הילדה עם הצמות

אני זוכר זיכרון ישן,
שכשהייתי בגן,
הייתה לנו ילדה ,
שכל יום באה עם צמות.
את צמותיה הדקיקות,
הגננת אהבה,
אף ילד לא משך בצמתה,
כי הן עתרו את פנייה היפות,
כמו שתי אבני חן יקרות.
את חיוכה המקסים
שתי הצמות המשיכו,
כל מי שהיה רואה,
את הילדה עם הצמות,
היה מחייך,
אפילו אם היה דומע.
הילדה עם הצמות,
היא זיכרון ישן נושן,
מהימים בהם הייתי בגן,
אך כשהתבגרנו לא ראיתי אותה
ואני עדיין ממשיך לתהות,
האם היא הולכת עם צמות?