להתחיל מחדש- פרק 9 (עצורה- המשך)

למרות שסאם הרגישה כאילו היא התחילה להשתלב בפנימייה ולמצוא את מקומה במקום, היא התחילה לחלום סיוטים על אנדרו ועל הלילה ההוא.
בפעם הראשונה שהיא חלמה עליו, היא התעוררה בצעקות והבהילה את ג'ינה שכמעט וקראה לאחראי הקומה מרוב דאגה. סאם הרגישה יותר מבוהלת מג'ינה. הסיוט היה כול כך אמיתי, היא הרגישה כאילו חיה מחדש את הלילה ההוא אבל בצורה יותר גרועה כיוון שעכשיו היא היתה מודעת לכך שמשהו נורא יקרה לאנדרו אך היא לא הצליחה לעשות שום דבר כדי לעצור אותו.
סאם לא הצליחה למצוא פתרון אחר לסיוטים מאשר לספר ליועצת ברוק.
"סיוטים? איזה סיוטים?" שאלה היועצת כאשר סאם סיפרה לה על החלומות החוזרים שהיא התחילה לחלום בלילות האחרונים.
"על הלילה ההוא…" ענתה סאם בשקט. החלומות נשארו טריים במוחה וזה התחיל להטריד אותה במהלך היום.
"ומה קורה בסיוט?" שאלה גברת ברוק.
"זה כאילו אני משחזרת את הלילה ההוא," אמרה סאם בשקט ועצמה את עיניה בחוזקה. "אבל כשהוא עולה על המגדל, אני מבינה שעומד לקרות משהו נורא אבל אני לא מצליחה לעצור אותו…אני פשוט לא מצליחה."
"תספרי לי על הלילה ההוא סאם…" ביקשה גברת ברוק.
עד עכשיו גברת ברוק לא שאלה שוב על הלילה שאנדרו מת. היא הבינה שסאם לא מצליחה לדבר על זה והיא נסוגה מעט, אבל הזמן של שתיהן לדבר על המקרה מוגבל וסאם ידעה שהיא תצטרך לדבר על זה מתישהו…
סאם פקחה את עיניה והביטה בגברת ברוק שהביטה בה בריכוז.
"יצאנו באותו לילה- כולנו- והיינו משועממים," סיפרה סאם. קולה נשמע צרוד ומוזר. "ואז ג'ון- אחד הבחורים מהחבורה שלנו- אמר שלפני כמה ימים הוא הלך עם כמה אנשים למקום שהיה בו מגדל מים והיה אפשר לקפוץ ממנו אל תוך מים."
"כולנו התלהבנו. ג'ון סיפר שהוא קפץ מהמגדל ולכן הוא ידע שזה בטוח לקפוץ משם ושהמים עמוקים , אז כולנו נסענו למקום שג'ון הוביל אותנו אליו."
הזיכרון של הלילה ההוא התחדד בראשה של סאם; הכול היה טרי כול כך, עם זאת, רחוק כול כך בעברה של סאם:

"אתה בטוח שזה רעיון טוב?" שאל אנדרו כשהגיעו למקווה מים גדול ולידו מגדל מים בגובה 20 מטרים. החבורה עמדה על גשר קטן שהוביל אל המגדל ושהיה בנוי מעץ.
"אל תהיה פחדן, אנדרו!" ג'ון טפח בגבו של אנדרו בעוצמה וניגש אל המגדל, "אני אומר לכם שקפצתי ממנו וראיתי עוד אנשים שקפצו ! זה מים ממש עמוקים. אז זה בטוח, לא יקרה כלום!"
"אני לא פוחד…" התנגד אנדרו בעלבון.
"זה פרוע!" התלהבה סאם. היא הביטה על המגדל הגבוה והרגישה פרפור של ריגוש בתוכה. הלילה היה חמים ונעים ולא נשבה שום רוח באוויר הרגוע; השמיים היו צלולים ומלאי כוכבים נוצצים. הירח האיר מעליהם בחוזקה.
"מי רוצה לקפוץ ראשון?" שאל ג'ון בחיוך לעבר ששת חבריו שעמדו ובהו במקווה המים ובמגדל במבטים נלהבים.
"אני לא רוצה להיות ראשונה…" אמרה קארה, אחת הבנות בחבורה, כשהיא הביטה על מגדל המים.
