שקר פרק אחרון

4

כך חלף לו הזמן ושקר הולך וגדל נעשתי ממש מקצוען לדבר וממש אדיש התרגלתי כן ואני כבר ממש לא מתקשה לשקר וגם מי שום מה שכחתי את הדיברה "מי דבר שקר תירחק" בכול אני צדיק אבל בזה תמיד מי שום מה אני תמיד מוצא התרים וממש בקלות…..

(טלפון)

"כן אלו?"

"שלומיק רוצה לבוא אליי היום?"

"כן בטח!"

ניתקתי והתכוונתי לצאת מהבית ואז אמא הצרה אותי….

"לאן אתה הולך?"

"ליצחק"

"מה אם שיעורים?"

"אני יעשה הצלו, ביי"

לא באמת התכוונתי לעשות הצלו אבל אמרתי וידעתי שזה בסדר כי אם מחר הרב יאמין לי לתרוץ אז לא תהיה שום בעיה, יום למוחורת כנירא הסתבר שמתחתי קצת את החבל והינה אנחנו מגעים להיום.

"שלום לכם ילדים נתחיל בשעורי בית מי עשה שיעורי בית"

כולם הרימו יד ורק אני לא, ידעתי שהרב ישאל וצדקתי הוא שאל

" שלומיק למה גם הפעם לא עשית שיעורי בית?"

"הרב אני מבקש סליחה אבל אתמול ממש לא יכולתי זה ממש פיקוח נפש כיבוד הורים אמא שלי הייתה צריכה שאני אעזור לה עם האחים הקטנים ולא יכולתי לסרב אתה מבין"

"אני מבין שלומיק זה בסדר אבל כמה ימים כבר לא עשית שיעורים אני אדבר עם אמא שלך כי בכול זאת עזרה עם האחים הקטנים חשובה אבל היא לא יכולה לבוא על חשבונך יש מבחן בעוד שבוע ואתה צריך ללמוד"

"לא הרב בבקשה אל תדבר עם אמא שלי אני אגיד לה אתה לא צריך"

"טוב אבל שזה לא יחזור שוב"

"כול הכבוד עשית את זה"

"שתוק כבר"

"למה אתה כול כך עצבני?"

"למה כי אם זה ימשיך ככה אני אהיה בצרות!"

"אל תדאג אתה רק צריך להיזהר יותר זה הכול"

"שלומיק אני רוצה לדבר איתך כמה דקות בהפסקה אז לאחר השיעור גש אלי"

"אוי והבוי הלך עלי!"

"תרגע יהיה בסדר"

"כן בטח אנחנו עוד נירא"

סיימנו את השיעור והגיע הרגע הגורלי

"תקשיב שלומי שמתי לב שבזמן האחרון משהו לא כשורה אתה מאחר לפעמים לכיתה לא עושה שיעורים ולפעמים גם קצת לחוץ קרה משהו יש איזה שהם בעיות בבית, אולי אני הוכל לעזור"

"לא כבוד הרב ממש לא!"

"אז מה קורה? אני קצת דואג לך אתה בדרך כלל ילד חרוץ וישר מאוד צדיק ותמים אני לא מבין מה קרה?"

אני צדיק הו נו כן בטח אני לא מפסיק לשקר איך אני צדיק

"שלומי?"

"מה ה.ה.ם כן המורה אתה צודק, אל תדאג הכול בסדר בבית זה שום דבר מיוחד"

"טוב צדיק, אתה יודע שאני תמיד כאן בשבילך"

הרב פנה לצאת מהחדר ואני הרגשתי נוראה הרגשתי שאני לא מסוגל לשתוק עוד לא מסוגל להתנהג ככה יותר הוא כול כך טוב איתי ואני ממש מרגיש רע עכשיו בעיקר בגלל שנירא לי שהוא דואג, ואז נפלט לי מהפה כמעט בלי לשים לב: "חכה! הרב"

"כן שלומי?"

"ה.ה.ם ה.ה.ם"

מה עשיתי עכשיו מה אני הגיד לו ששיקרתי אני לא יכול לעשות זאת. אבל..

"כן שלומי אני מקשיב שתף אותי מה מציק לך?"

"למה אתה חושב שמשהו מציק לי?"

"אני לא עיוור ילד אני רואה שכבר תקופה משהו מציק לך. אני רוצה לעזור רק תגיד לי מה אל תדאג אתה יכול לספר לי הכול אני מבטיח לך שזה רק בננו"

"לא! אל תסכים לזה תהיה חזק! שלומי אל תספר לו!"

