יופיטר פרק 1
‡
קולות שבירת הענפים המתים והעלים היבשים תחת כפות רגליים נשמעו חזק מידי באוזניו של איאן.
"ג'ייסון, אני לא מאמין שלקחת את הנער החדש למשימה לפני שהוא סיים את הטירונות שלו! לא הסברנו לו על היער אפילו!" נשמע לפתע רון בקול זעום ממכשיר הקשר של ג'ייסון, שהיה בתוך אחד מכיסיו הרבים, אשר נוצלו כמו שצריך.
"תרגע," אמר ג'ייסון בעדינות מפתיעה לאחר שהוציא מכיסו את מכשיר הקשר, ובדרך מפליאה, הוא ידע היכן הוא נמצא בדיוק בתוך כל הבלגן. "אני איתו, הוא מוגן, והוא יוכל ללמוד הרבה.. 'תגיד לי, ואני אשכח. תדגים לי, ואני אזכור. תשתף אותי, ואני אלמד.' הבנת? וגם אני צריך להכיר אותו טוב יותר." ג'ייסון הסתכל על הנער, אשר היה מפוחד, אך דאג להסתיר זאת היטב. הוא זרק חצי חיוך לעברו, להרגיע אותו.
שיערו השטני של איאן היה מלוכלך ורטוב מקצת, וחולצתו התכולה ומכנסי הג'ינס הרגיל אך קצת רופף שלו היו ספוגים במים ובזוהמה מהביצה. הילקוט שלו היה ספוג ומלוכלך, אך כל הפריטים אשר היו בתוכו נשמרו יבשים ונקיים. פניו הנאות היו מלוכלכות, ועיניו הירוקות בלטו עוד יותר.
"אני.. אני לא רוצה להתחצף, אך האם היינו חייבים לשחות בביצה? לא יכולנו לשוט או.. ללכת מסביב?" אמר הנער בהיסוס, הוא רצה להשאיר רושם טוב על ג'ייסון, והוא גם כיבד אותו. "לא הלכנו מסביב כי הביצה ענקית, אתה חושב שאתה יכול לראות את הקצה שלה, איאן, אבל זו רק הזיה. הערפל גורם לכך. ואנחנו לא יכולנו לשוט, אין לנו במה, גאון." אמר ג'ייסון. הוא לא הסיט את מבטו מהדרך.
קול ינשופים נשמע, ובין צמרות העצים התעופפו להם עטלפים מדי פעם. רוח קרירה נשבה על פניהם של ג'ייסון ואיאן, והעלים רשרשו. חיות בר נשמעו מרחוק וצפרדעים נשמעו מתוך הביצה ומסביבה.
איאן הסתכל אחורה, אל עבר הביצה הירקרקה-חומה. יצאו ממנה כמה נבטים ועוד צמחים מוזרים, וכמה חרקים שחו בתוכה וכמה עפו מעליה. שכבת הירוקת הייתה סבוכה במיוחד, מה שהקשה עליהם לעבור בשחיה לצד השני, וגם הערפל הסתיר להם את הדרך כמעט לגמרי.
האמת היא שאיאן בקושי האמין שעשה דבר כזה.
הוא מעד וכמעט נפל וישר החזיר את מבטו לדרך.
אור הפרס היחיד של ג'ייסון בקושי האיר, אך למזלם, הם היו רחוקים מן העיר ואורותיה, כך שאור הכוכבים והירח האיר את הסביבה מספיק טוב כדי שהם יראו את השביל ולא יפלו, אפילו שלא הרבה אור הצליח לעבור דרך כל צמרות העצים המכסים את פני הקרקע, אך עדיין האור הזה היה יפה יותר מאורות העיר.
"יכולנו לבנות סירה, או לפחות.. רפסודה, לא?" הרס הנער את הרעש החרישי של הטבע. "איאן," ג'ייסון הסתובב במבט רציני ונעצר. עיניו התכולות הסתכלו עמוק בתוך עיניו הירוקות של איאן. "לעולם, אבל לעולם, שלא תכרות עצים 'ממנו'." כל הרעשים שהיו מסביב פסקו בבת-אחד. "ממנו?" מלמל איאן בשקט. זיעה קרה ירדה בגבו. "הבנת?" שאל ג'ייסון בחדות. "כ-כן." אמר בלי לחשוב, אפילו שהוא לא הבין דבר.
ג'ייסון הסתובב חזרה אל הדרך והמשיך ללכת. הנער היסס לרגע, אך בסופו של דבר הוא הצליח לגרום לרגליו לצעוד אחרי ג'ייסון. איאן דרך בטעות על שורש גדול אשר בלט מהאדמה כשלפתע שורש אחר התרומם והעיף אותו ממנו. איאן פלט צעקת כאב ופחד. "מה- מה זה?!" צעק והצביע על השורש הגדול אשר נטמן לאט בחזרה באדמה.
עכשיו כשהוא הקשיב טוב יותר, הוא שם לב שאפשר לשמוע את השורשים זזים מתחת לאדמה, חלקם במהירות וחלקם לאט.
"מפגר! דרכת 'עליו'?!" קרא ג'ייסון ורץ לכיוון איאן.
-רגע, מה קורה כאן? למה 'הוא' הפסיק לתקוף? מה עוצר 'אותו' מלחסל אותי ואת איאן?-
"מה זאת אומרת 'עליו'?? תסביר לי..!" ביקש איאן בתוקף. "נסיים את המשימה ואני אבקש מסאנג'י שתסביר לך." אמר ג'ייסון בשקט וברוגע. "אוקי." אמר איאן בלית-ברירה.
"טוב, יש לנו הרבה זמן למשימה הזאת והיא מאוד פשוטה, והיא גם לא כל כך חשובה.. אז נלך מהדרך הארוכה יותר. הרבה יותר.. אבל היא נעימה יותר מהיער." אמר ג'ייסון והרים את תיקו של איאן אשר היה מושלך על הרצפה.
תגובות (0)