אנאבל
אני עושה פרקים ממש ארוכים אני מקווה שאתם מעריכים את זה :)

קיץ בלתי נשכח- פרק 6

אנאבל 26/12/2014 1219 צפיות תגובה אחת
אני עושה פרקים ממש ארוכים אני מקווה שאתם מעריכים את זה :)

"טוב אני לא באמת קורא עתידות אבל אני כן יודע שאת עומדת להתאהב בי, וזה יקרה גם בקרוב מאוד.. " אמר גם הוא בטוח "ואיך בדיוק אתה יודע את זה? " שאלתי והסתכלתי עליו "אם לא היית מתכוונת להתאהב בי לא היית נותנת לי לחבק אותך וללטף אותך ככה.. " הוא חייך חיוך מלא ביטחון "אני לא נותנת לך, אבל אתה לא מפסיק אז בסוף נכנעתי" ניסיתי להוכיח לו שהוא טועה. אחרי הכל זה לא הגיוני, עזבו את כל מה שהבן אדם ההזוי הזה מספר לי, שאני אתאהב בו? זה כבר מוגזם.. הסיבה היחידה שאני עדיין שומרת איתו על קשר היא כי הוא רודף אותי אז הוא מצפה שאני אתאהב בו? "את רואה? את לא אמורה להיכנע.. אם לא הייתי מוצא חן בעינייך לא היית נכנעת לליטופים ולחיבוקים שלי עכשיו" אמר ותוך כדי ליטף אותי בגב ולאט לאט הוריד את ידו כלפי מטה ואני לקחתי את היד שלו והצמדתי אותה אל אדם "זה מספיק טוב לך? " אמרתי "לא, כי את עשית את זה רק כי אני אמרתי לך את זה עכשיו.. " הוא חייך "טוב נו מה אני מתייחסת אליך בכלל? אומר לי במי אני אתאהב ומתי.. " אמרתי בזלזול מועט "את עוד תראי.. וגם אם את לא תתאהבי בי אני אדאג שזה יקרה.. " הוא עדיין חייך את חיוכו הרגיל המשדר ביטחון "איך? מה זה עוד אחד מהכוחות המיוחדים שלך? " חייכתי חצי חיוך "אפשר להגיד שכן.. אני פשוט יודע איך להקסים בנות.. " אמר באותו החיוך "ברור, איך שחכתי? הרי אתה אדם הדון ג'ואן המפורסם שכל הבנות מתעלפות רק שהוא מסתכל עליהן.. " אמרתי בציניות "נו הנה את מתחילה להיזכר" אמר תוך כדי שהוא צחק ואני שמתי את ידי על ראשי להראות שאני נואשת "נו באמת תגידי לי שאני לא נראה כמו מישהו שכל הבחורות מתות עליו.. " הוא התרברב "אתה לא נראה כמו מישהו שכל הבחורות מתות עליו" חייכתי והוא דחף אותי קלות "חוצפן, מי אתה שתרביץ לי בכלל? " "אני אדם הבן אדם שאת מתאהבת בו ממש ברגעים אלה" אמר בשחצנות "טוב הבנו שאתה חושב שאני מאוהבת בך.. " אמרתי די מאוסה מכל העניין הזה "טוב סליחה לא התכוונתי לעצבן אותך" הוא אמר והתחיל שוב ללטף אותי "אני רואה שאתה היום רוצה בכוונה לגרום לי לכעוס" אמרתי כשאני כבר די כועסת "אני יודע שאת אוהבת את זה.. " אמר והתחיל לטייל עם האצבעות שלו בחזרה מעלי אל הכתפיים שלי ולאחר מכן אל הגב "אתה לא יודע מה אני אוהבת" כעסתי והתנערתי ממנו "דווקא כן.. אני יודע שאת רוצה להיות רגישה לדגדוגים למרות שאת לא כי ככה אנשים יוכלו להגיע ללב שלך מבלי לעבור את כל החומות שאת