"למה שלא ניתן לאנדרו הקטן את הכבוד הזה?" שאל קרטיס בלגלוג, הבחור הגבוה עם השיער הקיפודי השחור.
"אולי זה מסוכן חבר'ה…אני לא בטוח שאנחנו צריכים לעשות את זה…" אמר אנדרו והביט מעלה אל מגדל המים בחשש מה. הבנים בחבורה צחקו.
"אל תהיה נקבה, אנדרו!" קרא ג'ון בלעג.
"אני לא נקבה!" קרא אנדרו ברוגז. סאם ראתה איך הוא מציץ בה כדי לבדוק את תגובתה.
"תעזבו אותו!" קראה סאם בחיוך והתקרבה אל אנדרו. "הוא יותר גבר מכם, זה בטוח!" הוסיפה אל ג'ון וקרטיס שעדיין צחקו בלגלוג.
אנדרו חייך אליה בהקלה מסוימת וסומק קל עלה על לחיו.
"וברור שהוא יעלה לקפוץ ראשון !" אמרה סאם. "אל תזלזלו בו!"
הבעת פניו של אנדרו התחלפה לחשש ופאניקה קלה.
"או ש…אתה באמת פוחד?" שאלה סאם והביטה באנדרו במבט מתגרה. "אם אתה פוחד, אני יכולה לקפוץ ראשונה."
"אני לא פוחד," אמר אנדרו בהתנגדות והביט סביב אל ג'ון וקרטיס במבט מתריס.
"אז אתה תקפוץ ראשון?" שאלה סאם את אנדרו. הוא החזיר את מבטו אל סאם וראה את הבעת פניה המתגרה בו לקפוץ ראשון. סאם ידעה שאנדרו דלוק עליה כבר זמן מה; הוא היה החבר הכי ותיק שלה מבין חבריה. סאם רצתה לראות עד כמה אנדרו ירחיק לכת כדי לגרום לה לחבב אותו, היא הסתקרנה לראות עד כמה הוא מחבב אותה.
"בסדר," ענה בשקט. "אני אקפוץ ראשון."
ג'ון וקרטיס קראו בצעקות מעודדות והבנות מאחוריהם התחילו לצחקק; שניהם היו די שיכורים.
"ידעתי שאתה לא פוחד…" חייכה סאם אל אנדרו שחייך חזרה אליה.
"אנדרו הגבר!" קרא ג'ון בקול רם כשאנדרו התחיל לחלוץ את נעליו ולפשוט את חולצתו.
"אנדרו! אנדרו! אנדרו!" קראו הבנות בקולות רמים. סאם צחקקה ואנדרו חייך אליהם.
"רק אל תנחת על הבטן, אנדרו!" הזהירה סאם כשהוא התחיל לטפס במעלה המגדל.
"זה יכאב מאוד…" הסכים ג'ון בקולניות. "אבל יהיה מצחיק ביותר!"
אנדרו טיפס במעלה המגדל וסאם הביטה בו במבט מתלהב ומתרגש. הבנות המשיכו לצעוק את שמו וג'ון וקרטיס שתו, שניהם, בקבוקי בירה והביטו גם הם באנדרו בציפייה מתרגשת.
אנדרו נעמד על מעקה המגדל והביט מטה אל החבורה.
"קדימה, אנדרו !" צעקה סאם בעידוד.
"קדימה כבר !" קרא ג'ון.
אנדרו שאף שאיפה עמוקה, נסוג כמה צעדים לאחור ואז רץ על המעקה וקפץ.
ג'ון, קרטיס,סאם, וכולם צעקו צווחות ניצחון.
אנדרו צלל אל המים בצלילת ראש מושלמת. הקריאות של כולם המשיכו וסאם צחקה בהתרגשות.
"אני רוצה לקפוץ עכשיו!" צעקה בהתלהבות.
"יאללה גם אני בפנים." אמר קרטיס.
סאם פשטה את נעליה בהתלהבות והתחילה לדלג לעבר המגדל כשהיא הבחינה שאנדרו עדיין לא יצא חזרה מהמים.
נראה היה שכולם שמו לב לזה. כולם השתתקו בחשש.
"אנדרו?" קרא ג'ון. היה בקולו פחד ניכר.
"איפה הוא?" שאלה סאם. היא הרגישה שהבטן שלה מתהפכת.
"אנדרו?" צעק קרטיס לעבר המים.
"אני מאוד מקווה שהוא לא צוחק עלינו…" מלמל ג'ון ברוגז מה.
