סיפור חיים

הוא הלך לו ביער, לפתע ראה צל חמקמק. הוא עקב אחריו עד שלפתע היא עצרה.
“מי אתה?” שאלה בקול רועד.
“אני דיוק" אמר
היא הסתובבה, עורה היה אפרפר ממחלות שונות שלא רופאו, מתחת לעיניה היו עיגולים שחורים כתוצאה ממחסור בשעות השינה שיערה היה מלוכלך, מתחת לציפורניה היה לכלוך, ידיה היו מלוכלכות מפחם, ומעל הגבה שלה היה פצע מוגלתי. היא שלחה יד לעבר החגורה אליה היה מחובר סכין מלוכלך מדם חיות שהרגה כדי לספק לעצמה אוכל.
“לך מפה.” סיננה.
“אני אשאר פה" התעקש.
“לך, ואל תקרא למשטרה.”
“למה לי לקרוא למשטרה?” התפלא
“כי אתם כולכם כאלו" אמרה בכעס, והתבוננה בנער העומד מולה.
“אני לא כמו כולם, אני אחר.”
“באמת?” שאלה בנימה מזלזלת
“כן. באמת"
“טוב" אמרה בחשש
“כמה זמן את פה?” שאל
“מאז שאימא ואבא מתו בתאונה" אמרה
“את צריכה מקלחת, בגדים חדשים וטיפול רפואי. בואי איתי, אני אעזור לך"
“לא! אתה תתן אותי למשטרה!” אמרה
“אני לא, מבטיח.” אמר
“בואי, חברי מחכים לי בבית, נעזור לך"
“לא תהיה משטרה?” שאלה בחשש
“לא.” ענה
הם שניהם הלכו לביתו, בזמן ההליכה שאל אותה מדוע היא חוששת מהמשטרה כל כך.
“אני נערה בת חמש עשרה שחיה ביער, הם יתנו אותי לבית יתומים.”
שניהם הלכו בשתיקה עד שהגיעו לביתו של דיוק, הם עלו בגרם המדרגות אל דירתו.
כשהם נכנסו לתוכה היא שאגה בתדהמה, מעולם לא ראתה דירה כזאת.
חבריו חיכו בסלון.
“מי זאת?” שאלו למראה הנערה המלוכלכת.
“אני מרי-אן.” ענתה
“חכו אתם פה.”
“מרי-אן בואי, אני אסביר לך איך עושים אמבטיה.” אמר
הוא הראה לה איזה מגבות יש ולמה הן משמשות, הוא הראה לה את הסבונים השונים, והסביר לה איך מכוונים את המים בברז.
בזמן שהתקלחה, חזר לחבריו.
“ג'וליה את יכולה להביא לה כמה מהבגדים שלך?” שאל את חברתו ג'וליה
“כן" ענתה ורצה לדירתה שנמצאה בניין ממול.
בינתיים סיפר לחבריו על מרי-אן.
ג'וליה חזרה עם בגדים נקיים, ועזרה למרי אן ללבוש אותם.
“ואו. את יפהפייה.” אמרה כשראתה את הנערה הנקייה והיפה שהתגלתה לעינייה.
היא חבשה את פצעיה בפלסטרים קטנים מעותרים פרחים.
כשדיוק ראה את מרי-אן יוצאת, לבושה בבגדיה של ג'וליה, נקייה כולה, לבו פרפר.