להתחיל מחדש – פרק 5
יום שישי הגיע, היום האחרון של השבוע והיתה הרגשה של הקלה והתרגשות לקראת סוף השבוע ומסיבת תחילת השנה של הפנימייה.
האולם סודר במהלך היום על ידי חלק מתלמידי השכבה הבוגרת ואנשים מקצועיים שהובאו במיוחד למטרה זו; הבמה הורכבה לכבוד הלהקה, השולחנות והכיסאות סודרו בסדר מסוים.
השיעור האחרון שלהם ליום זה בוטל, וסאם מצאה את עצמה מקשיבה לג'ינה וחברותיה מפטפטות על המסיבה כשהן יושבות בחוץ על המדשאות.
ג'ינה, קאסי, וג'ולי המשיכו לדבר על מה הן ילבשו למסיבה וההחלטה הכללית היתה בגדים יומיומיים מושקעים. סאם המשיכה להרגיש לא קשורה ומנוכרת מהן.
היא נפרדה מהן בזמן ארוחת הערב והלכה למקלחות בזמן שכולם היו בקפיטריה. היא הוציאה חפיסת סיגריות מתיקה והדליקה סיגריה אחת.
היא התיישבה על הרצפה הנקייה להפליא ושאפה שאיפה ארוכה מהסיגריה.
המקלחות והשירותים תמיד היו נקיים ומצוחצחים. המנקות הקפידו לנקות אותם בהתמדה, דבר ששימח את סאם. היא שנאה להשתמש במקלחת או שירותים ציבוריים בכללי, זה דחה אותה; אז העובדה שהם היו נקיים בפנימייה היוו שינוי מרענן בשבילה.
המקלחות היו ריקים עכשיו; כולם היו בארוחת ערב וסאם יכלה להירגע ולעשן בנחת.
אתמול אמא של סאם התקשרה אליה ושאלה על מצבה בבית הספר. סאם לא האריכה בשיחה והקפידה להישמע מרוצה ושמחה. היא אף פעם לא הסתדרה עם אימה, בעיקר כי אמא שלה התחשבה יותר במוניטין שלה ומעמדה החברתי, וייחסה לכסף ערך רב. סאם היתה הבת הכי גרועה שיכלה להיות לאימה שרצתה בת מנומסת, חברותית, ועדינה; אך סאם היתה בוטה, ישירה, והסתבכה בכול כך הרבה צרות שאפילו אימה לא יכלה להסתיר את מעלליה.
סאם היתה בטוחה שאמא שלה מתביישת בה מעט, בעובדה שיש לה בת כול כך מתוסבכת שהביכה אותה לעיתים כול כך קרובות. היא אף פעם לא טרחה להסתיר את העובדה שהיא מאוכזבת ממנה והמשיכה להעיר לה הערות מרושעות בכול הזדמנות, ואט אט סאם התחילה להיות אדישה לדבריה של אימה ולהתחיל להתעלם מהדברים הפוגעים שאמרה לה.
הדלת נפתחה לפתע בזמן שסאם המשיכה לשבת על הרצפה ולעשן וסאם זינקה בבהלה והסתירה את הסיגריה.
אבל זאת היתה רק בחורה משכבתה- מישהי שאת שמה לא הכירה- בעלת שיער שחור ארוך גלי, והרבה צמידים שונים על ידיה.
"לרגע חשבתי שאת האחראית על הקומה," אמרה סאם בהקלה והרימה שוב את הסיגריה אל פיה.
"לא…" אמרה הבחורה. קולה היה עמוק וצלול. "למה את יושבת פה לבד?" הוסיפה בשאלה וניגשה אל הכיורים ובחנה את עצמה במראה.
"הייתי צריכה קצת הפסקה מכמה אנשים." ענתה סאם בשקט.
"מג'ינה והחברות שלה?" צחקקה הבחורה באי נעימות.
"כן," ענתה סאם בהפתעה. "איך ידעת?"
"ראיתי אותך איתן…" ענתה הבחורה בפשטות ופתחה את הברז כדי לשטוף את ידיה. "את חדשה פה, לא?" שאלה.
