I’ll take care of you- פרק 39 ואחרון.

״את בטוחה שזה לא זנותי מדי?״ שאלתי את נופר והבטתי בעגמומיות במראה.
אהבתי את מה שהיא נתנה לי ללבוש אבל בחיים לא התלבשתי ככה.
כמובן נופר רצתה את אור הזרקורים מכוונים אליה ולבשה שמלה מנקרת עיניים ואני לעומתה לבשתי ג׳ינס צמוד מדי וגופיה לבנה כמעט שקופה שהבליטה את מה שיש, בקיצור הרגשתי כמו זונה.
״זה יוציא לבן את העיניים, את עוד תראי,״ אמרה בנימה מבטיחה וסידרה את שיערי שסלסלה בבייביליס על כתפיי ברישול, הייתי יפה והיום הייתי מודעת לזה. אבל איך שאני רק אראה את בן מרחוק הביטחון שלי ירד מתחת לגובה פני הים ובן יעבור וידרוך עליו מבלי לשים לב אפילו.
״אני מקווה…״ מלמלתי לעצמי ויצאתי אחרי נופר מהחדר, לפחות על הנוחיות בנעליים התעקשתי בזמן שנופר ניסתה לדחוף לי עקבים גבוהים יותר משל ליידי גאגא, סירבתי בכל תוקף ונעלתי לבסוף נעלי בובה יפות ומיוחדות שאני שומרת לאירועים.
דפיקות בדלת נשמעו ונופר מחאה כפיים בהתלהבות.
״זה בטח רני!״ היא קראה בהתרגשות וירדה לפתוח את הדלת ואני כמו תמיד עמדתי בקצה המדרגות והבטתי בהם מחליפים מילות אהבה ואיך הוא מנשק אותה ומזכיר לה כל שנייה כמה שהיא יפה.
כאב לי יותר מדי על הלב, אף פעם לא הבנתי מה משמעות הביטוי ״לב שבור״ אבל אחרי מה שראיתי היום לא רק שהבנתי מהו לב שבור, חוויתי את זה על בשרי.
״טל, את מוכנה לרדת?!״ נופר צעקה וירדתי במהירות.
״אני באה!״ קראתי בלית ברירה והתחלנו שתינו לברך לשלום את כל מי שהגיע כאילו אנחנו האימא והאבא של הכלה.

-נקודת המבט של בן-
״את בטוחה שאת לא רוצה לבוא?״ שאלתי וליאל נדה בראשה, נאנחתי ונשקתי לראשה.
״לא נעים לי.״ היא משכה בכתפיה וסידרה את ראשה על חזי, הנחתי את ידי על גבה העירום וליטפתי אותו בעדינות.
״זה בסך הכל יום הולדת של ידידה,״ אמרתי במטרה לשכנע אותה וגיחכתי.
׳ושל אחותה התאומה שהייתי מאוהב לה בצורה במשך שמונה חודשים׳ הזכרתי לעצמי נאנחתי שוב ובהיתי במדף של התמונות המשפחתיות שלי.
התמונות שלי ושל טל מזמן ירדו משם ונדחסו למגירה השלישית שבה אף אחד לא נוגע.
בהתחלה הייתי מוציא כל לילה את התמונה שבה היינו במסעדה הסינית ובוהה בטל, חמש דקות לאחר מכן הייתי בועט בכל חפץ שהיה לי בחדר ומעשן בלי הפסקה.
לאחר חודש וקצת הבנתי שאני צריך להפסיק עם הרחמים העצמיים על כמה חרא אני ולהמשיך הלאה.
ואז פגשתי את ליאל, יותר נכון חבר הכיר לי אותה, היא הזכירה לי את טל באופן מפחיד, בחיוך, בתחביבים ובעדינות ולפחות התנחמתי בזה. אני לא קורא לה התחליף של טל, היא פשוט קצת דומה לה. קצת הרבה.
״בני?״ ליאל שאלה וליטפה את פניי, בדיוק כמו שטל הייתה עושה.
״אה, מה?״ התפקסתי והבטתי בעיניים הגדולות החומות שלה, הן היו מנחמות.
