סיפור ערסים / אהבה~ 3 מילים אחרונות ~ פרק 4

~ נקודת מבטה של מדיסון ~
" מה קורה פה ?" שאלה אמא בכעס
" מה שקרה זה … ליאן תסביר לכם " אמרתי
" מה ? אממ תיראו מי שיודע בכללי מה שקרה פה זה בכלל אמיר " ענתה ליאן .
" כלבות ! טוב מדיסון התחילה הכול " אמר
" עלקק אני התחלתי את הכול" אמרתי , חצופים אלה
" את התחלת " שניהם אמרו ביחד.
" טוב ליאן בואי אנחנו צריכים ללכת " אמרו ההורים של ליאן בכעס וליאן הלכה איתם ושלחה לאמיר חיוך והוא חייך אליה חזרה .
מה קורה בין שני אלה ….
" יופי ! עכשיו מי יעזור לי לנקות את כול הבלגן הזה " אמרה אמא , היא נשמעה מיואשת .
" טוב לכו להתקלח , תנקו את עצמכם ותלכו לישון " אמרה בכעס והתחילה להעביר סמרטוט על הרצפה המלוכלכת.
…………………………………………..
" לא יפה אחות פשוט לא " אמר לי אמיר כשעלינו במדרגות .
" שתוק ! " אמרתי בעצבנות .
" סתמי " אמר
" השתק קול " אמרתי
" שקט" אמר ונכנסתי לחדר וטרקתי לו את הדלת בפרצוף .
נשכבתי על המיטה לכמה רגעים , הסתדרתי לי טיפה את הנשימה , הורדתי את הפאה , הורדתי את האיפור , החלפתי לפיג'מה והלכתי לישון .
מחר יום חדש נקווה לטוב .!
…………………………………….
~ השעה : 7:40~
" מדיסון קומי " אמרה אמא והתיישבה לידי
" לא " אמרתי , הרגשתי עייפות קשה שאף אחד לא יכול להבין .
" מדיסון קומי " אמרה אמא בטון יותר גבוהה, הרגשתי נורא , נשמתי טוב אבל הרגשתי משהו בגרון שכאב לי
" לא " צעקתי ואז התחלתי להשתעל משום מקום , אבל זה לא היה שיעול רגיל זה היה שיעול קשה , התחלתי להשתעל ויצא דם .
" מדיסון " אמא אמרה בדאגה ולא הפסקתי להשתעל , זה אחד הדברים שבאים יחד עם המחלה , קראתי על זה שנה שעברה , שלפעמים משתעלים ויורקים דם .
" אני בסדר " אמרתי והדמעות התחילו לזלוג על פניי , לא הפסקתי להשתעל .
" בואי לוקחים אותך לבית חולים " אמרה אמא בדאגה וקמה מהר מהחדר ויצאה..
" מה קרה ??" שאל אמיר בדאגה כשקלט אותי משתעלת ויורקת דם .
" בואי " אמר בלחץ והרים אותי על הידיים ושכב אותי עד למטה .
" אמיר לך אתה לבית ספר " אמרה אמא בטון לחוץ והקול שלה רעד כנראה ממטח .
" זיין בית ספר ! אני בא אתכם " אמ אמיר בכעס , לא יכולתי להגיד משהו הרגשתי רע , היו לי כאבים בחזה והתחלתי לנשום לא בסדר יציב , אמא ואמיר קלטו אותי לא נושמת טוב ונלחצו עוד יותר , אמא עדיין חיפשה את המפתחות .
" נו איפה המפתחות כבר !!" צעקה
" מדיסון " אמר אמיר בשקט והסתכל עליי בדאגה כשאני עדיין על זרועותיו , בקושי הצלחתי לנשום.
" מדיסון הכול בסדר , תנשמי .." אמר אמיר בלחץ אבל זה היה הדבר האחרון ששמעתי ….
……………………………………………………………………………………………………………….
~ נקודת מבטה של ליאן ~
הייתי כבר מוכנה לבית ספר , לבשתי חולצת בית ספר שחורה , טייץ שחור ארוך , נעליי וואנס שחורות , ענדתי שרשרת השם שלי בצבע זהב , עשיתי בייביליס בשיער הבלונדיני שלי , שמתי מעליי סווצ'ארט בצבע שחור , בושם של שאנל , שמתי קצת איפור , דורדוראנט , צחצוח שיניים ( קיצר את הדברים החשובים ) לקחתי את התיק ואת האייפון וירדתי למטה .
" מה קורה חרא?" שאל דניאל ( אחי הקטן , בן 13)
" לא סיכמנו שלך קוראים כך ?" אמרתי וצחקתי והוא גלגל עיניים .
" טוב ביי קקה " אמר ויצא לחטיבה שלו .