"משהו כזה…" מלמלה סאם.
"אני יכולה להבין למה רצית להתרחק מהן." אמרה הבחורה בהבנה וניגשה לייבש את ידיה.
"כן?"
"ברור," ענתה הבחורה בקוצר רוח מסוים. "אני לומדת איתן מכיתה ט', הן הבחורות הכי רכלניות והכי נגררות שיש."
סאם צחקה.
"הן כול הזמן אורבות לאנשים רק כדי למצוא משהו לרכל עליו." המשיכה הבחורה והתקרבה אל סאם. "אפשר אחד?" שאלה.
"סיגריה?" שאלה סאם בהפתעה.
"כן."
סאם הוציאה מהחפיסה, סיגריה אחת והושיטה לבחורה, יחד עם מצית.
"תודה," מלמלה אליה הבחורה והדליקה את הסיגריה. "אני קלואי." הוסיפה כשהושיטה לה חזרה את המצית.
"סאם…" אמרה והרימה את הסיגריה אל פיה.
קלואי הביטה בה ושאפה מהסיגריה מעט, "אז למה את מבלה עם ג'ינה ואלה אם את לא מחבבת אותן?" שאלה.
סאם גיחכה, "כי אין לי הרבה ברירות…אני חדשה פה ולא מכירה הרבה אנשים." אמרה לה.
"מאיפה בכלל הוצאת אותן?"
"ג'ינה שותפה שלי לחדר." ענתה סאם.
"היא בטח ריכלה לך על כול איש ואיש בשכבה שלנו," גיחכה קלואי.
"במיוחד על האנשים הכי בולטים פה," הודתה סאם.
"אותם אנשים מחורבנים," אמרה קלואי במרירות. "ברברה מארקס, טראביס בקר וכול מי שנסחב איתם."
"ניחוש מוצלח."
"לא צריך להיות גאון כדי להבין על מי ג'ינה והחברות שלה מדברות בזמנן החופשי…"
סאם צחקה.
שתיהן עישנו בשקט לכמה רגעים. הסיגריה של סאם התקצרה והתקצרה.
"מי המחנכת שלכם בכיתה?" שאלה קלואי.
"לורה בייקר."
"באמת?" הופתעה קלואי. "אני אוהבת אותה. היא נחמדה…היא יכולה להיות קשוחה כשהיא רוצה אבל היא הוגנת." הוסיפה.
"כן," הסכימה סאם. "היא נראתה נחמדה עד עכשיו."
הטלפון של קלואי צלצל. היא הוציאה את המכשיר מכיס הג'ינס שלה והביטה בצג המסך.
היא כיבתה את הטלפון ושאפה שאיפה אחרונה מן הסיגריה, מעכה אותה בנייר לייבוש הידיים וזרקה אותה אל פח הזבל.
"אני חייבת ללכת…" אמרה
"כן, נראה לי שהתחבאתי פה מספיק גם אני." קמה גם סאם וזרקה גם היא את הסיגריה אל פח הזבל לאחר שמעכה אותה בזמן שקלואי נפרדה ממנה לשלום ויצאה מהשירותים.
סאם ניגשה אל אחד הכיורים ושטפה את ידיה ואת פניה ואחר כך הוציאה מנטה מהתיק שלה ויצאה מהשירותים.
נראה היה שארוחת הערב הסתיימה כיוון שהמסדרונות התמלאו שוב באנשים שחזרו לחדרים שלהם. סאם התערבבה ביניהן, מקפידה להישאר במרחק בטוח מג'ינה וחזרה גם היא לחדרה.
למחרת היתה התרגשות באוויר. כולם ציפו בהתלהבות למסיבה שהיתה אמורה להיערך בערב, בשעה שמונה; הכיבודים התחילו להגיע בסביבות אחר הצהריים ואיתם גם האנשים שהרכיבו את הרמקולים, מיקרופונים ואת כול המכשירים הנחוצים לאירוע; האנשים שהתכוונו לנאום באירוע, עשו חזרות לערב וקולותיהם במיקרופון נשמעו עד לחדרים במעונות.
