1-2-3-4-5-6-7-8-9-10 סליחה
זוכרים שכשהיינו ילדים קטנים, והיינו משחקים במחבואים,
היינו סופרים:
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
ואז מחפשים, וכשהיינו נשארים באותו מקום, היו מכנים אותנו דוגרים, כשהיינו הולכים ומוצאים את הילדים היינו נקראים רמאים.
אבל לא שמנו לב לזה, המשכנו לשחק, סלחנו.
עכשיו, סופרים עד 10 ונושמים, ואז הולכים לבית משפט, או לנקום.
שוכחים על הקטע של הסליחה שהיה בילדותינו.
עד כמה השתנינו?
עברו מאז רק כמה שנים, או עשורים.
למה בזמן כה קצר, שכחנו מילה קסומה כל כך כמו סליחה?
תגובות (5)
וואו . אהבתי :)
מרגש…
אבל ככל שמתבגרים הכל נהיה רציני יותר.
כמו מתמטיקה:
ככל שהמספרים יהיו גדולים ומלאים בשברים עשרוניים יותר, כך גם תרגילים שיחברו עליהם יהיו קשים יותר לפתירה.
אור! אל תדביק אותי!
כן… טוב כן.
חחחחחח החתול הסופר, אתה משהו מיוחד XD
אני מסכימה איתך, כשמתבגרים הכל נהיה רציני, וזה כבר לא משחק מחבואים, זה משחק שנקרא חיים. ועל החיים שלנו אנחנו מוכנים להגן בכל מחיר, ואין שם סליחות, כי מה שנעשה נעשה, ואי אפשר לספור עד 10 מההתחלה אחרי שקרה מה שקרה
אני מתכוון שכל טעות קטנה היא קריטית;
כפי שרמזתי בתגובה הקודמת. ככל שמתבגרים הטעויות קורות ללא הרף, ותוצאותיהן עלולות להיות משמעותיות.
יש לנו עדיין את התקופה שאנחנו עוד ילדים שובבים בנפשנו, המבקשים לשחק כל היום. התקופה הזאת היא התקופה שבה לאף אחד לא אכפת אם טעית בתקרית, כמו במשוואה.
יש לנו עוד את הזמן ליהנות מהעובדה שאפשר לטעות ולא יהיו השלכות.
לכן אסור לנו לשתות אלכוהול; אלכוהול גורם לשכוח את התקריות, הטעויות הרבות שאנו מבצעים במשוואה אחת גדולה- החיים.
אנחנו לא טועים ממש; רק מתנסים- מוצאים דרכים (כמו שתומס אדיסון אמר) לא לעשות משהו. לכן אין לנו את הכאב מההשלכות, ולכן אין צורך להעבירו.
זה היה מלא בקיטש, לא?
בברכה, החתול הסופר שבזמנו הפנוי (לא שיש לו) מתחזה לפילוסוף.
אני מתכוון שכל טעות קטנה היא קריטית;
כפי שרמזתי בתגובה הקודמת. ככל שמתבגרים הטעויות קורות ללא הרף, ותוצאותיהן עלולות להיות משמעותיות.
יש לנו עדיין את התקופה שאנחנו עוד ילדים שובבים בנפשנו, המבקשים לשחק כל היום. התקופה הזאת היא התקופה שבה לאף אחד לא אכפת אם טעית בתקרית, כמו במשוואה.
יש לנו עוד את הזמן ליהנות מהעובדה שאפשר לטעות ולא יהיו השלכות.
לכן אסור לנו לשתות אלכוהול; אלכוהול גורם לשכוח את התקריות, הטעויות הרבות שאנו מבצעים במשוואה אחת גדולה- החיים.
אנחנו לא טועים ממש; רק מתנסים- מוצאים דרכים (כמו שתומס אדיסון אמר) לא לעשות משהו. לכן אין לנו את הכאב מההשלכות, ולכן אין צורך להעבירו.
זה היה מלא בקיטש, לא?
בברכה, החתול הסופר שבזמנו הפנוי (לא שיש לו) מתחזה לפילוסוף.