שעתיים- פרק 6

"כמה פעמים כבר נפגשתם מאז שהוא הגיע לארץ?" אמא שאלה אותי. בחרנו לעשות בוקר של כיף, ככה אנחנו אוהבת לתחזק את הקשר. המשפחה שלי זה הכל בשבילי- אני יודעת שכשהם יצטרכו אותי אני אהיה שם בשבילם, ואעזוב הכל. מעבר לזה אני דואגת לתחזק את הקשר הטוב עם ההורים למרות שאני כבר לא גרה איתם. זה מתבטא בארוחות הערב המשפחתיות בסופי השבוע, זה מתבטא בישיבה על קפה בוקר או ערב, זה מתבטא בטיולים שאנחנו עושים אחת לכמה זמן כדי להמשיך להתלהב מהארץ היפה שלנו.
"כבר ארבע פעמים" אמרתי לה בחיוך ושתיתי מהקפה החם.
"ואיך הקשר שלכם? זה עדיין מוזר אחרי שהוא לא היה כמה שנים בארץ?". אמא יודעת על החלקים העיקריים של הקשר, על זה שהיינו ביחד ועל זה שהוא עזב לחו"ל, אבל על כל מה שבאמת הרגשתי עם העזיבה שלו ואחרי העזיבה שלו דיברתי בעיקר עם בן. היא ידעה שהיה לי קשה, אני חושבת שכל המשפחה ידעה שהיה לי קשה כי תום בעבר היה באמת סוג של עוגן, מישהו שנשענתי עליו ובטחתי בו וראיתי את עצמי איתו לנצח נצחים. האמת שאני ואמא אפילו דיברנו על זה לפני ארבע שנים- זה היה די מטורף לחשוב על חתונה בגיל עשרים וקצת כשאני ותום היינו רק חצי שנה יחד, אבל הקשר שלי ושלו היה כל כך חזק, קשר שבחיים לא היה לי וקשר שגם ההורים ראו כמה אני מאוד מאוד קשורה אליו, ולכן לא פחדנו לדבר על זה. הם ראו שלא הצלחתי להיקשר לכל כך הרבה מערכות יחסים בעבר כמו שנקשרתי לזו, כך שכולם תלו תקווה בקשר שלנו. זה היה גם קשר נורא אינטנסיבי לפני כמה שנים- היינו נפגשים המון במשך השבוע, הוא הגיע מאוד מהר הביתה ומהר מאוד הצגתי אותו להורים. הייתה גם הרבה תמיכה לקשר הזה- בן אהב אותו כי הוא היה חבר טוב שלו, ההורים שלי אהבו את הנימוס שלו ואת החינוך שלו, וכולם היו בטוחים שנחזיק שנים ביחד ואז חתונה. הכל התנפץ בעצם כשתום קיבל את הצעת העבודה וחודשיים אחרי זה עלה על מטוס.
"זה מוזר אבל אני חושבת שכבר עברנו את הקטע הראשוני ועכשיו אנחנו מנסים לבנות קשר" אמרתי לה ובדיוק הגיעה המלצרית עם החביתות והלחמים שהזמנו. חייכנו אליה והפסקנו את השיחה לרגע, כמו שקורה תמיד כשבנאדם זר נכנס לתוך שיחה חשובה, ואחרי שאמרנו תודה למלצרית פיקסתי את עצמי בחזרה וניסחתי את מה שרציתי להגיד. אמרתי לאמא שאני חושבת שהוא מבין שזה צריך להתחיל לאט, לבנות מחדש את האמון של הקשר, שאני אסמוך עליו, שאני לא אקשר שוב לבנאדם והוא יברח לי, הרבה לפני שאנחנו מדברים ברמה הזוגית. לרמה הזוגית אני ותום עוד בכלל לא הגענו, לא עשינו את שיחת יחסינו לאן, וזה בכלל לא מפריע לי. הוא לא ניסה להתקרב באף אחת מהפגישות שהיו לנו, הוא שמר על קשר הידידות שחוזר ונרקם בין שנינו והוא לא קפץ רחוק מידי. הוא כנראה מבין שאני עדיין צריכה זמן. מצד שני אני כן מרגישה במתח המיני שיש בין שנינו- כנראה שייקח קצת זמן אבל עוד יקרה משהו. אני בספק שזה לא יקרה בכלל.