ג'ינה וג'ולי התכוונו ללכת יחד ;כיוון שלקאסי היה בן זוג, היא לא עמדה להצטרף אליהן, אך סאם עשתה זאת בלית ברירה. היא לא רצתה ללכת לבד לשם.
כשהתחילה להגיע השעה ללכת למסיבה, כולן חזרו לחדריהן כדי להתכונן. כמעט כול הבנות חזרו לחדריהן ורק חבורות של בנים נשארו בחוץ כדי ליהנות מהשמש החמימה.
ג'ינה עדיין התלבטה מה ללבוש וסאם אפילו לא בדקה מה יש לה ללבוש לאירוע אבל זה לא הטריד אותה כול כך.
עברה חצי שעה שלמה שבה ג'ינה החליפה חמישה תלבושות שונות עד שהיא בחרה אחת מהן; סאם כבר ישבה על המיטה ועלעלה במגזין בחוסר סבלנות כשהיא מחכה לה.
"את רק הולכת למסיבה," סיננה סאם מבין שיניה לבסוף כשג'ינה עדיין בחנה את עצמה בספקנות בראי לאחר שלבשה את התלבושת שבחרה. "למה שלא תירגעי?"
"זה מגדיל לי את התחת, נכון?" היא סובבה את אחוריה אל הראי והמשיכה לבחון את עצמה.
"כן."
"באמת?" נבהלה ג'ינה בהצצה חטופה לעבר סאם והתקרבה יותר אל הראי כשהיא בוחנת את ישבנה.
"בואי נלך כבר!" סאם קמה מהמיטה בקוצר רוח; היא לבשה ג'ינס כהה עם חולצה לבנה מכופתרת קצרה.
סאם גררה את ג'ינה מהראי והן פגשו את ג'ולי מחוץ לבניין והן הלכו לאולם.
כמעט כולם הלכו לעבר האולם והמדשאות היו מלאות באנשים מצחקקים ומפטפטים; היו אורות גבוהים וחזקים על שני הבניינים של הבית ספר והמעונות שהאירו את המדשאות, דבר שיצר אווירה עוד יותר מלהיבה.
כשסאם, ג'ינה וג'ולי הגיעו אל האולם, הוא היה כמעט מלא.
האולם היה גדול ומרווח וכול התלמידים הלכו להתיישב על הספסלים; הבמה היתה על משטח הכדורסל, והאנשים שהשתתפו באירוע התרוצצו כה וכה בזמן שהתלמידים התחילו להתיישב. כולם דיברו, צעקו ומוזיקה נשמעה ברקע. כול התלמידים פשטו את תלבושות האחידה הקבועות שלהם לבגדים מגונדרים מעט וחושפניים. זאת היתה ההזדמנות המושלמת של הבנות להתלבש חושפני מבלי שהמורים יעירו להם על זה.
עבר זמן מה עד שכל התלמידים הגיעו אל האולם והתיישבו, וסאם ישבה קפואה בכיסא שלה בשעמום מסוים ובהתה בכולם; ג'ינה וג'ולי דיברו בהתלהבות עם עוד בנות צעירות שישבו מלפניהן.
לבסוף, בשעה תשע, האורות באולם כבו וזה התחיל.
שני תלמידים שכנראה היו בשנה האחרונה שלהם, עלו אל הבמה ונאמו נאום קצר על חזרה ללימודים וניצול השנה האחרונה שלהם כמה שאפשר (בני השכבה הבוגרת הריעו בתשואות רועמות). סאם הקשיבה רק בחצי אוזן.
לאחר מכן, בני השכבה הבוגרת עלו אל הבמה ושרו שיר- זאת היתה מסורת של הפנימייה, לתת לשכבה הבוגרת לשיר את שיר הפתיחה של השנה החדשה.
ואחר כך עלתה בחורה נמוכה ושמנמנה וקראה למנהלת הפנימייה –גברת קאר, לעלות אל הבמה ולתת את נאומה.