מסתירה. אני יודע שמאחורי כל תדמית הקשוחה וקרה הזאת שלך יש מישהי שאוהבת קומדיות רומנטיות ודברים קיטשיים.. ואני יודע שאת אוהבת שמלטפים אותך בעדינות כאילו את בובת חרסינה ומחבקים אותך חזק כאילו לא רוצים שתברחי.. " אמר בביטחון וברכות. הוא צדק, בהכל. אבל איך? אה נכון שחכתי הוא עוקב אחרי כמו פדופיל כבר 12 שנים וקורה את המחשבות שלי.. אוף הוא מעצבן אותי.. "אני נראית לך כמו מישהי שרואה קומדיות רומנטיות? " אמרתי לנסות להתכחש לעובדה שהבן אדם אשכרה מכיר אותי כמו שאני מכירה את עצמי.. "את לא נראית אחת כזאת אבל את בהחלט אחת כזאת. חוץ מזה אין נערה אחת שלא חולמת על אהבה כמו שיש בסרטים.. שמישהו יבוא ויגיד לך שהוא אוהב אותך כמו שאת למרות כל המגרעות שבך. הנשיקה הראשונה שתמיד חלמת עליה שתהיה עם מישהו שאת באמת אוהבת ולא תהיה מבוזבזת על בן אדם שרוצה רק סקס.. " אמר בביטחון "אני אף פעם לא חלמתי על הנשיקה הראשונה שלי וזה לא חוכמה להגיד שהנשיקה הראשונה לא תהיה מבוזבזת על מישהו שרוצה רק סקס כי זה נכון לגבי כל אחת בעולם לא רק לגביי.. " קטעתי אותו "זה מה שאני אומר, את לא כזאת שונה מכל הבנות בעולם, למרות שאת מנסה להיות.. אולי מבחוץ יש לך את האומץ לבוא ולהגיד לבן אדם שאת לא מכירה את האמת בפנים אבל מבפנים את רק עוד נערה תמימה שמחכה לאהבה הראשונה שלה.. " אמר שוב באותו הביטחון "אתה לא יודע כלום עלי אז תפסיק לדבר בביטחון הזה שלך כאילו אתה יודע" התחלתי מעט להתחרפן "זה בסדר שאת קצת מתחרפנת, זה נורמלי לגמרי.. " "אל תגיד לי מה נורמלי ומה לא נורמלי " קטעתי אותו בצעקה "אין לך מושג מה אני עברתי בחיים שלי ומי אני באמת אז אל תשקר ותגיד לי שאני חולמת על דברים שלא חלמתי מעולם ושאני אוהבת דברים קיטשיים ודביקים כי אין לך מושג מי אני. עכשיו אני באמת הולכת, אל תעצור בעדי " איבדתי עשתונות וצעקתי ללא הפסקה קמתי מהמדרכה שישבתי עליה עם אדם ופשוט רצתי מהר ולמרות שידעתי שהוא עוקף אותי בשנייה המשכתי לרוץ כמה שיותר מהר עד שהגעתי לתחנת אוטובוס ולקחתי משם אוטובוס שהגיע קרוב לבית שלי ומשם הלכתי הביתה ברגל. הגעתי הביתה וההורים שלי ישר קפצו עלי "איפה את היית?! התקשרו אלינו מהבית ספר ואמרו שאת לא הגעת לשיעורים מהשיעור השלישי! " אמא שלי כעסה "החבר הנחמד שלכם אדם הזה חטף אותי ולקח אותי למקום שלא הכרתי… " אמרתי בציניות ובזלזול והם שתקו "אם זה קורה עוד פעם אחת את תהיה מקורקעת לכל החופש! " אבא שלי אמר אחרי שתיקה ארוכה "אתם לא ההורים שלי, אתם לא יכולים להגיד לי מה לעשות! " אמרתי והלכתי לחדר שלי. נשכבתי על המיטה וניסיתי לסדר את הדברים בראש שלי. שימו את השיר הזה ברקע:

