תשוקה מינית/ דניאלה היליצ’סקו

פחדתי.
פחדתי כי ידעתי מה הולך לקרות ובכל זאת הנה אני כאן, איתו.
ידעתי מה עובר לו בראש בזמן שמבטו נח עליי עם חיוך מפתה, ידעתי מה הוא תכנן שיקרה או עדיין מתכנן, ובכל זאת איכשהו אני פה.
מה זה אומר עליי לעזאזל?
חייכתי ושאלתי בקול הכי נינוח שהצלחתי להביע באותו רגע "אז איזה סרט נראה?", הוא המשיך לחייך את החיוך המקסים שלו והפנט אותי לגמריי,
כאילו גם חיוך יפה.. ושפתיים ועיניים ירוקות, מה לעזאזל??
אני בחיים לא אבין אנשים שלוקחים רק את הגנים הטובים מההורים.
הוא התחיל להתקדם לעברי וכשחשבתי שהוא כבר מספיק קרוב כדי לקרוא לזה "המרחב הפרטי שלי" הוא המשיך להתקדם והצמיד את שפתיו על שלי בכוח. אני מבינה שלא נראה שום סרט.
ידו האחת החזיקה את שלי מהמרפק והשנייה הצמידה אותי אליו והתענגה על העכוז שלי, מהמם.
הפחד הזה של מה הולך לקרות עדיין חי בתוכי, הרגשתי אותו בכל תא ותא בגופי,
שלא תבינו לא נכון, אני מאוד נהנתי ממה שקרה עכשיו, מאוד.
אבל הפחד הזה לגמריי ידע להשתלט לי על התענוג.
מצד אחד מאוד רציתי אותו, רציתי להרגיש אותו בתוכי, רציתי שיכאיב לי כמו שכואב בפעם הראשונה אבל ידעתי שבשבילו זאת הפעם האלוהים יודע כמה והוא בכלל לא חישב אותי.
והפחד שאני האלוהים יודע כמה שלו ואצלי הוא מספר אחת ומחר הוא ישכח אותי תקעה אותי קצת.
מה אני עושה?
ידו שהתענגה מקודם על האחוריים שלי החלה לעלות למעלה מתחת לחולצה וברגע שזה קרה ליבי החל לפרפר מפחד.
ניסיתי להתנתק ממנו.
הגוף התחיל לקבל אינפורמציה מההיגיון של המוח סוף סוף.
"חכה אני לא חושבת שאני רוצה.."
הוא עצר, קפא יותר נכון.
עינייו היו כמו סכינים, פתוחות לרווחה ונעוצות בי.
"את לא רוצה אותי?" הוא שאל במין סוג של תקיפות וקשיחות.
הפחד המחלחל הזה לא עוזב אותי ובמקום לעזור לי להתנגד הוא זה שמכניע אותי.
"אני כן.. אבל זאת הפעם הראשונה שלי והאמת אתה לא נראה לי עדין במיוחד".
הוא צחק ועזב אותי התקדם לסלון ונפל על הספה במין חן שעיצבן אותי נורא.
"את צודקת, אני לא עדין".
למה זה מחרמן אותי ברמות עכשיו?
אלוהים אני רוצה אותו, כל כך רוצה.
"אז מה לעזאזל את חושבת שאת עושה פה מההתחלה?" הוא השליך לאוויר מבלי להתסכל עליי אפילו.
טקט, טקט, איפה אתה? הוא קיבל כל כך הרבה מההורים שלו למה אין גם קצת שכל וטקט?
"סליחה?" שאלתי בטון מתנשא ופגוע.
"קבענו להיפגש כי יש מתח מיני בנינו, מה חשבת שכבר יקרה פה? שתבואי ואני אתאהב בך ונעשה ילדים ונתחתן או משהו כזה?" הוא המשיך בשלו בזמן שהסתכל על הטלוויזיה הפתוחה ששם בלי קול.
למה לא? יצאו לנו ילדים נורא יפים.. חבל, אני אמחק את זה מהרשימה.
הוצאתי את כל האוויר מריאותיי ברעש התקדמתי לסלון והתיישבתי לידו.
"חשבתי נראה סרט".
ידעתי שלא נראה סרט.
מבינים על מה אני מדברת? ידעתי שזה מה שיקרה ובכל זאת לא מנעתי את זה.
"טוב אז אנחנו לא רואים סרט". הוציא משפתיו וסוף סוף הסתכל עליי.
וזה כל מה שהיה צריך לקרות כדי שהאש בעיניים שלו תידלק שוב.
שנינו היינו במין סוג של בהייה לכמה שניות אחד בשני.
או יותר נכון בעיניים.
"את רוצה אותי" הוא קבע עם חיוך על השפתיים וקירב את עצמו אליי באיטיות.
וכשהיה מילימטרים ספורים משפתיי אמר בצרידות מגרה שהרטיבה את תחתוניי "ואני רוצה אותך" ועיניו התנתקו משלי והסתכלו על שפתיי.