"מה הוא עושה כרגע בארץ?" היא התעניינה. סיפרתי לה את מה שהוא סיפר לי, על העבודה שהוא עושה שהיא בעצם כמו העבודה בחו"ל. תום עובד בסוג של חברת פרסום, אבל הוא לא ממש עובד בה, הוא בין האחראיים הראשיים של חברת הפרסום הזו בארץ ובעולם. זו חברה שמגלגלת מיליונים, אחראית לכמה מהקמפיינים השיווקיים הטובים ביותר שנעשו בעולם, אחראית על מוצרים מהשורה הראשונה, על שמות מהשורה הראשונה. את המיליון הראשון הוא עשה בגיל עשרים ואחת.
"ואיך הולך בעבודה?" היא שאלה בחיוך. שמחתי שנושא השיחה הזה עבר- הבנתי שאני בעצם לא יודעת עליו עוד הרבה יותר מכל זה. אני יודעת מה הוא עושה עכשיו ושהוא חזר לארץ, שמעתי קצת סיפורים ממה שהיה בעבר וממה שקורה לו עכשיו בארץ, אבל יותר מזה אני לא באמת יודעת עליו הרבה. אני שוכחת בכל פגישה לשאול על המשפחה שלו, האמת שאני ממש מתגעגעת אליהם, הייתי רואה אותם הרבה, אני שוכחת לשאול על תחומי עניין אחרים, שוכחת לשאול על חברים.. בגיל הזה כנראה מדברים הרבה יותר על עבודה ועל חוויות מטורפות. סיפרתי לאמא כמו שאני מספרת לכל אחד רק את הפרטים שאני יכולה לדבר עליהם, וספציפית על הקייס הספציפי של הילד שהתאבד שאני חוקרת כבר כמה שבועות. עם כמה שהוא קשה הוא מרתק, כי עדיין אין תשובה ברורה למה שקרה לילד. השבעה כבר עברה מזמן, הלכתי לבקר אותם פעם אחת. כולם עדיין בשוק.
"את יודעת מי קפצה לביקור לאחרונה?" אמא אמרה לי בחיוך. היה לי קצת זמן לשתוק ולאכול מהאוכל הטעים כי ברוב השיחה הזו אני דיברתי ואמא הקשיבה. זה קורה בהרבה מהשיחות שלנו. היא אמרה לי בצחוק שטל, חברה שלי מהתיכון, קפצה לבקר אותם לפני כמה ימים. הסתכלתי עליה מופתעת ומחויכת. היא אמרה שהיא עברה בסביבה, וזכרה שאמנם אני לא גרה בבית אבל רצתה לראות מה שלום ההורים. אמא סיפרה שהיא ישבה שם בערך חצי שעה וסיפרה מה קורה לה בחיים ושאלה אותם גם לשלומם. טל הייתה רובצת בבית שלי המון בזמן התיכון, היינו לומדות למבחנים יחד, מדברות על בנים, צוחקות ונהנות מכל התקופה הזו למרות העומס. הרבה זמן לא ראיתי אותה. היא תמיד הייתה בנאדם מקסים, וזה שהיה לה אכפת לקפוץ ולשאול לשלומם של ההורים שלי ממש העלה לי חיוך ענק על הפנים. אלה חברי אמת.
סיימנו את הפגישה שלנו כשכל אחת פנתה לדרכה שלה- אני להמשך היום בעבודה ואמא חזרה הביתה. סיימנו את הפגישה בחיבוק חזק. אני חושבת שזה מדהים שאני מצליחה לשמור על קשר כל כך טוב עם ההורים שלי גם כשאני בת עשרים וארבע, כמעט חמש. אני מאמינה בזה שצריך להראות להורים שגדלת איתם באותו בית במשך המון זמן שאתה עדיין קיים בעולם גם אחרי שפרחת מהקן ויצאת מהבית. אני חושבת שזה תורם להם לא להרגיש לבד, תורם להם להרגיש שהילדים שלהם עדיין חיים בקרבתם. זה חינוך שאני אעביר גם לילדים שלי.
'חבר עושה הפלגה היום בערב על יאכטה, בערך לשעתיים. הזמנתי גם את אחיך ואשתו, הם מגיעים. את מצטרפת אליי?' שלח לי תום בסמס. החיים שלו מדהימים אם ההצעות האלה באות אליו בספונטניות.
'בטח. תסמס לי שעה ומקום?' שלחתי חזרה.
'אני אבוא לאסוף אותך בסביבות שמונה וחצי, אני רק צריך כתובת' הוא שלח לי עם חיוך בסוף. חייכתי לעצמי ושלחתי לו את כתובת הבית שלי. תכלס, הכי רומנטי זה להתנשק עם מישהו על יאכטה.