Lying in the snow – פרק 37 ♥

אלכס נכנס לאחר כמה דקות והסתכל עליי,אני הרמתי את האגודלים שלי למעלה בהתלהבות,כשהוא מהנהן ומצחקק.הוא מקסים.

"בואי,אני אעזור לך"אמר אלכס בעודי מחייכת.
הוא אחז בידי וירדתי במדרגות לאט לאט.
"נשאר עוד קצת"אמר בעידוד,כשאני כבר רואה את סוף המדרגות.
"תודה"אמרתי כשהגענו לסוף המדרגות.
"אין בעד מה"אמר כשאנחנו מסתכלים זה על זה ומחייכים.
"אני צריכה ללכת הוא בטח כבר מחכה לי"אמרתי לאחר כמה שניות
"כמובן"אמר משחרר את ידי
"נתראה אחר כך?"שאלתי
הוא הנהן והתחלתי להתקדם לכיוון חדר הביקורים.
"מוניקה"שמעתי את אלכס צועק את שמי,כשאני מסתובבת ורואה אותו רץ לכיווני.
"כן?"שאלתי מסתכלת עליו.
"חשבתי אולי,אממ.."אמר מצחקק ומגרד את עורפו.
"את רוצה לצאת איתי?"שאל
"וואוו,אממ"אמרתי מסמיקה מעט
"אני אשמח"אמרתי והוא חייך חיוך רחב.
"אני אחכה לך היום ב8,תהיי מוכנה אני אבוא לחדר שלך"אמר ואני הנהנתי,כשהוא מתקרב אליי ומנשק את הלחי שלי.
"נתראה"לחש,מתרחק מפניי באיטיות.
הוא הסתובב וכך גם אני,מתקדמת לחדר הביקורים כחיוך רחב נפרש על פניי.
נכנסתי לחדר הביקורים,רואה את גבו ונושמת עמוק.
בצעדים קטנים אני מתקדמת לשולחן שבו הוא יושב,מרגישה את הזמן נעצר.
הוא הסתובב לפתע והסתכל עליי,מחייך חיוך קטן וקם מהכיסא שישב.
"היי בראד"לחשתי
הוא משך אותי לחיבוק בעודי עוצמת את עיניי וכורכת את ידיי סביב צווארו,נושמת לרווחה.
"למה לא הגעת עד היום?"שאלתי כשהוא חיזק את החיבוק,מלטף את שיערי.
"לא הייתי מסוגל"לחש באוזני
התנתקנו והסתכלנו אחד על השני,כשהוא ליטף את בטני והתכופף על מנת לנשק אותה.
"היי קנטצ'יק"בראד אמר ונישק את בטני,חוזר לעמוד ומחייך.
"שנישב?"שאל
אני הנהנתי והתיישבנו על הכיסאות,מסתכלים זה על זה ושותקים.
"בראד,אני בסדר גמור.תפסיק להתייסר"פתחתי את פי לראשונה לאחר שתיקה ארוכה.
"מוניקה.."לחש באנחה
"טוב לי כאן,אני אוהבת להיות כאן.אתה מוכן להתחיל לחיות את החיים שלך ולא להתעסק בי?"שאלתי
"איך את מצפה ממני לעשות דבר כזה?"שאל
"אני לא מצפה ממך,אני דורשת ממך.אני לא רוצה שתתקשר לכאן כל יומיים ותבדוק מה מצבי!אני רוצה שתתעסק בעצמך."אמרתי
"שגב סיפרה לך?"שאל
"כן,ואני מאוד כועסת על זה בראד"אמרתי
"למה אתה לא מבין שטוב לי כאן?אני מאושרת."אמרתי
"באמת?"שאל
אני הנהנתי והוא חייך חיוך קטן.
"אני שיחררתי אותך בראד"לחשתי
"מה זאת אומרת?"שאל לא מבין
"שיחררתי אותך מהלב שלי,מהנפש שלי.אני מוכנה לאהבה חדשה,אני מוכנה להתחיל את החיים שוב,והפעם אני אוהבת אותם.אני מרגישה כלכך משוחררת אתה לא מבין אפילו עד כמה.אני אוהבת אותו,אני באמת אוהבת אותו בראד"אמרתי מסתכלת על בטני.
"כרגע הוא הכי חשוב לי,אני מוכנה להיות אמא,לקחת עליו אחריות,לגדל אותו ולהיות הכי טובה בשבילו"הוספתי מחייכת
"בראד,אני רוצה שאתה תצא מפה ותחיה את החיים שלך.
אני רוצה שתהיה עם שגב,שתתחילו את הזוגיות שלכם,שתממשו את האהבה הגדולה שיש לכם."אמרתי לבסוף
"את נראית הרבה יותר טוב"אמר לאחר כמה שניות
"את נראית שונה,מאושרת"הסביר את עצמו ואני הנהנתי
"מוניקה,את חושבת שאי פעם נוכל להיות משפחה?"שאל
"אני לא חושבת,אני בטוחה."אמרתי
"אתה צריך להציע לשגב נישואים"הוספתי
"מה?"שאל מגחך
"אל תגיד לי מה,אני יודעת שאתה רוצה"אמרתי והוא נאנח
"אני לא יודע,היא לאחרונה כלכך מרוחקת.מאז שנכנסת לכאן היא התרחקה ממני,אני אפילו לא יודע למה"אמר נושם עמוק