"שלום לכול תלמידי הפנימייה," אמרה גברת קאר בקול מאושר וכולם הריעו. לקח כמה רגעים עד שכול התשואות נרגעו ואז גברת קאר המשיכה. "אני מקווה שחזרתם אל הפנימייה הצנועה שלנו עם הרבה מרץ מחודש לקראת השנה החדשה שלנו."
"הפנימייה שמחה לקבל בברכה את תלמידיה החדשים ואת תלמידיה הותיקים שחזרו אל הבית ספר. כמו תמיד את השנה החדשה אנחנו שמחים לפתוח באירוע בשבילכם –"
לפתע משהו תפס את תשומת ליבם של כמעט כול האנשים באולם וכמעט כולם התבוננו במה שהתרחש בדיוק מחוץ לבמה; גברת קאר גם השתתקה במבוכה והביטה בששת הבחורים מכוסי מסכות חייכניות שהתפרצו אל הבמה ללא חולצות בקריאות צעקניות. סאם לפתע הזדקפה במושבה בעניין והתבוננה גם היא בששת הבחורים שהשתלטו על הבמה ,והפנו את גביהם אל הקהל והתכופפו-בדיוק מול גברת קאר שעדיין עמדה מול המיקרופון מבולבלת, כול השישה הורידו את המכנסיים וחמישה מהם חשפו תחתוני בוקסר לבנים כשעליהם כתובים בשחור מודגש ,כול אחד מילה אחת- ברוכים השבים לפנימייה המזוינת שלנו- והבחור האחרון שעמד בשורה היה חשוף ישבן עירום וחיוור.
כול הקהל פרץ בצחוק ותשואות בזמן שהמורים שהיו בקדמת הבמה קפצו מכיסאותיהם, נרעשים, כדי לעצור את ששת הבחורים שכבר פרצו בריצה מהבמה אל היציאה.
"בואו נירגע אנשים…" מלמלה גברת קאר במבוכה ומעט רוגז בקולה כשכול האנשים עדיין צחקו ופטפטו כשהם צופים בששת הבחורים מנסים להימלט מהאולם בריצה מהירה, אך השומרים האחראים שהיו באולם כבר דילגו לקראתם והם היו רבים מדי בשביל ששת הבחורים; השומרים ניסו לעצור את ששת הבחורים שהדפו אותם עדיין בצעקות קולניות ופרצו אל דלת היציאה כשהשומרים רודפים אחריהם.
כול הקהל היה אפוף התרגשות וצחוק, והחלק שלא הצליח לראות מה היה כתוב על תחתוניהם שאל את שכניהן מה היה כתוב; ג'ינה וג'ולי התגלגלו מצחוק וסאם לא יכלה שלא לצחוק גם. היא נזכרה בבית ספר הקודם שלה ובחבריה ובשטויות שהם המשיכו לעשות בתכיפות כה רבה כשהם עדיין בילו יחד- זה היה בדיוק כמו אז רק שאז גם היא השתתפה מהדברים מסוג זה.
"מי אלה היו?" שאלה סאם את ג'ינה וג'ולי לאחר שהפסיקו לצחוק והמשיכו לדבר על מה שקרה.
"אין לי מושג!" קראה ג'ינה נרגשת, בטח מנסה לנחש מי הם היו. "מעניין אם תפסו אותם!"
"אני מנחשת שכן," אמרה ג'ולי. "ראית כמה אנשים רדפו אחריהם?"
"תירגעו,אנשים ,בבקשה-" קולה של גברת קאר הדהד בתוך האולם ההומה.
לקח כמה דקות ארוכות עד שהאנשים התחילו להירגע ולהשתתק, גברת קאר התחילה לאבד את הסבלנות על הבמה וסאם הבחינה בכמה מורים יוצאים מהאולם בעקבות שומר אחד. סאם תהתה אם באמת תפסו את ששת הבחורים.
"המעשה הילדותי הזה היה מתחת לכול רמה!" קראה גברת קאר בכעס כשהקהל התחיל להשתתק וציפה להמשך נאומה. "ציפיתי ליותר מהתלמידים פה בפנימייה. " החיוך המאושר שהיה על פניה בתחילת הערב נעלם ועכשיו היתה נרגזת.
"ועכשיו, אנחנו מעכבים את הלהקה שהזמנו לכאן אז אני אגיע לעניין-" שוב נשמעו קולות נלהבים מהקהל וגברת קאר התעלמה והמשיכה, "אז בואו נקבל את הצרעות!" היא קראה, מנסה להתגבר על ההמולה שפרצה כאשר הלהקה התחילה לעלות על הבמה זה אחר זה.
כול הקהל היה רועש ונלהב לקבל את הלהקה שהתחילה לנגן ולשיר. סאם רקדה ונהנתה מהמוזיקה יחד עם ג'ינה וג'ולי שקיפצו בהתרגשות.
השירים נמשכו ועימו הקהל המקפץ ונלהב. המוזיקה היתה מקפיצה ורועשת והסולן של הלהקה התרוצץ על הבמה כשהוא מלהיב את הקהל עוד יותר. ההתלהבות של סאם התחילה לדעוך לאחר שעה והיא השתוקקה לסיגריה ולשקט.
"אני הולכת לשירותים!" צעקה סאם לג'ינה שבקושי הקשיבה לה. סאם עברה את ג'ינה וג'ולי ונדחפה בין האנשים בכוח, הדפה כמה אנשים משתוללים, ופילסה את דרכה החוצה.
כשהיא יצאה מהאולם, הקולות והמוזיקה התחילו לשכוך ככול שהתרחקה משם. המדשאות היו ריקות, כולם היו בתוך האולם, אף אחד לא רצה להפסיד את המופע.
היא צעדה קצת כדי להתרחק מהרעש ומצאה פינה נעימה מאחורי גרם המדרגות שהוביל לבניין המעונות. היא התיישבה על הדשא הקצוץ והמטופח והוציאה סיגריה ומצית מכיס הג'ינס שלה.
המראה של ששת הבחורים מתפרצים אל הבמה וחושפים את ישבנם חזר אליה כשהיא שאפה מהסיגריה והיא חייכה; המעשה הזכיר לה כול כך את עצמה לפני שנה כשהיא עשתה שטויות עם חבריה רק כדי לא להשתעמם.
שעמום גורם לאנשים לעשות הרבה דברים וזה היה אחד הדברים העיקריים שדרבנו אותה ואת חבריה לעשות שטויות אלו.
סאם לא התחרטה על חלק מהשטויות שהיא עשתה עם חבריה, היא עדיין זכרה הרבה דברים מצחיקים שהם עשו ושהיא נהנתה מהם, והיא לא היתה משנה אף דבר מהם. אך ככול שעבר הזמן, הם התחילו לעלות שלב ולעשות דברים לא חוקיים או דברים שסיכנו אותם; הם התחילו לגנוב משקאות אלכוהוליים מחנויות ולהגניב לבית הספר. הם הסתננו פעם למסיבת קולג' ושתו עד שאחת החברות של סאם איבדה הכרה, הם אפילו פרצו לבית ריק של מישהו רק כדי לשחות בבריכה שלו.
סאם נזכרה בדברים הללו ולא ידעה מה להרגיש.
האם כול הדברים האלו גרמו לתוצאת הרת האסון שקרתה? האם הם ביקשו את זה? האם זה היה אמור להיות לקח?
נשמעו צעדים וקולות לעבר הפינה שסאם השתקעה בה. הם באו מהכיוון המנוגד לבו סאם ישבה והיא לא הצליחה לראות מי הם היו.
"מתחיל להימאס לי מכול זה…" שמעה סאם קול גברי לוחש ברוגז.
"מה אתה רוצה שאעשה?" שאל קול שני שגם היה של בחור. הוא נשמע מתחנן.
"מתי תפסיק להעמיד פנים?" שאל הקול הראשון. לא נראה שהם שמים לב לסאם שישבה מוסתרת מעיניהם מעבר לגרם המדרגות.
"בבקשה…אני לא יכול להתמודד עם זה עכשיו." אמר הקול השני בתחינה ובשקט. "מישהו יכול לשמוע אותנו."