"ולמה לא בעצם?! תן לי סיבה אחת"

"כי טוב לך ככה לא? אתה יודע כמה רווח יש בשקר"

"אני כבר לא כול כך בטוח ואני גם כבר לא כול כך בטוח שאני רוצה להיות שקרן, נימאס לי לשקר לרב הוא כול כך טוב עלי ואני מרגיש רע שאני משקר לו, וחוץ מי זה עוד כמה זמן אתה חושב שזה ימשך בסוף הרב יתקשר לאמא שלי ויגלה ששיקרתי ומה אז?.
תקשיב הרב אני רוצה לספר לך משהו אבל תבטיח לי שלא תכעס"

"מבטיח"

" ה.ם טוב אז ככה שיקרתי"

"באמת? למה לא מתאים לך"

"דווקא כן אני משקר המון לאחרונה כלומר זה לא כול כך רע כמו שאומרים, זה עוזר בכול מינה מצבים קשים בעצם למה בכלל לשקר זה דבר כול כך גרוע?"

"שמעת פעם את הדיברה מי דבר שקר תרחק?"

"כן בטח כבר שמעתי את זה"

"אתה יודע מי ניקרא "אמת" שלומי"

"ה.ם"

"הקדוש ברוך, שנאמר "קל אמת", ואתה יודע מי ניקרא שקר ילד?"

"ה.ם"

"היצר הרע ושמותיו הידועים כמובן, השקר זה דבר רע לא סתם צדיקים הם אנשי אמת ואולי עכשיו יכול להיות שאם תשקר אולי לעכשיו תרוויח אבל בסוף אתה באמת מפסיד לא רק בגלל עולם הבא והריחוק שקורה לך מייד מאבא שבשמים ששונא שקר אלה גם בגלל שגם פו בעולם הזה בחברה שלנו איש שמשקר איך תוכל להאמין לו השקר מוביל לעוד שקר ולעוד אחד בסוף אתה מלא שקרים נוראים וחסרי תועלת ואם השקרים יתגלו זה יהיה עוד יותר גרוע. אדם נאמן נכון שדובר אמת עדיף פי אלף על שקרן צבוע ורחרוחי, שהרי מי שמשקר ולא מוכן להתמודד אם תוצאות מעשיו הוא פחדן, תגיד לי אתה איזה חבר הייתה מעדיף חבר שאתה יודע שלא תוכל להאמין לא כי הוא ישקר לך ושתיצטרך אותו הוא יחמוק ממך ולא יהיה מוכן לתת לך יד בעת צרה, או אחד כזה נאמן שאתה יכול להיות בטוח בוא שהוא יהיה לצידך ויעזור לך תמיד ולא! ישקר! לך! כי שקר מוביל לשקר ובסוף השקרן הוא זה שיגלה סודות חבריו זה שיברח מי לעזור ואו לתמודד עם המצב מתי שנוח לו וזה שאני אישית לא הייתי רוצה שיהיה חבר שלי. עכשיו אתה מבין מזה שקרן?"

עד עכשיו לא ראיתי את זה ככה אבל זה נכון! פיתאום הרגשתי בחילה קלה בבטן ממש ניגעלתי מעצמי כי זה מה שבדיוק עשיתי ניצלתי את טוב ליבם של חברי ושל הורי בכך שייקרתי להם במטרה להרוויח דברים שרציתי כמו ששיקרתי לחברי שאני חולה והוא עשה בעבורי שיעורים ושיקרתי לאמא שהייתה נדיבה איתי למרות שאני הייתי. הייתי. הייתי, כול כך נורא! איך יכולתי ככה להתנהג לבגוד באמון של האהובים שלי איך! זה בדיוק הדברים שלא הייתי רוצה שיעשו לי ישקרו לי וינצלו אותי אז למה אני עושה זאת לאחרים. הרגשתי שבה לי לפכות ועיניי הטשטשו בדמעות ניסיתי להסתיר זאת אבל זה היה קשה

"אתה בוכה שלומי? מה קרה?"

"זה בדיוק מה שעשיתי שיקרתי לחברי וניצלתי אותו ולא רק פעם אחת וגם שיקרתי להורי! אתה חושב שהם ישנעו אותי עכשיו בגלל זה?"

"וודאי שלא!, אל תדאג אתה ואני ניפטר מהשקר ואתה תשתחרר מהנגה הרע הזה שקוראים לו שקר, קודם כול נתחיל בסליחה, אתה צריך לבקש סליחה מהורך ומה חברך ולקבל גם אם הם יכעסו הלך את הדין"

"אבל מאם הם לא יסלחו לי מאם יצחק כבר לא יהיה חבר שלי?!"

"אל תדאג אם הם אוהבים אותך הם יסלחו לך ואני תמיד פו לעזור, דבר נוסף אתה צריך לבקש סליחה גם מה.ש.ם, ואחר כך ללמוד להפסיק לשקר אני יעזור לך, אני מציע לך לקראו ספר ששמו "אורחות צדיקים" זה יעזור לך מאוד מי ניסיון להיפטר מהשקר "שער השקר", דבר נוסף מעכשיו כול פעם שאתה פולט שקר אתה לא חייב לספר לאיש אבל תכתוב לך במחברת ותפלל ותנסה שוב ושוב ותודה על האמת ובסוף עוד תירא שהמחברת תהיה ריקה זו הדרך שאני ממליץ לך להיפטר מהשקר כי לא ביום ולא ביומים תעשה זאת אם כבר התרגלת לכך ובספרים תוכל ללמוד שיטות רבות אני איתך בזה ותוכל לבוא אלי תמיד שקשה לך טוב ילד טוב?"

"תודה הרב"

נשמתי עמוק והחלטי למרות שזה קשה להתחיל כבר היום וכבר עם יצחק, יצאתי להפסקה וניגשתי אליו….

"יצחק מה שלומך?"

"מה הרב רצה ממך? הכול בסדר?"

"תקשיב יצחק אני לא יודע איך להגיד את זה אז אני אומר את זה מהר. אני שקרתי לך"

"שיקרת לי? מה הכוונה?"

"זוכר את היום ההוא שבתה אלי והייתי חולה כי נקטי את הרגל?"

"כן?"

"אז שיקרתי לא באמת נקטי את הרגל גם להורים שלי שיקרתי וגם באמת כן יכולתי לעשות את השיעורים רק שהייתי עצלן אז ביקשתי ממך אני יודע שזה לא היה יפה באמת סליחה באמת אני מבטיח לא לעשות את זה שוב סליחה!"

" אני לא מאמין ששיקרת לי! חוץ מי זה שממש דאגתי לך עבדתי על השיעורים שלך ממש קשה לא היה אכפת לי לעזור לך אבל שיקרת לי!"

"סליחה!"

"לא אכפת לי אני לא סולח לך ברור!"

הוא הלך ואני מה אני עושה עכשיו איבדתי את החבר הכי טוב שלי מה עשיתי למה בכלל שיקרתי לו אני כול כך רע! כול כך רע!

"תיראה מה עשית! לא הייתי צריך להקשיב לך תירא!"

"זו אשמתך לא אשמתי לא הייתה צריך להקשיב לרב"

"לא נכון! הרב צדק אני הייתי ממש ממש רע חבר גרוע! אני שונע אותך!"

"תירא ששיקרת רק הרווחת שאמרת את האמת איבדת את חברך אז מה עדיף?"

"אוף! אוף! אני כבר לא יודע!"

הייתי ממש עצבני ולא ידעתי מה לעשות. הצילצול התחיל וניכנסתי לכיתה התפללתי שלפכות יצחק לא יבקש לשבת בשולחן אחר מרוב שהוא שונא אותי, נכנסתי לכיתה וישבתי לידו הוא לא אמר דבר הסתכל על הלוח וכתב מי בלי להסתכל אליי בכלל, בסוף השיעור יצאנו וכרגיל הלכנו יחד הביתה כי אנחנו גרים בית ליד בית אבל במקום לצחוק ולדבר כמו תמיד רק שתקנו רגע לפני שהגענו ניסיתי לדבר איתו שוב….

"יצחק בבקשה תסכים לשמוע אותי רק לרגע"

"נו מה!"

"תקשיב אין לי מה לומר אלה שאני מצטער הייתי ממש חבר רע אבל סיפרתי לך רק בגלל שהבנתי עד כמה, לא מגיע לי חבר טוב כמוך והתנהגתי ממש כמו חמור נצלן אבל אם תוכל למצוא איזה שהי דרך הפילו מחר או מחרתיים איך לסלוח לי אני מבטיח שאני השתפר ולא השקר לך עוד מבטיח!"

הוא הסתכל אלי בפנים חשדניות ולאחר דקה חייך….

"אני מודה שכעסתי אבל תמיד היינו חברים טובים ואני שונא לריב איתך. בסדר אני מוכן לסלוח אבל בתנאי שלא תשקר לי עוד"

"באמת אתה רציני!?. ברור! אני מבטיח! מבטיח!"

הוא חייך אלי וחיבק אותי הבטחנו זה לזה שתמיד נהיה החברים הכי טובים ויותר לא נשקר עוד אחד לשני לעולם, אחר כך נפרדנו ועליתי הביתה, מי היה מאמין הוא באמת סלח לי והרגשתי נפלא פתאום ממש ממש טוב

"היי עושה בעיות מה"

"ממש לא סוף סוף אני עושה את הדבר הנכון אנחנו החברים הכי טובים והוא סלח לי אני לא מתכוונן לשקר לו עוד לא מוכן לאבד חבר כול כך טוב כמוהו על ידי טיפשות כמוך למשל"

ראיתי פתאום איך שקר מאדים מרוב כאס והופך קטן יותר זה היה מוזר אבל גם מהנה לצפייה

צחקתי

"מה קורה לך?"

"אתה טיפש! טיפש!"

"למה כי אני זה שצוחק הפעם"

הוא הפך אדום יותר ויותר וראיתי שהוא רוצה ממש להתפרץ אבל אז אמא נכנסה הביתה והוא נעלם מייד, ניגשתי אליה והוא הופייה שוב….

"אל תעשה את זה! אני מזעיר אותך! אל תעשה את זה!"

לכמה שניות חששתי אבל אז נזכרתי ביצחק, אין שום סיבה שזה לא יהיה ככה שוב אם אמא אוהבת אותי אז היא גם תסלח לי…..

"אני הולך על זה ואתה יותר לא תגיד לי מה לעשות אתה לא חבר שלי עוד אני הגרום לך להעלם יום אחד ולא הראה אותך אני אני שונא אותך תלך מי כאן עכשיו!"

ניסיתי למשוך את תשומת הלב של אמא אבל היא הייתה עסוקה נאלצתי לחכות כמה דקות בסבלנות ואז סוף סוף יכולתי לספר לה, בהתחלה היא קצת כעסה אבל אחר כך היא חייכה ואמרה….

"אני שמחה שאתה סוף סוף אומר את האמת ובגלל שאמרת אתה בעצמך אני סולחת לך בלב שלם והפילו גאה בך מאוד"

"מה זאת אומרת סוף סוף מה ידעת ששיקרתי?"

"לא על הכול למשל אני עדיין כועסת קצת על העניין עם הרגל מעוד דאגתי אז אבל באמת בגלל שאתה באת והודתה אני לא יכולה אלה לסלוח בתנאי כמובן שתבטיח לא לשקר ככה שוב"

"אני מבטיח! מבטיח!"

הייתי כול כך שמח חיבקתי ונישקתי את אמא והרגשתי ממש טוב כמו כמו כאילו אני משוחרר כאילו עד עכשיו לא נשמתי ועכשיו אני יכול לנשום והכי מצחיק היה לראות איך שקר שעמד לידי אדום מכאס וגדול הולך ומתקבץ כמו איזה כדור שהתפוצץ ומאבד את כול האוויר שלו ונהיה ממש קטן עכשיו.
חלפו להם הימים ודברים לא נעשו קלים יותר עדיין היה לי קשה שלא לשקר כי התרגלתי אבל עשיתי מה שהרב אמר וגם לאחר שיקרתי לפעמים גם התוודתי לפני מי ששיקרתי לו הרב אמר שזה יכול לקחת לי זמן עד שתרגל לא לשקר למרות שהוא עזר עדיין היה קשה ולפעמים הייתי עצוב מי כך אבל לא התייעשתי ובאמת אם הזמן המחברת התרוקנה וכולם אמא והרב היו גאים בי ידעתי שאם המשיך כך והתמיד בסוף הצליח ואהיה איש של אמת ולא יותר איש שקר, לפחות לבן אדם אחד עוד יותר אף פעם לא שיקרתי לא משנה מה וזה ליצחק כי יצחק הוא חברי הכי טוב ולא הסתכן יותר הפילו טיפה ב-לאבד אותו כי הרב יכול להבין אמא היא אמא אבל חבר אמיתי ש-תרחתי לרכוש זה יהיה נורא אם התן לעצמי לאבד ובאמת נשארנו חברים טובים עושים שטויות משחקים אבל לעולם לא משקרים אחד לשני כי חבר אמיתי ונאמן לא משקר את זאת למדתי ואני לא מתכוון לשכוח