עיניים ירוקות קודרות וחודרות אל ליבי בכאב שלא ניתן לתאר

בהתחלה לא נתתי ללב שלי להשתחרר ולאהוב אותך …
הפחד היה גדול מידי , הבטתי בך ונראתה כעוד נער עם ביטחון ביופיו ובמי שהוא ,
ההפך הגמור ממני , היית שקט ומרוחק לא יצרת קשר עין עם אף אחד מהסביבה …
לפעמים אני מהרהרת במחשבותיי , האם זה מעצב ? דאגה ? מה עובר עלייך ? או אתה רק מנסה ליצור קשר עם הסובבים אותך …
אני ילדה שהחיוך שלה תמיד נמצא כדי שאחרים יוכלו לבטוח בה ,
חיוך ומבט ומילה טובה כדי לגרום למישהו לחייך ולבטוח בי ,
נולדתי כדי לתרום לחברה ולשמח אחרים ולעזור, זה כל יעודי
לפעמים נדמה כי אני לא יותר מזה …
אין לי השכלה ברמה גדולה , ריכוז וכושר למידה ,
יש לי יכולת הישרדות והסתגלות , לא מפריע לי לברוח ליום יומיים מהחיים המיצואותיים שלי
ולישון על איזה ספסל או לצאת לטיול לילי ברחבי אורות הבתים בשכונה , או באזור העבודה החדש …לפעמים קולות היללות של החיות המנסות להתקיים עדיין אחרי לקיחת בתי המחייה שלהם מדאיגה ומלחיצה , אך אני יודעת שהם ניזונים מפגרים ולא בעניין של להלחם …
בכל מקרה תמיד נושאת איתי מצית וסכין על מנת להשאר בטוחה ,
קרה לא פעם שאנשים ניסו לתקוף אותי ולכן אני מפחדת מהעולם ומהקור שלו
ומהסכנות שהוא מציב , תפסו אותי כבר עם סכין כאשר הסתובבתי איתו בקניון
לכן אני נמנעת מהרגל זה , אני גם נגד זה , לכן עכשיו יש איתי תרסיס פלפל
וכישורי הלחימה שלי מחפים עליי , לפעמים מודה אני להורי ששלחו אותי לחוג ג'ודו במקום לריקוד …
תמיד אני עם ידיים מכווצות לאגרופים כאילו דרוכה לתקיפה ,
יש בי פחד ופרנויה שרודפים אחריי לאחר אירועים לא קלים שעברתי …
אותו פחד ממלא אות בתחושת אכזבה ולכן איני נותנת לליבי לאהוב ולהאמין באנשים סביבי…
באותו היום הכל היה נראה כמו חלום , שמיים בהירים רוח קלה נושבת שמש חמימה והכל ירוק סביב … רק השיער הקצר שלך התנופף ברוח ומבטך היה שקוע למטה וכאשר דיברת עם מישהי לא באמת היית מרוכז הייתי יכולה לראות עלייך את זה בבהירות …
שנינו באים מחיים לא קלים , ראיתי עומק בעיניים שלך שכמובן גם הזכירו לי מישהו מהעבר הרחוק … ניסיתי כמובן להתיידד איתך ,כנראה שניהיה בקשר זמן מה אחרי פגישה זו …
לא היית נראה מעוניין במיוחד אבל אני זוכרת את סוף היום של המפגש , היית יותר משוחרר ,
אולי אלו חברייך המסוימיים שסבבו אותך עזרו לך ?
זה לראשונה באותו היום ראיתי אותך מחייך היית קורן ויפיפה .
אך ליבי כמובן פעם בכאב , מנסה להתנזר מכל רגש לכל בן אדם אפשרי לאחר אכזבות רבות..
כמו דף קרוע לחלקיקים קטנים ובן אדם נואש המנסה להרכיב הכל עם נייר נדבק אחד לשני ולהחזיר את המצב לקדמותו …
עבר אולי חצי שנה מאז משב הרוח הקליל הקור הלילי של סוף היום החיוך הקורן ,
מידי פעם ראיתי אותך במסדרונות בית הספר לא היה לי האומץ להגיד לך שלום אך חייכתי אלייך , לא מרצון אלה אינסטקיט של רגשות , התחלנו לדבר מעט ומאז אתה אומר לי שלום ,
ואני עדיין , עונה לך בקול חרישי , כי גם הוא סגור היכן שהוא על מנת לא ליפול לתוך מלכודת האהבה . בנות סביב מדברות עלייך רק שבחים ודברים טובים ,כמובן …
אבל אני מחפשת את הדבר האחר שגרם לי בסוף ליפול – הלב הטוב שלך ,לא רק העיניים והחיוך המהפנט , אלה הלב הרחב שלך שקל להרגיש אותו ממרחקים עוטף ומחמם עם חיוך אחד כמו שלי .
הלב שלי עדיין מבולבל והכאב רק גדל עוצמת הרגש מנסה לפרוץ החוצה בבכי חרישי לתוך כרית קרירה בחדרי … נראה כי על ליבך יושב מספיק ואיני רוצה שטימטומי יעמיס על נפשך ,
זה לא מגיע לך .. לכן מנסה לצפות בך ממרחק בלי שתראה אותי , יצא לי לברוח מספר פעמים שהסתכלת לעברי , להביט אחור בשקר של לא ראיתי אותך בזמן שאני מנסה לעצור את הדמעות … גבר שבטוח בעצמו עם עיניים ירוקות מלאות ברגשות שחודרות אל ליבי בכאב שלא ניתן לתאר, ורק אני עומדת מולך בדומייה מנסה להאחז בכל כוחי כדי לא ליפול,להשבר.