״נעלמת לי,״ היא צחקקה וחיבקה אותי, חיבקתי אותה, הנחתי את סנטרי על קדקוד ראשה והבטתי במגירה השלישית.

-נקודת המבט של טל-
״מזל טוב,״ עוד כמה מהשכבה שלי הגיעו וחיבקתי אותם, המון החמיאו לי על המראה ולא מעט בנים השתהו מעט עם מבטם על החזה שלי, מה שגרם לי לאי נוחות.
״נמאס לי!״ הצהרתי, ״אני הולכת להסתובב קצת, ״ הודעתי לנופר והתהלכתי בבית מבלי לחכות לתגובה מצידה של נופר.
מסיבת יום ההולדת שלי הייתה כמו בסרטים, שתייה בכל מקום, זוגות מתמזמזים ונערים שיכורים בכל פינה, כולם חייכו לשלום כשראו אותי וחייכתי בחזרה.
לא הפסקתי לחפש את בן בין כל ההמון שמילא והציף את הבית שלי.
״טל!״ מישהו קרא בשמי והסתובבתי, חבורה של נערים עמדה סביב השולחן בסלון.
הרמתי את הגבה שלי וחייכתי חיוך צדדי, ניסיתי להבין מה פשר החיוכים שלהם.
״בא לך לשחק משחק?״ שאל אחד, תחבתי את ידיי לתוך כיסי הג׳ינס ומשכתי בכתפיי.
ידעתי שזה לא הולך להיות מחבואים או תופסת.
״כן… אני מניחה.״ התקדמתי אליהם וראיתי שוטים של וודקה.
״חמישה שוטים, מי שמסיים אותם הכי מהר, זוכה,״ הוא הסביר וחייך.
״ומה מקבל הזוכה?״ שאלתי בערמומיות וצעדתי עוד ציד קדימה.
״חמישים מכל אחד שסביב השולחן.״
סביב השולחן עמדו לפחות עשרה והבטתי בכוסיות הקטנות לרגע.
״אולי סיבוב הבא,״ סירבתי בנימוס והסתובבתי בכדי ללכת.
כשהתקדמתי שני צעדים ראיתי את בן באופק, אומר שלום לכמה אנשים, אצבעותיו היו משולבות באצבעותיה של נמוכת קומה עם שיער שחור חלק וקצר.
״פאק…״ מלמלתי לעצמי והחזה שלי התכווץ בכאב.
״שכחי מזה, זה היום שלך טל,״ לחשתי לעצמי והסתובבתי בחזרה לשולחן.
״אז מה אמרנו? חמישים כל אחד?״ קראתי וכולם חייכו ומחאו כפיים ושאגו בפראיות.
״שימו ת׳כסף,״ דרשתי וכל אחד הוציא מהכיס שלו שטר של חמישים והטיח על השולחן, אט אט הצברה ערימה של כסף.
ירדתי על הברכיים אל מול השולחן כשחמישה שוטים מונחים מולי.
אין לי מושג איך אני עומדת לעשות את זה, אני לא יודעת לשתות.
״טוב מי מולי?״ שאלתי בחיוך וחיככתי את כפות ידיי זו בזו בציפייה.
״אני,״ שמעתי קול נשי והרמתי את ראשי, החברה של בן עמדה של בזמן שהיא פשטה את מעילה והניחה אותו על הספה, היא ירדה כמוני על ארבע וחייכה בתמימות.
אני לא יודעת אם היא יודעת מי אני, אבל מבחינתי זה הפך קרב על כבוד.
״בחמש אתן מתחילות,״ אחד הסובבים אותנו הודיע ושתינו הנהנו בתיאום, הבטתי בעיניה החומות ושמעתי את אחד האנשים סופר.
״אחד… שתיים… שלוש… ארבע…״ הכנתי את עצמי והלב שלי החל להלום חזק בחזי.
״חמש!״ הוא קרא, עצמתי את עיניי ולקחתי שני שוטים ושתיתי אותם במהירות אחד אחרי השני, הנוזל שרף לי את הפה ואחר כך את הגרון, זה היה בדיוק כמו לבלוע אלכוהול לחיטוי.
הפכתי את שתי הכוסות על השולחן ולקחתי את השלישית והרביעחת, בלעתי אותן במהירות ונאנקתי בכדי לבלוע, הפכתי גם את השתיים האלו ואת האחרון תחבתי לפי ובלעתי הכי מהר שיכולתי, בשנייה שהנחתי את הכוס שמעתי קריאות ומחיאות כפיים.
פקחתי את עיניי וראיתי מולי את השחרחורת מחייכת אל עדיין כוס אחת נשארה מלאה, ניצחתי!
״ווהו!״ צעקתי והנפתי את ידיי באוויר, הרגשתי איך הגרון שלי שורף ואיך הראש שלי מתחיל להסתובב, לקחתי את הכסף, קיפלתי לשניים ותחבתי לחזה שלי בזמן שצחקקתי כמו מטומטמת.

-נקודת המבט של בן-
שמעתי קריאות מהסלון של טל והתקדמתי לשם לראות מה פשר הצעקות וההמולות.
כשנדחקתי בין כולם ראיתי את טל צוחקת ודוחפת כסף לחזה שלה, היא הייתה לבושה כמו זונה אבל כשהיא הביטה בי נזכרתי שמתחת לתחפושת הזו יש את הילדה הכי יפה שאני מכיר, מבפנים ומבחוץ.
היא צחקה עם כולם ונתנה לכמה כיפים כאלו, בחיים לא ראיתי אותה כל כך בטוחה בעצמה כמו עכשיו.
היא נעצה את מבטה בשלי לכמה שניות ואז הסיטה את ראשה באי נעימות.
״בן-בן.״ ראיתי את ליאל יוצאת מהמעגל כשהיא מצחקקת מעט, גיחכתי וחיבקתי אותה.
״מה מצחיק?״ שאלתי.
״רואה את ההיא שם?״ היא שאלה והצביע על טל, הנהנתי. ״היא ניצחה אותי בקרב שוטים,״ היא המשיכה וצחקקה אל חזי.
״במה?״ שאלתי והרמתי גבה.
״מה ששמעת…״ היא לחשה לאוזני וצחקקה.
הנחתי את ליאל על הספה והתיישבתי לידה. טל השתנתה, לא ידעתי שיום יבוא והיא תתלבש ככה, תתנהג ככה ותשתה ככה, היא הייתה כמו הבנות שהייתי דופק עוד לפניה, החד פעמיות.
״תישארי כאן,״ הוריתי לליאל ועליתי לחדרה של טל.

-נקודת המבט של טל-

בזמן שהוא המשיך לנשק אותי הוא תפס בתחת שלי ומחץ אותו, הרגשתי את הבטן שלי מתהפכת בהתרגשות, הוא אחז בשולי חולצתי וניסה להרים אותה אך עצרתי אותו.
״אני לא עד כדי כך שיכורה,״ אמרתי בחיוך וטפחתי על החזה שלו.
״לפחות את המספר שלך אני יכול לקבל?״ הנער האקראי שאל ונדתי בראשי בלווי צקצוק.
״עכשיו, יש לי פיפי אז, ביי,״ אמרתי בהתנצלות ודחפתי אותו אל מחוץ לחדר. החדר שלי היה נראה כמו דיר חזירים, ידעתי שהייתי צריכה לנעול אותו.
נכנסתי לשירותים וסגרתי את הדלת עם הרגל, כמעט נפלתי מחוסר שיווי משקל ושכרות אך הצלחתי להתייצב.
״את שיכורה טל…״ אמרתי לעצמי וצחקקתי עד שכמעט נפלתי, הורדתי את הג׳ינס וישבתי על האסלה.
יצאתי מהשירותים, והראש שלי החל להסתחרר מעט, אני לא בן אדם שבנוי לשתייה, אני לא בנויה לכלום.
״מה אתה עושה פה לעזאזל?״ שאלתי בחוסר סבלנות ונאנחתי. בן ישב על המיטה שלי והביט בי.
״אני רוצה שנדבר,״ הוא אמר בקול עמוק וביטלתי בידי.
״אני איתך לא מדברת,״ קבעתי וגיהקתי, התקדמתי את הדלת וניסיתי לפתוח אותה, היא הייתה נעולה, הסתובבתי וראיתי את בן מרים את זרועו ובידו המפתח.
נשפתי בכעס והסתובבתי, אם אני תקועה בחדר שלי לפחות אני אנצל את זה למשהו טוב ואצא להתאוורר.
יצאתי למרפסת והתיישבתי על הספה הקטנה שלי, התכווצתי לתנוחת כדור והנחתי את ראשי על המשענת, הייתי גמורה.
בן יצא אחריי כשהוא מכניס סיגריה. לפיו ומתיישב על הכיסא מולי.
״אני מתחננת תעזוב אותי, כואב לי הראש!״ ביקשתי והתייפחתי. בשבילי המסיבה נגמרה, לפחות אני אחליף לפיג׳מה ואוריד את האיפור המסריח הזה.
״בטח שיכאב לך הראש, שתית במהירות כזו שאפילו אני, השתיין הכי גדול לא מצליח.״
״מה אני אעשה? חברה שלך לא פראיירית,״ אמרתי בהתחכמות והפלתי את הפצצה, פניו של בן התחלפו למבט חצי מופתע חצי מבוהל.
״איך… איך את יודעת?״ הוא שאל בגמגום.
המהמתי בחשיבה מאולצת,
״לא משהו מסובך, ראיתי אותך מנשק אותה שני מטרים ממני וגם איך שהחזקת לה את היד שנכנסתם,״ הסברתי והוא הפנה את ראשו אל השמיים.
ניצלתי את זה בכדי להביט בו קצת, הרבה זמן לא בהיתי בו כמו שהייתי נוהגת לעשות, שום דבר לא השתנה, עדיין הילד היפה.
״רציתי לספר לך בעצמי,״ אמר באכזבה.
״הגורל הקדים אותך,״
״לא רציתי שזה יצא ככה,״ אמר בנימה מתנצלת.
״אבל יצא.״ כאב לי בלב, כמו שכאב לי כהם התנשקו וכמו שכאב לי שהם החזיקו ידיים.
״את כועסת?״ הוא שאל והביט בי, לא הבטתי בו בחזרה, כי אם כן הייתי פורצת בבכי היסטרי.
״זה משנה?״ שאלתי בקרירות ובלעתי את רוקי.
״אני לא אוהב את איך שהתלבשת,״ הוא שינה נושא ונחרתי בבוז.
״נראה לך שאכפת לי?״ השבתי בצורת שאלה מזלזלת.
היה לי מאוד אכפת מה הוא חושב.
שוב הייתה השתיקה המביכה הזו, החלטתי לשפוך את האמת שלי החוצה, כבר מספיק זמן שהיא יושבת לי על הלב.
״יש דבר אחד שאני לא מבינה,״ קולי התחלף לעצבני, ״למה?״ שאלתי בשיא הכנות והגרון שלי החל לכאוב מהדמעות שחנקו אותו.
״אני לא יודע,״ אמר בחוסר אונים ודמעה בוגדנית נפלה על חולצתי.
״אני לא מבינה, זה משהו שעשיתי?״ שאלתי בהפצרה.
״לא,״ אמר שוב ומשך בכתפיו.
״אז למה עזבת אותי לעזאזל?! אתה הבטחת לי שאתה תהיה שם ותאהב אותי!״ הזכרתי והוא הנהן בהסכמה.
״אני מצטער,״ אמרתי בכנות.
״זה לא מעביר את הכאב!״ צעקתי, ״ זה התחיל בדיאנה, הבנתי אותך ואת הלחץ שלך, אבל, זה כבר לא זה…״ אמרתי את מה שישב לי על הלב, כאב לי כל כך.
״אל תבכי,״ הוא ביקש וגיחכתי.
״שלא תעז לשחק אותה הבחור הרגיש והמסכן,״ אמרתי בטון מזהיר.
הוא סיים לעשן את הסיגריה וכיבה אותה על שולחן הזכוכית, אך במקום לצעוק עליו כמו פעם התעלמתי.