אני כבר לא יודעת למה להאמין.. אני מגלה שההורים שלי הם לא ההורים האמתיים שלי ובעצם ההורים האמתיים שלי מתו חודשיים אחרי שנולדתי.. אדם הוא הבן אדם היחידי שאמר לי את האמת אבל אני לא יודעת אם אני יכולה לסמוך עליו, כאילו אני מכירה אותו רק יומיים וגם זה בקושי.. אבל בזמן הזה הוא הספיק להציל אותי ממוות ולספר לי את האמת על החיים שלי שאת זה לא עשה אף אחד עד שהוא הופיע משום מקום.. והקטע הכי מפחיד הוא שלמרות שזה פעם ראשונה שאני רואה אותו אני מרגישה כאילו אני באמת מכירה אותו.. הוא יודע הכל עלי, אפילו יותר ממה שאני יודעת על עצמי.. הוא קורה לי את המחשבות וגם מכיר אותי מגיל חמש, אין לי סיכוי להילחם נגדו.. אבל דבר אחד היה לי ממש מוזר איתו, הוא אמר שאני אתאהב בו.. למה זה כזה מוזר? כי אני אף פעם לא יצרתי קשר, פיזי או רוחני, עם מישהו שהוא לא ההורים החורגים שלי אז להתאהב במישהו שאני מכירה כל כך קצת זמן? אין מצב שזה יקרה.. אין מצב שאני אתן למישהו לשבור את כל החומות שבניתי כל השנים האלה ואני אהיה פגיעה איתו לגמרי.. למרות שהוא נראה די טוב.. על מה אני מדברת?! מפנטזת על גברים בני 22.. לאיפה חיי הידרדרו? מה אני אמורה לעשות עכשיו? למה אני צריכה להאמין? לחיים שחייתי עד עכשיו או לחיים שמישהו עכשיו מתוודה עליהם וכל מי שאני סומכת עליו מאשר אותו? ככה לשבור את כל השגרה שלי וללכת לעשות דברים שבחיים לא חלמתי עליהם? או פשוט להגיד לאדם הזה שאני לא קונה את סיפורי האגדות שלו ושיחזור לעולם שממנו הוא בא, שקרוב לוודאי שזה בית המשוגעים, ושלא יתקרב אלי יותר? כוחות מיוחדים? מי שמע על שטות כזאת? אבל זה יותר מדי מופרח מכדי שזה לא יהיה נכון.. אני אמורה להחליט מהר מאוד מה אני עושה לפני שאני אמות ממתח.. אבל מה? אני פתאום מרגישה שאנשים באמת תלויים בהחלטות שלי בחיים וזה כזה מפחיד.. מה אם אני יעשה את הבחירה הלא נכונה וכל האנשים האלה שתלויים בי יקרה להם משהו רע? ומה אם אני כן יעשה את הבחירה הנכונה אבל אכשל במשימה שלי או מה שזה לא יהיה? אני לא מאמינה שאני באמת נותנת לבן אדם שאני מכירה יומיים ולספר מטומטם להיכנס לי לראש כל כך.. אבל איך אפשר להתעלם מדבר כזה? איך אפשר לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שזה יעבור? זאת ההזדמנות היחידה אולי שתהיה לי לברוח מכל מה שאני מכירה ומכל מי שאני מכירה ולבנות לעצמי חיים חדשים, בעולם אחר לגמרי, ששם כולם מחשיבים אותי לגיבורה שלהם. זה מה שתמיד חלמתי עליו.. אני רוצה להאמין שזה נכון ואני מסוגלת לעשות את זה אבל אני לא יודעת אם אני באמת מסוגלת.. אחרי הכל אני לא גדלתי להיות גיבורה או משהו כזה, אני בדיוק ההפך הגמור. אני הילדה שיושבת בצד ופוחדת להגיד את הדעה שלה כי היא פוחדת מהתגובה של כולם. אני הילדה שהייתה רבה עם כל החברות שלה ושלמה על זה ביוקר. אני הילדה שהחברים היחידים שלה הם ההורים שלה ואילו הם שיקרו לה כל החיים. להציל עכשיו יצורים מיצורים בדיוניים שמאיימים עליהם כמו גיבור על? אני לא בטוחה שאני מסוגלת לעשות את זה.. איזה סיבה יש לאדם לשקר לי? אנחנו מכירים רק יומיים.. כאילו אני מכירה אותו רק יומיים הוא מכיר אותי גיל חמש כמו שהוא טוען.. אולי הזיכרון מתעתע בי והוא לא מכיר אותי מגיל חמש בכלל אלא הוא סתם מישהו שבאמת פגשתי לפני יומיים? אבל אז איך הוא יודע את כל הדברים עלי? אז אולי הוא גם תיאם עם ההורים שלי על כל זה כדי שיאשרו שהם לא באמת ההורים שלי והכל? אבל מאיפה לו להכיר את ההורים שלי ואת הכתובת שלי בבית? אוף הכל כל כך מסובך וקשה.. למה אי אפשר פשוט לתת למישהו להחליט בשבילנו את כל ההחלטות האלה? ככה המשכתי להרהר ולאט לאט שקעתי בשינה..


תגובות (1)

מדהיייםם!!
איך אני הראשונה שמגיבה לך?!
את סופרת מדהימה ומוכשרת!
ואני אומרת לך את זה בשיא הרצינווות..
אני לא יכולה להפסיק לקרוא,
אני פשוט שקועה בסיפור שלך! ♥~♥

05/04/2015 15:54
15 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך