שינוי זה לא רע ~ פרק 14 ~ סוג של סיפור ערסים

פרק 14
נ.מ. שון
יצאתי מהחדר וראיתי את שיר יושבת שעונה על הדלת שלה ובוכה
״שיר?! מה קרה?!״ שאלתי אותה ורצתי אליה
״אני…אני… אני נתקעתי בדלת״ היא אמרה בגמגום מהבכי
״את צוחקת עליי?״ שאלתי אותה במבט כזה -_-
"זה ממש כאב״ היא אמרה באומללות
״פשוט תלכי״ אמרתי והקמתי אותה
הגענו לסטודיו והתחלנו את החזרה
בסוף החזרה ישבנו להתמתח
״וואי אני יכולה פשוט להתחתן עם ניר הדבר הכי מושלם בארץץץץץ״ אמרתי לשיר ונשכבתי על הרצפה עם רגליים וידיים פרושות
״בנים רקדנים זה הדבר הכי מושך שקיים״ היא אמרה והתיישבה בפישוק
״אני אדאג להגיד את זה לאלירן״ שמענו קול מדבר מהדלת
הסתכלנו שנינו וראינו את רון עומד על המשקוף
״ניר בכלל הומו תרגיע״ שיר אמרה לו
״לא משנה אני צריך ממכם עזרה״ הוא אמר והתיישב
״אני צריך שתעשו לקבוצת כדורגל ריקוד מחצית״ הוא אמר ונאנח
״לא בדרך כלל הבית ספר המתחרה מביא מעודדות שיופיעו במחצית?״ שיר שאלה
״ המאמן שלנו החליט להיות מגוון. בקיצור אני אחראי על זה ואני לא רקדן משהו. אתם יכולות?״ הוא הסביר ואז שאל
״אני בעניין״ אמרתי והרמתי את היד
״בטח למה לא״ שיר אמרה וקמנו לקחת את הדברים
יצאנו מהסטודיו שלשותינו ואז שירה באה
״רונצ׳וו״ היא אמרה לרון ובאה לתת לו חיבוק ונשיקה
״היי שירה״ הוא מלמל בחוסר נעימות והסתכל עליי במבט מהוסס ומפוחד
״אני צריכה לעשות שיחה״ אמרתי מהר ורצתי לספסל שליד השער
סתם ישבתי שם והייתי בטלפון ואז שמעתי את השער נפתח וראיתי בפתח את אורטל
אוי ואבוי בבקשה אלוהים במה חטאתי מה היא עושה פה לעזאזל?!
״שון״ היא אמרה לי ברכות
״מה את רוצה״ יריתי
שלא תשחק לי אותה נחמדה עכשיו
״אני צריכה להגיד לך משהו בבקשה תנסי להקשיב בבקשה״ היא אמרה והתיישבה על הספסל
״מה״ שאלתי אותה באדישות
״זה אבא שלך. הוא…. הוא…״ היא עצרה רגע לנשום עמוק וראיתי דמעות בעיניים שלה
״הוא מה״ שאלתי אותה
״ הוא חטף אתמול התקף לב ונפטר״ היא אמרה והשפילה מבט
״תלכי מפה בבקשה״ אמרתי לה והפניתי את מבטי
״לא רציתי שהיא תראה את הדמעות שבעיניי
לא רציתי שהיא תראה שאני פגיעה ושיש לי רגשות
אבל באותו רגע
כל עולמי קרס
אין לי הורים
אמא שלי מתה רק לפני שנה
ועכשיו גם אבא שלי?!
באותו הרגע לא יכולתי לחשוב
או לנשום
או לבכות
הייתי חסרת אונים
מבחוץ לא עשיתי כלום אבל מבפנים צרחתי
כל הנשמה שלי זעקה לעזרה ולרחמים
למה דווקא אני?
מה עשיתי רע?
לא סבלתי מספיק אתם חושבים?
ילדה בת 17 בלי הורים
או משפחה
לבד לגמרי
מה עושים עכשיו?
איך אני ימשיך ככה?
אני שונאת את עצמי
ואני בעיקר שונאת את איך שאני חושבת תמיד על עצמ וכל מה שיקרה לי
אבא שלי מת ואני חושבת על איך אני ימשיך בחיים שלי
איכס
אנוכית ואגואיסטית
״שון?״ שמעתי קול דואג קורא לי
לא לא בבקשה שלא יבוא לפה זה כל מה שחסר לי
״שון״ שמעתי את הקול יותר חזק
הרמתי את ראשי וראיתי אותו רץ אליי
הוא הגיע אליי ועצר בבום
התחילו לרדת לי דמעות
שום חלק בגוף שלי לא זז
לא השמעתי שום קול
רק
דמעתי
בלי לזוז ובלי לנשום
כאילו לא הייתה לי שליטה על עצמי
הוא הקים אותי וחיבק אותי
״אבא שלי מת״ אמרתי בשקט
״אבא שלי מת״ מלמלתי שוב והתחלתי לחזור על זה שוב ושוב
הוא לא אמר כלום
רק חיבק אותי חזק וליטף לי את השיער
הוא כל מה שהייתי צריכה
הוא כל מה שרציתי
״אני פה. אני לעולם לא יעזוב. מבטיח״ הוא לחש לי שוב ושוב
נ