"את לא מבינה כמה אני חיכיתי להציע לה נישואים,לבנות איתה משפחה"הוסיף
"אני כבר לא יודע מה היא רוצה..אני לא חושב שהיא יודעת מה היא רוצה בעצמה"אמר לבסוף
"בראד.."מלמלתי נאנחת
"היא אמרה לך משהו?"שאל
"מוניקה בבקשה"הוסיף
"היא מבולבלת."אמרתי והוא הסתכל עליי במבט שואל
"מבולבלת?"שאל
"למה?יש לה מישהו אחר?"הוסיף במהרה
"לא זה לא זה"אמרתי והוא נשם לרווחה
"אז מה העניין?"שאל לא מבין
"היא לא סומכת עלייך."אמרתי והוא הסתכל עליי המום מעט.
"לא סומכת עליי?"שאל
"בראד,היא עוד בטראומה ממה שקרה,אתה חייב להבין אותה.אין דבר יותר נורא מלחשוב שאת הסטוץ של מישהו ולא יותר מזה"אמרתי
"זה מה שהיא חושבת?שהיא סטוץ?"שאל
"היא לא אמרה את זה במפורש,אבל אפשר להבין את זה ממה שהיא אמרה,חוץ מזה זה מאוד טבעי שהיא תחשוב ככה,אתה טרטרת אותה בראד"אמרתי בכנות
"מה אני אמור לעשות?"שאל מושך בשיערו
"תוכיח לה שזה לא נכון"אמרתי והוא הסתכל עליי
"את חושבת שהיא תסכים?"שאל לאחר כמה שניות
"אם תשקיע,תראה לה עד כמה אתה אוהב אותה,תוכיח לה שהיא האישה היחידה בחייך.אני בטוחה שהיא תסכים"אמרתי והוא הנהן
"זמן הביקור הסתיים"נשמע קול בכריזה,כשאני ובראד מסתכלים זה על זה והוא נאנח.
"אין אפשרות לעוד 5 דקות?"שאל בתקווה
אני הנדתי את ראשי לשלילה,מחייכת חיוך קטן.
"אני מצפה לפגוש אותך עוד שבועיים"אמרתי
"אני מבטיח לך שאני אגיע"אמר אוחז בידי
"מוניקה,אני מצטער שלא הגעתי עד היום"הוסיף
"זה בסדר,אני מבינה מאיפה זה בא"אמרתי
"תבטיחי לי שאת בסדר כאן,שהאוכל טוב,שהמיטה שלך נוחה,שאת לא סובלת כאן"אמר ואני ציחקקתי
"בראד,המקום הזה מושלם.יש לי חברים מכל אגף,האוכל מצויין ושלא נדבר על החדר שלי.המקום הזה החזיר אותי לחיים.אני מודה לך על זה שהבאת אותי לכאן"אמרתי בכנות
"זה הכל בזכותך מוניקה,תהיי גאה בעצמך.את רצית לבוא לכאן."אמר ואני הנהנתי,רואה את רוזה מתקרבת לשולחן שלי ושל בראד.
"מוניקה,זמן הביקור הסתיים"רוזה אמרה ואני הנהנתי
"בראד,תכיר זאת רוזה,היא השפית של המקום"אמרתי מציגה את רוזה בפניי בראד,כשהוא קם מהכיסא ומושיט את ידו אלייה.
"רוזה,זה בראד,זוכרת שסיפרתי לך עליו?"שאלתי
היא הנהנה ולחצה את ידו,מחייכת אליו.
"אתה הרבה יותר חתיך ממה שהיא תיארה"אמרה ובראד צחק.
"זמן הביקור הסתיים לא?"שאלתי נבוכה מעט
"קדימה חמודה,אנחנו רוצים לארגן את החדר בשביל ארוחת ערב"אמרה רוזה
"היה נעים להכיר אותך חתיך"אמרה קורצת לבראד ומתקדמת למטבח,כשאני מצחקקת.
"הגיע הזמן ללכת אה?"שאל
אני הנהנתי והוא משך אותי לחיבוק,כשאני נושמת עמוק והוא מלטף את שיערי.
"תודה שבאת בראד"אמרתי מסתכלת עליו
"תודה לך מוניקה"אמר מנשק את המצח שלי
"תבטיח לי שתתחיל לחיות את החיים שלך,שתשכח מזה שאני נמצאת כאן"אמרתי
"אני מבטיח,אבל ליתר בטחון אני אתקשר מידי שבוע לבדוק מה מצבך"אמר ואני ציחקקתי
"מקובל"אמרתי והוא חייך
"להתראות מוניקה,ניפגש בעוד שבועיים"אמר מנשק את הלחי שלי
"ולהתראות לך קטנצ'יק"הוסיף מתכופף לבטני ומנשק אותה.
הוא נעמד והסתכל עליי,מחייך ומסתובב,מתחיל ללכת לכיוון היציאה של חדר הביקורים.
הוא יצא מהחדר,בעודי מתפרצת בבכי משחרר,בכי של אושר,אושר שלא הרגשתי אף לא פעם אחת בחיי.
התיישבתי על הכיסא,מוחא את דמעותיי ומחייכת חיוך רחב.
אני מוכנה למציאות חדשה.

~אשמח לתגובות:)
שבוע מקסים~