זאת אני פרק 2-משפחה שנייה

יצאתי מהבית לכיוון הסטודיו.
אולי שכחתי לספר לכם, אבל זה ישמע קצת מוזר… אני אוהבת אגרוף.
כן, אולי זה מוזר, או גברי מידי אבל אני לא שואלת אף אחד.
"שלום!"
אמרתי בקול וחייכתי לכולם.
שם אני כבר לא כזאת קשוחה ועצבנית, כולם כאן ביחד… זאת כמו משפחה שנייה שלי.
אחרי שאמרתי שלום לכולם.
נכנסתי לחדר אגרוף של הבנות, היו שם כמה בנות.
"טליה!"
קראתי וחיבקתי אותה.
היא החברה הכי טובה שלי כאן.
"אלי , כמה זמן לא היית כאן?"
היא שאלה.
"הייתי צריכה ללמוד קצת"
אמרתי בקול מתנצל.
"בסדר אבל…"
היא התחילה לומר אבל עצרה באמצע כי אני הייתי חייבת לרוץ לכייון של הכניסה.
"מה אתה עושה כאן??"
שאלתי בעצבנות את דניאל שבידיוק הגיש כמה דפים לפקידה.
"נרשם?"
הוא שאל בקול עוקצני.
"למה??"
שאלתי מנסה להשתלט על עצמי.
"כי אני רוצה להיות קרוב יותר אלייך…. סתם אני נרשם כי בא לי להתאמן"
הוא אמר.
"אני שונאת אותך"
אמרתי והתחלתי ללכת משם.
הוא תפס לי את היד והצמיד אותי אליו כל כך קרוב.
"גם אני שונא אותך, אבל רק שתדעי, אני אוהב כשאת מתלבשת ככה"
הוא לחש לי לאוזן מעביר בי צמרמורת.
"סוטה"
אמרתי והלכתי משם במהירות.
הסתכלתי על הבגדים שלי, חולצת בטן משוחררת שחושפת את העגיל בטבור שלי, שמתי אותה לפני כמה דקות בשביל האימונים,
"זה הדניאל הזה?"
טליה שאלה אותי כששמתי את הכפפות.
"לצערי"
אמרתי.
"אני חייבת לומר שהוא נראה טוב"
היא אמרה בוחנת אותו.
"אני שונאת אותו"
אמרתי בעצבנות.
"כן אה?"
היא חייכה אליי.
"מה?"
שאלתי.
"סתם.. ראיתי את זה מקודם… שהוא לחש לך לאוזן והצטמררת"
היא אמרה בחיוך.
"הצטמררתי?"
שאלתי בניסיון להישמע אמינה.
היא חייכה וחזרה להתאמן.
כל העצבים שלי, כמעט קרעו את השק.
"ואוו ילדה"
שמעתי את קולו של דניאל.
"את טובה, אבל נראה לי שאת צריכה להילחם נגד מישהו"
הוא חייך חיוך חצוף.