גלגלתי עיניים ולקחתי את הטלפון וצלצלתי למדיסון …
' הגעתם לתא הקולי של..' ניתקתי
" אמא שלך מעוברת לתא הקולי " צעקתי על הטלפון
וזרקתי אותו על שולחן האוכל , שונאת שלא עונים לי .
אחי 5 דקות ניסיתי שוב לא היה מענה , אולי קרה משהו ..
באתי להתקשר לאמיר הזה אח שלה , אבל נזכרתי שאין לי את הטלפון שלו .
סתומה , סתומה , סתומה את ליאן !
" ליאן יצאת כבר ?" אמא שלי ירדה במדרגות .
" כן " אמרתי בציניות
" ליאן יאללה את תאחרי " אמרה אמא
" לאן ? לאיזה שיעור מזויין ?" אמרתי בטון עצבני , לא הבנתי למה מדיסון לא עונה , ויכול להיות שמשהו קרה לה… היא חולה בסרטן ו…ואי אני חייבת לראות אם קרה משהו .
" טוב הלכתי " אמרתי בכעס יצאתי מהבית לכיוון בית ספר .
….
" יא פגום תיראה לאן אתה הולך !!" נתקלתי במישהו .
" הייי לא יפה ככה לדבר לבן דוד שלך " אמר אריאל .
" אוריאל יש מצב שאתה נותן לי ת' מספר של אמיר " אמרתי בזמן שהמשכנו לבית ספר .
" מה קרה ? רוצה לקבוע דייט ?" שאל אריאל וצחק
" נו תביא כבר ! זה רציני !" אמרתי בכעס , לא היה לי כוח לבדיחות שלו .
" טוב יא קרצייה תרגיעי " אמר אריאל ולאט לאט בקצב שלו הוציא את האייפון שלו מהכיס וחיפש בפנאן ..
" נו כבררר ימוגבלל אני צריכה ת' מספר !" צעקתי והוא גיחך
" אוקיי תרשמי " אמר ואני הייתי מוכנה לרשום את המספר והוא מחכה .
" נוווו כבר " אמרתי
" *******058" אמר
" תודה " אמרתי ונישקתי אותו על הלחי והוא המשיך ללכת .
" נו תענה כבר אמירר" אמרתי לחוצה , שעה עד שהוא עונה .
" הלו " שמעתי את אמיר , ניראלי שהוא בכה .
" אמיר איפה מדיסון ??? זאת ליאןן " אמרתי לחוצה כששמעתי אותו
" בבית חולים " אמר וקולו רעד
" מה???? מדיסון בבית חולים ???" צרחתי לתוך הטלפון ולא שמתי לב שאריאל היה כמה סנטימטרים מלפניי , הוא הסתובב ששמע את השם מדיסון ומיהר אליי .
" מה קרה ???" שאל מיד אריאל .
" מדיסון – אחותו של אמיר בבית חולים " אמרתי המומה
" מה????" הוא אמר בטון לחוץ כמוני ומיד שנינו תפסנו מונית ונסענו לבית החולים .
…………………………………………….
" נווו בן אדם סעע כברררר .. סבתא שלי משיגה אותך בהליכה בשנייה ולה אין 2 רגלייםם" צעקתי על הנהג הזה . שנה עד שהוא זז
" אדום , רמזור " אמר הנהג , עולה חדש מרוסייה , כול הכבוד .
" אני לא מאמין שנתקענו עליו " אמר אריאל בלחץ .
" צריך לנהוג אני , טוב " אמר הנהג מונית .
" יודעת , אני , זאת העבודה שלך , עכשיו סעעעע!" צעקתי מירוב עצבנות בעטתי בכיסא
" לשבור , אותו , לא " אמר הנהג .
" לשבור , אותך , עכשיו " אמר אריאל בכעס .
" בבקשה " אמר הנהג ומהר יצאנו , שילמנו לו את הכסף
" תודה אחי אוהב אותך ואת כול עמך " אמר לו אריאל ומהר רצנו לכניסה של בית החולים .
……………………………………………………………………..
" איפה מדיסון ??" שאלתי את אמיר כשראינו אותו ואת אמא שלו יושבים על הכיסאות מחוץ לחדר 7.
" הרופאים המזויינים האלה לא אמרו עדיין כלום " אמר אמיר ובעט בקיר .
" דיי דיי הכול יהיה בסדר " אמרתי וחיבקתי אותו והוא ניגב את הדמעות .
" מישהו פה יכול להסביר לי מה קרה לה ?" שאל אריאל ושנינו הבטנו בו … לספר לו או לא … הבטחנו למדיסון שלא נספר כדי שלא ירחמו .
" תאונה קטנה " אמר אמיר לבסוף .
" אני לא מאמין " אמר אריאל ונישען על הקיר , שם את ידיו על פניו והתיישב על הרצפה .
" אתם המשפחה של מדיסון בר לב" יצא הרופא מהחדר
" כןן " ענינו כולנו ועמדנו .
" טוב אני חייב להודיע לכם ….