״אתה אוהב אותה?״ שאלתי במעט חשש. הוא כבר לא הביט בי, הוא השפיל את מבטו לרצפה.
״כן,״ הוא ענה.
היה יותר קל אם הוא היה לוקח סכין ותוקע לי אותה בלב. קמתי ונכנסתי לשירותים, סגרתי את הדלת והתחלתי לבכות, לא רציתי לקבל את זה שהוא אוהב מישהי אחרת, מישהי שהיא לא אני.
״טל,״ שמעתי את קולו מבעד לדלת והחלשתי את קול הבכי שלי, לא הייתי צריכה שהוא ישמע אותי בוכה עליו כמו מטומטמת.
הושטתי את ידי לארון והוצאתי משם מגבונים להסרת איפור, נעמדתי והבטתי במראה.
והנה אני עומדת כאן, לבושה כמו זונה ומאופרת כמו זונה. במרחק שני מטרים ממני נמצא הילד שאני אהבתי, הילד שאני עדיין אוהבת. אני לא יכולה לנגב את האיפור, לצאת בסערה מהדלת ולנשק אותו נשיקה לוהטת כמו בסרטים כי במציאות העגומה יש לו חברה שהוא אוהב. אני העבר שלו ואני צריכה להפנים את זה, אולי רק ככה אני אמשיך הלאה.
לאחר שמחקתי את כל האיפור ואספתי את שיערי לקוקו יצאתי מהשירותים ובן עדיין עמד שם.
״אני יכול לומר משהו?״ הוא שאל ואפילו לא חיכה לתשובתי, ״את הרבה יותר יפה ככה,״ הוסיף והשפלתי את מבטי, כשהרמתי אותו אח בן בחזרה חייכתי.
״אני יודעת,״ השבתי והוא חייך בחזרה.
״אני יכולה להגיד משהו?״ שאלתי ועכשיו אני לא חיכיתי לתשובתו, ״אני עדיין אוהבת אותך,״ התווידיתי, ״אבל אם היא עושה לך טוב אז בהצלחה,״ אמרתי והרגשתי שאני מפספסת אותו, הוא הסתכל עליי ואני הסתכלתי עליו.

-נקודת המבט של בן-
רציתי שהיא תעצור שם, רציתי שהיא תעצור במקום בו היא התוודתה על כך שהיא אוהבת אותי, אבל היא המשיכה. רציתי לומר לה שאני אוהב אותה בחזרה אבל לא הצלחתי, הרגשתי פספוס.
לקחתי צעד קדימה ונגעתי בשערה הארוך שאני אוהב, היא ליטפה את זרועי ביד המוכרת שלה ורכנתי אליה, נישקתי אותה והחזה שלי כאב.
שפתיה היו קרות כנגד החמימות של שפתי, מה שתמיד אהבתי, היה בנינו איזון.
היא ניתקה את שפתיה משלי ושנינו השארנו את ענינו עצומות והצמדנו את מצחנו.

-נקודת מבט כללית-
הם עמדו שם לכמה שניות, כשמצחיהם צמודים וענייהם עצומות. לשניהם כאב.
״אז זהו?״ היא שאלה בלחישה.
הייתה דקה של דממה בה בן ליטף את זרועה של טל, הוא רצה להרגיש אותה בפעם האחרונה לפני ששניהם יודעים שהקשר בניהם יתנתק לגמרי והם לא יתראו בחיים, אחרי השנה הזו כל אחד ילך לכיוון שלו.
בסרט שלו הוא רצה לזרוק הכל, לקחת אותה וששניהם יסעו לאי מרוחק ויאהבו עד שיהיו זקנים, רחוק מליאל, מיונתן החדש שקינא בו על קרבתו לטל וההורים שפחות מרוצים מהקשר.
אבל זה היה הסרט שלו, במציאות העגומה הוא לא יכול להיפרד מהחברה החדשה שלו, הוא לא יכל להרחיק את יונתן מטל, והוא גם לא יכל למחוק את הוריו מחייו.
הוא רק יכל לעמוד מול האישה שהוא אוהב רק לעוד כמה שניות.
״זהו,״ הוא ענה.