הטיח שאלות במבט מתלהב של ילד קטן.
בנתיים עיניי פזלו אל המסך בו ארטי החלה לשחק עם הפגיונות ובטעות תקעה אחת מהן אל תוך הקיר.
"נו אחי. מי זאת?" דין שאל והתרומם מכיסאו.
מתחיל להתקרב אליי ורוכן אל מסך המחשב.
"אפרודיטה?" שאל מצטחק כשגם מארק הצטרף לצפייה.
"ארטמיס" אמרתי בחיוך ערמומי ומבטיהם ההמומים שוגרו אליי באחת.
"בן זונה מזליסט!" דין קרא והתרומם.
"אני אלווה אותך החוצה" מארק אמר צוחק ותפס בידו של דין,גורר אותו אל היציאה.
"עדיין יוצאים היום?" שאל כאשר נעצרו מול הדלת במבטים שמצליחים לגרום לכל נקבה ליפול לרגליהם.
"בטח" אמרתי מחייך ומתרומם גם אני מכיסאי.