"וללכת זה נותן לי כוח " – פרק 2
אחריי שסיימתי לאכול עליתי שוב פעם לחדר להתלבש ולתארגן.
" גל, שמתי לך בגדים על המיטה ." נבהלתי קצת שחכתי שהיא עוד בבית בכלל.
" תודה אני ממש מעריכה את זה," לא תמיד בוכרים לי את הבגדים הארון שלי מסודר ככה שאני יודעת בידיוק איפה כל דבר שאני צריכה אז אני די יכולה לבחור לי משהו יפה ללבוש רק מלגעת בבד .
התלבשתי במכנס קצר וכניראה בחולצת בית ספר כי אני לא ממש יודעת איך החולצה ניראת, ונעלי בלנסטון שאני תמיד לובשת הם הכי נוחות :)
" קיבלת הודעה חדשה " הטלפון שלי אמר, כן הוא אמר יש לי טלפון מדבר אז כל דבר שאני כותבת הוא מקריא וגם מה שאני קיבלתי.
נכנסתי להודעה " תביאי לי להיכנס אני בחוץ" כן זה היה מנוי , תמיד מצחיק אותי שהיא שולחת הודעות במקום להתקשר הטלפון משמיע לי את הכל שלה כמו קול של גבר .
פתחתי לה את הדלת " כואב לך להתקשר ?"
" אוף שתקי את יודעת שכן ," היא אמרה וצחקתי יכולתי לשמוע אותה כבר מאבדת סבלנות.
" טוב גלגול יאללה אני רוצה לאפר אותך קצת ." נוי תמיד אהבה לעזור לי להתארגן למרות שהיא יודעת שאני לא צריכה עזרה.
התיישבתי על המיטה בכוח אחרי שהיא פשוט דחפה אותי ונתתי לה לאפר אותי. הרגשתי את המייקאפ על הפנים ואז היא מרחה לי קצת אודם .
" איזה צבע זה ?" שאלתי אני לא רוצה לבוא מתלהבת מידי ,בכל זאת ..
" אדום, אבל אל תדאגי לא בולט מידי גם ככה כבר חפרתי לך שיש לך שפתיים אדומות טבעי ,"
אני לא באמת יודעת איך ניראה הצבע האדום אבל תמיד נוי אוהבת להסביר לי דברים כאלה.
"יאללה את מוכנה " אמרה .
לקחנו את התיקים ויצאנו , כן הלכנו ברגל אני לא סובלת להיות באוטו בבוקר, בשבילי זה כמו להתחיל את הבוקר בלי אוויר.
חוץ מזה שעם נוי אני אף פעם לא הרגשתי כאילו אני צריכה את הכל נכיה או המקל . אני חושבת שאנחנו משרות אחת על הנייה מין תחושה כזאת של ביטחון.
– מנקודת המבט של נוי :
במקום לנסוע באוובוס או באוטו ברור שהלכנו ברגל ! אפילו לא היינו צריכות לומר משהו אחת לשנייה, אצלנו זה כבר ברור מה עושים גם בלי מילים.
אבל , שמתי לב תוך כדי ההליכה שהשיחה שלנו נהיית קצת משעממת ולא היה לי כבר כוח לזה. ובגלל שאני ילדה שתוטניקת ברור שהייתי חייבת לעבוד עליה !
" גלגול תזהרי תזהרי יש לך עורב מעל הראש עוד דקה מנקר אותך " החיה שהיא הכי שונאת זה עורב, היא אומרת שיש להם קול מפחיד מידי .
" מה עורב איך לא שמעתי ? תצילי אותייי! " היא צרחה כלכך , וואי כמה שאני התעפקתי לא לצחוק .
אחריי דקה שהיא צרכה ואני הייתי בשקט , היא הסתכלה עליי ופשוט התחלתי לצחוק .
" מה את צוחקת מפגרת ? חכי חכי תראי מה ני יעשה לך רק חכי זה יבוא לך בהפתעה !"
– מנקודת המבט של גל :
אז ככה כל ההליכה עברה, כמו כל הליכה שגרתית שלנו – נוי עובדת עליי , אני עובדת על נוי, אני צוחקת על נוי ונוי צוחקת עליי.
" יאללה בואי הגענו ,"
" אני צריכה ללכת למזכירות , תבואי איתי בבקשה ? " אמרתי בקול הכי מתחנן שלי .
" מה את מתחננת לי בואי כבר" היא אמרהומשכה אותי ביד , כנראה לכיוון המזכירות .
אחריי איזה חצי שעה שהמזכירה החופרת הזאת קדחה לי במוח את כמה שזה חשוב שיש להם בבית ספר " ילדה עם נכות שמוכנה ללמוד כמו כולם " ושהם משקיעים בזה שיהיה יותר כתב ברייל בבצפר כמו למשל בקפיטריה. בקיצור עוד מלא שטויות כאלו שהאמת , פשוט לא מעניינות אותי , להפך אני כבר כל כך מתוסכלת מזה שמסתכלים עליי כשונה באופן 'מוזר' שכל מה שעשיתי כל השיחה היה להנהן או לומר כן ולחייך.
אני ונוי הלכנו לכיתה באיחור אבל לא נורא זה מוצדק,
כשנוי פתחה את הדלת שמעתי את הקול של המורה בפעם הראשונה " נוי למה את באה באיחור ביום הראשון ? "הקול שלה לא היה כזה כועס למרות שהיא כנראה כן הייתה, דווקא היה לה קול נחמד לא כמו כל המורות בבתי הספר הישנים שלי.
" יפה אני לא באתי באיחור עזרתי לגל למצוא את הכיתה ," נוי אמרה והוסיפה " והלכתי איתה למזכירה ".
" את בטח גל התלמידה החדשה " המורה אמרה , סליחה יפה אמרה .
" כן , אממ.. איפה לשבת ? " שאלתי אותה , לא היה לי כוח שהיא תחפור לי על אותם דברים שהמזכירה אמרה לי.
" בשורה השנייה , נוי תראי לה ",
התיישבתי והרגשתי שיש לידי מישהו ולא בת אלא בן , כלכך קיוויתי שאני ישב ליד נוי, מורה מפגרת!
" איך אמרת שקוראים לך ?" הוא אמר . אחחח, איך שאין לי כוח לזה !!
תגובות (3)
להתארגן*
בוחרים*
:) – לא נמצע בסיפור.
את הכל שלה – את הקול שלה
היו עוד הרבה טעויות, רווחים מיותרים בין מילה לסימן פיסוק וכו׳
ממליצה לך לתקן.
התאפקתי *
צרחה*
ני – אני
בהצלחה :)
כן יש לי טעויות אבל זה גם בגלל המקלדת וגם בגלל שיש לי קצת דיסלקציה… אני ממש מצטערת על זה אבל אני באמת ממש עובדת קשה על כל פרק !