מקרה מוזר פרק 2

חיפשתי בכל מקום אבל הוא פשוט לא היה שם. הוא אפילו לא היה יכול לצאת מהחלון, החלון היה סגור. נשארתי פעורת פה בחדר כשהרופא נכנס פנימה.
"לאן הוא הלך?" שאל הרופא.
"אממ, אני לא יודעת הוא פשוט נעלם פתאום" עניתי לו.
"נעלם? חח אף אחד לא נעלם" נשמע קולו של האיש ולפתע הוא הופיע שוב בחדר.
"מה, מה? מה הולך פה? קודם המקרה ההוא, עכשיו זה, מה קורה פה?" שאלתי המומה וחוששת.
"לא קורה כאן שום דבר, את פשוט לא שמת לב שיצאתי מהדלת" אמר האיש.
"אני חושבת דווקא שהייתי שמה לב אם היית יוצא מהדלת" עניתי.
"הכל בסדר?" שאל הרופא.
הלב שלי החל לפעום במהירות עצומה עד שנפלתי על הרצפה וכשהתעוררתי ראיתי את הרופא ואת האיש עומדים מסביבי.
"אני חייבת לעוף מפה" אמרתי בשקט ויצאתי משם.
הגעתי הביתה מותשת, לא היה לי צל של מושג לגבי מה הולך במקום הזה, מה קורה לכולם, ומה היה ביום ההוא.
"אני לא משוגעת" אמרתי לעצמי.
"אני יודעת מה שמעתי, יודעת מה ראיתי, אני לא משוגעת!!!" אמרתי והעליתי את הטון לאורך המשפט.
לפתע נשמע רעש מלמטה, היו שם ילדים צורחים הם רבו עם איזה איש אחד והם צרחו ממש חזק, אחד הילדים אפילו בכה בדמעות.
"היי, אתם שם למטה, מה הולך פה?" צעקתי אך איש לא ענה.
ראיתי אותם, אני ממש ראיתי אותם, אבל הם לא ענו לי הם פשוט התעלמו ממני.
לבסוף הצעקות הפסיקו והילדים נעלמו, גם האיש ההוא כבר לא היה שם ונשארתי רק אני בביתי והיה שקט.
"את פשוט לא ראית אותי יוצא מהדלת" המשפט הזה הדהד לי בראש. איך יכול להיות שלא ראיתי? אני עיוורת? שאלתי את עצמי והלכתי להסתכל במראה כדי לוודא שאני באמת לא עיוורת.
"אני רואה, אז איך זה יכול להיות?" המשכתי להרהר.
בסופו של דבר הרפיתי והלכתי לישון.
למחרת התעוררתי מצעקות, אלו היו הילדים האלה, אותם הילדים מאתמול, ושוב הם רבו עם האיש ההוא שלפתע היה נראה ממש כמו האיש מבית החולים, האיש ההוא שנעלם וחזר באורח פלא.
התחלתי להרגיש מוזר, כבר לא הייתי בטוחה שהכל בסדר אתי.