התאהבתי באבא שלי- פרק 6- בבקשה תקראו!!!!!!!!!!

ניסיתי שוב פעם ושוב פעם בשמץ של תקווה להעיר את האיש הספרדי אך לשווא.
"הוא אף פעם לא יתעורר מהתרדמת," אמרתי לעצמי "אף פעם" אמרתי וניגבתי עוד דמעה מהלחי שלי כשהשענתי את ראשי על בטנו המושתקת של האיש הספרדי ובכיתי, ובסופו של דבר, נרדמתי.

לפתע, הרגשתי שמישהו מזיז את גבי.
"היי, ילדה" נשמע קול.
קול צרוד אך במבטא ספרדי מוזר.
אכזבה. זה לא הקול של האיש הספרדי, אך.. של מי בדיוק הקול הזה שייך?
פקחתי את עיניי והסתובבתי.
מולי ראיתי איש עם רטייה על עין אחת שלו והעין השנייה שלו הייתה בולטת מאוד, כמעט יוצאת ממקומה. הרבה זיפים היו על סנטרו, בנדנה אדומה על ראשו, וגוף רזה.
"פיו, איזה מזל. חשבתי שאת נכנסת לתרדמת יחד אתו. את.. אהה.. בסדר?" שאל
"מי אתה?" שאלתי כשקמתי.
הסתכלתי על האדמה ולא ראיתי את האיש הספרדי על האדמה שוכב.
אולי הוא התעורר!
"את לימור, נכון?" שאל "לעונג הוא לי להכיר אותך," ונישק את ידי "רודריגז" אמר.
"אתה רודריגז?" שאלתי באושר "הרודריגז? אתה חבר של האיש הספרדי?"
"כן. הוא סיפר לי שאיבד את הזיכרון מסיבה כלשהי. שנים שכבר לא נפגשנו וגם אני שכחתי את שמו. הוא נורא התבאס לשמוע אבל עדיין הוא מאוד שמח לפגוש אותי, וכך גם אני" אמר כשהוא מסתובב
"רגע, איפה הוא בעצם?" שאלתי אותו, הולכת אחריו.. לאנשהו.
"בדקתי אותו והוא באמת נמצא בתרדמת עמוקה מאוד, כנראה שדוני היער המרושעים פגעו במערכת הגוף הגדולה שלו והכניסו אותו לתרדמת קשה." אמר רודריגז כשאני הולכת אחריו ושנינו נכנסים אל תוך בית פרטי שנודף ממנו ריח טעים.
"ו.. הוא יוכל לצאת ממנה?" שאלתי אותו בלחץ
"מובן שכן!" אמר רודריגז.
נשיפת הקלה יצאה מפי.
"זאת תרדמת קלה ביותר! מיד כשגיליתי על התרדמת הקלה שחטף, החלטתי להביא אותו לכאן, ולעזור לו! טאדאם!" אמר רודריגז והראה לי את הבית הפרטי.
היו בו מלא סאונות, ג'קוזים, קיוסקים עם משקאות טרופיים, מיטות נוחות, ברכות שחייה, שולחן פינג- פונג.
"זה בית המרפא שאני ואשתי, פסיונטה, הקמנו בשביל לעזור לחולים להבריא! בית המרפא הזה מטפל בחולים ומרפא אותם בצ'יק צ'ק!" אמר רודריגז בנקישת אצבעות
"אני רק לא כל כך הבנתי איך זה ששנינו ישנו באוהל וכששדוני היער פגעו בנו, הגענו אל מחוץ ליער, אל יער קסום אחר לגמרי!" אמרתי
"לדעתי, האיילים הקסומים של היער של השדונים הביאו אתכם ליער הקסום. בלעדיהם, שדוני היער לדעתי היו יכולים אפילו להרוג אתכם!" אמר רודריגז כשהוא מסדר שמיכה על מיטה רכה אחת
"תוך כמה זמן הוא בערך יחלים?" שאלתי בדאגה. נורא דאגתי לאיש הספרדי המסכן.
"אהה.." אמר רודריגז כשהוא פותח דלת של חדר "אולי שבוע. לא יותר מזה, אני מבטיח לך" אמר רודריגז כשאני נכנסתי אחריו אל תוך החדר וראיתי את האיש הספרדי שוכב עם עיניים עצומות ללא נוע על המיטה בחדר המואר.
"בינתיים," אמר ושם מסיכת רופאים על פיו וכיוון פנס ענקי לכיוון פניו המושתקות של האיש הספרדי "תנסי שלהיות בשקט" אמר וכיוון מזרק לכיוון צווארו של האיש הספרדי "אנחנו עומדים להתחיל בניתוח הגורלי".