אבל שום ראש לא הופיע מתוך המים הצלולים.
"אלוהים אדירים…" מלמלה סאם בפחד ושלושת הבנות מאחוריה קראו צווחות פחד. ג'ון קפץ אל המים מיד ובעקבותיו קרטיס קפץ אל תוך המקווה.
סאם התרחקה מיד מהמגדל והתקרבה אל מעקה הגשר
"אנדרו!" צעקה אל המים בבהלה. היא ידעה שצעקות לא יובילו לשום דבר אבל היא לא הצליחה לחשוב כמו שצריך; הבטן שלה התהפכה והלב שלה הלם בפראות. היא הרגישה את הפחד בבנות מאחוריה שהתחילו להתייפח בחרדה.
הבנים צללו אל תוך המים, במקום שבו אנדרו צלל וסאם חיכתה בשקט. היא הרגישה כאילו השניות עברו באיטיות עצומה; כאילו הזמן עצר מלכת. הבנים לא שבו להופיע עד אחרי כמה רגעים ארוכים ביותר של דממת חרדה.
כשהם הוציאו את הראשים של שניהם, הם נראו מפוחדים.
"איפה הוא?!" צעקה סאם בבהלה אבל שניהם לא ענו לה ומיד צללו שוב.
השניות התארכו וסאם התחילה לבכות.
ג'ון וקרטיס הופיעו שוב ועכשיו הם החזיקו בו; באנדרו שהיה מחוסר הכרה.
סאם לא הבינה שצווחה עד שקארה ניגשה אליה וחיבקה אותה בבכי. הבנות מאחוריה התחילו להתייפח בקול רם יותר וסאם לא הצליחה לנשום כמו שצריך.
הדבר היחיד שהיא הצליחה לחשוב עליו היה להתפלל…להתפלל שלא קרה שום דבר לאנדרו.

"ג'ון וקרטיס ניסו לעשות עליו החייאה בזמן שהבנות התקשרו למשטרה," אמרה סאם כשהדמעות זולגות על לחייה בדממה, ידיה נקמצו לאגרופים והיא נעצה את מבטה בשולחן. "אבל היה דם בכול מקום. הראש שלו היה מלא בדם…"
סאם עצרה לרגע ועצמה את עיניה; אנדרו הופיע במחשבותיה.
"אמרו לנו אחר כך שהוא כנראה נחבט בצינור מים שהיה במקווה," המשיכה סאם. "שראשו נחבט בצינור והוא מת מהפציעה בראש…"
"הוא מת מידית?" שאלה גברת ברוק.
"כן." ענתה סאם. "הוא כבר היה מת כשהאמבולנס הגיע."
"מה עם הוריו? איך הם הגיבו אליכם?" שאלה גברת ברוק.
"הם היו המומים…" ענתה סאם והרגישה חנוקה כשהיא נזכרה בהוריו של אנדרו בהלוויה שלו. "הם היו אדיבים ולא האשימו אותנו בשום דבר. אמא שלו אפילו באה לחבק אותי בהלוויה…זה לא הגיע לי…הרגשתי מזויפת, הרגשתי כאילו אני מסתירה ממנה משהו…"
"משהו כמו מה?"
"שאני היא הסיבה שהוא עלה על המגדל ההוא מלכתחילה!" סאם התרתחה לפתע, לא על גברת ברוק ששאלה על הלילה ההוא; אלא על עצמה, על התנהגותה באותו לילה. "אני התגריתי בו לעלות! אני ידעתי שהוא דלוק עליי, שהוא מחבב אותי ושהוא יעשה את זה רק כדי להראות לי שהוא לא פחדן…כדי שאני לא אחשוב שהוא פחדן."
"בגלל זה ניסית להתאבד?" שאלה גברת ברוק. "בגלל זה האשמת את עצמך במותו?"
"ברור שכן," ענתה סאם בקוצר רוח. "לא הקשבת למה שסיפרתי? אני אמרתי לו לעלות! אני עודדתי אותו לעלות למרות שהוא פחד לקפוץ מהמגדל ההוא!"
סאם מחתה את הדמעות מעיניה בכעס.
"זאת אני שרצתה לבדוק עד כמה הוא ירחיק לכת רק בגלל שהוא מחבב אותי…זאת אני שנהנתה מהסיטואציה הזאת! אני אשמה במותו!".