"לא אכפת לי!" אמר הקול הראשון בקול יותר חזק. "לא אכפת לי שכולם יידעו!"
היה משהו מוזר בין שני הקולות; אינטימיות מסוימת.
"לי אכפת!" אמר הקול השני ביתר בהילות. "אני לא רוצה שכולם יידעו! אתה יודע מה הוריי יעשו לי! הם לא יסכימו לזה אף פעם! והמוניטין שלי…."
"אתה צריך להפסיק לפחד…" אמר הקול הראשון בשקט והוא כבר לא נשמע נרגז.
"אני לא מצליח…" הודה הקול השני בקול מפוחד. "אתה חושב שאני אוהב את זה? להעמיד פנים שאני מישהו אחר? לשקר לחברה שלי כול יום? לכול החברים שלי."
סאם הסתקרנה להציץ מעבר גרם המדרגות ולראות מי הם שני הבחורים אבל היא היתה בטוחה שהם היו מבחינים בה מיד.
"זה נמשך יותר מדי זמן…" המשיך הקול הראשון והיה בקולו משהו אוהב ופרטי.
"אם ההורים שלי היו יודעים על הקשר הזה, עליי- הם היו זורקים אותי מהבית ואפילו לא מביטים אחורה." אמר הקול השני בנשיפה חדה. הוא נשמע מבוהל אפילו מעצם הרעיון הזה.
"אבל אני אוהב אותך…" אמר הקול הראשון בלחש. "אני רוצה להפסיק להסתתר. אנחנו לא עושים שום דבר רע."
"גם אני אוהב אותך," ענה הקול השני. "אתה יודע את זה…אבל אני לא יכול."
היתה דממה וסאם הקשיבה בריכוז ושמעה קולות של נשיקה ארוכה. היא רצתה לראות מי הם היו אך היא לא העזה להציץ.
"חבל שאתה משקר לכולם ככה," אמר הקול הראשון. "אתה לא צריך חברה כדי להסתיר את זה…אתה לא חייב לשקר ככה לחברה שלך…"
"אתה הופעת כשהייתי איתה, אני לא ידעתי שאני…" הוא השתתק. "אתה גרמת לי להתאהב בך."
הקול הראשון צחק קלות והמתח באוויר נשברה מעט.
"אני מצטער?"
"אל תצטער…" אמר הקול השני וסאם הרגישה בקולו את חיוכו. "אתה הסיבה שאני מצליח לקום בבוקר בלי להרגיש יותר חרא מהרגיל."
שוב דממה ונשיקה ארוכה.
"אנחנו חייבים לחזור…" שמעה סאם את הקול השני אומר בזהירות.
"כן…" אמר הקול הראשון בטינה. "היא תרגיש בחסרונך…" הוסיף במרירות וסאם ניחשה שהוא מתכוון לחברה של הבחור השני.
סאם שמעה צעדים מתרחקים במהירות והיא קמה מהדשא מעט כדי להביט אחריהם; שני הבחורים היו גבוהים וצעדו במרחק בטוח זה מזה אבל סאם לא הצליחה לראות את פניהם, הם נעלמו אל תוך האולם וסאם חזרה לשבת על הדשא.
בלילה, לאחר ההופעה ולאחר שכולם חזרו לחדרים, ג'ינה עדיין היתה נרגשת ולא הפסיקה לדבר על ההופעה.
"זה היה כזה מדהים!" המשיכה לדבר בזמן שסאם נשכבה על המיטה בעייפות וכיסתה את עצמה בשמיכה דקיקה.
"מעניין אם תפסו את הבחורים האלו," אמרה ג'ינה וגם היא נשכבה על מיטתה."לא שמעתי על זה כלום."
סאם חשבה לעצמה שאם ג'ינה עדיין לא יודעת מי הבחורים האלו היו, אז אף אחד לא יודע.
"אני מתערבת איתך שהם היו מהשכבה הבוגרת," אמרה. "הם בטח ניסו לעשות משהו מטורף לקראת השנה האחרונה שלהם.".
תגובות (0)