חצי רגל באדמה – פרק 89
"וואו, תומאס" היא קראה.
חייכתי אליה.
"אל תחייך אלי, אני הייתי נוראה, אני…" היא בהתה לי בצלקת שהיא השאירה, ואני הטמנתי את היד מאחורי הגב, שהיא לא תראה את המזכרת שהיא השאירה לי.
"כאילו לא היה דבר מעולם" אמרתי לה. "את מצטרפת אלינו לפיקניק."
"מי זה אנחנו?" שאלה אמה.
"אני, אנבת', לוקאס ואת." אמרתי "מחזירים עטרה ליושנה."
"אבל…" היא התחילה. כבר ידעתי שהיא תזכיר את פרסי, אבל אז היא השתתקה.
"בואי" אמרתי לה.
אנבת' ולוקאס כבר ישבו על המחצלת, ליד הנהר.
"אז, מה קורה?" שאלתי, כאשר התיישבתי.
"חם היום" אמר לוקאס, והשתמש בנייר בשביל לעשות קצת אוויר קר עליו.
לפתע גל מים ענקי פגע בלוקאס, ורק בו, בלי להרטיב שום דבר אחר.
"טו-אוב, אמה!" קראתי.
היא חייכה.
"השתפרתי" היא אמרה.
"זה לא היה מגניב!" קרא לוקאס, יורק מים "למה עשית את זה?!"
"היה לך חם" מחתה אמה.
"נו באמת!" מחה לוקאס.
"אתם שניכם זוג גרוטאות זקנות" אמרתי.
"אתה צעיר מאיתנו רק בשנה" מחתה אמה.
"כן, וזה עושה את כל ההבדל" אמרתי בחיוך.
"למה אתה מתגרה?" שאל לוקאס, קם.
"אולי כי בא לי לברוח שוב, ואתם תרדפו אחריי, ואולי הפעם אני ארוץ לאט, כדי שלא תוכלו לתפוס אותי?" הצעתי.
"אתה כל כך צלוי, האסלר!" קרא לוקאס.
"נראה אותך, סמית'" אמרתי, וקמתי בעצמי.
מצחיק, אבל הייתי יותר גבוה ממנו.
"אני אתן לך חמש שניות" אמרתי.
"אין צורך" קראתי, ורצתי.
אחרי זמן של בערך חצי שעה, לוקאס לבסוף התמוטט ליד הנהר, בו אמה ואנבת' ישבו וריכלו עד אותו הרגע.
"זהו זה? נשברת?" שאלה אנבת', כאשר לוקאס שכב, ולא זז.
אני הגעתי למקום, מיוזע, אבל עדיין מרוצה.
"ראית, לוקאס, תבוסתך!" קראתי.
"אתה כל כך מהיר!" קרא לוקאס "אתה בטוח שהאדמה לא מנסה לעזור לך בכל זאת?"
"כישרון טבעי, אח" אמרתי, והתיישבתי על המחצלת. "אולי זה לא אני מהיר, אולי אתה עלוב."
לפתע גל מים פגע בי.
"מה זה היה?!" שאלתי את אמה.
"תתנצל בפני לוקאס" אמרה לי אמה.
"סליחה, לוזר." אמרתי.
עוד גל מים פגע בי, ולי פשוט נמאס, אז דחפתי את אמה למים.
"יש לך מזל, שזה יום ההולדת שלך" אמרה אמה.
"למה?" שאלתי.
"אחרת מזמן היית טובע" היא אמרה לי.
התיישבתי על לוקאס, והוא נאנח בקול.
"וואו, זה באמת יום הולדת כייפי" אמרתי.
אנבת' גיחכה, בזמן שאמה נאנחה.
כן. אני אוהב להיות אני.
תגובות (0)