lying in the snow-פרק 36

הרגשתי את התינוק בועט,ציחקקתי וליטפתי את בטני הגדולה,מניחה את התמונה על השידה.
החיים הולכים להשתנות כעת,ואני לא יכולה להיות יותר מוכנה ממה שאני עכשיו.

"מוניקה,הכל בסדר?"שאל אלכס
"אני מצפה היום לביקור חשוב"מלמלתי נושמת עמוק
"אפשר לשאול ממי הביקור?"שאל
"אתה זוכר את שגב?שסיפרתי לך עלייה,היא התקשרה ואמרה שהיא רוצה להגיע"אמרתי
"נו זה מעולה,תסדרו את העניינים בינכן"אמר
"אני יודעת,אני פשוט מפחדת"הודתי והוא חייך
"אין לך ממה,אני בטוח שהיא כבר סלחה לך מזמן מוניקה"אמר מניח את ידו על ידי
"אני מקווה"אמרתי מחייכת
"אל תדאגי,אני בטוח שיהיה בסדר"אמר מנשק את ידי בעודי מסמיקה מעט.
"תודה אלכס"אמרתי
"אין בעד מה"אמר מחייך ואני קמתי מהספסל,נושמת עמוק ומתחילה ללכת לחדר הביקורים.
נכנסתי אל החדר,רואה כמה בנות מהאגף שלי בוכות את נשמתן כשמי שבא לבקר אותן מנסה להרגיע אותן.
התבוננתי על טרוי,הבחור שהכרתי מאגף ההתמכרות לסמים,יושב כשרגלו קופצת במהירות והוא מנסה להירגע.הוא סיפר לי שארוסתו אמורה להגיע היום,אני מאוד מתרגשת בשבילו,זה יהיה צעד משמעותי בשבילו להראות לה שהוא בדרך הנכונה ושהוא יהיה מוכן להקים איתה משפחה.
התיישבתי במקום שהיה פנוי בקצה החדר,מניחה את ידיי על השולחן ונושמת עמוק,מזכירה לעצמי שיהיה בסדר.
השיחה שלה כלכך הפתיעה אותי,היא דיברה ישירות,ללא הקדמה לפני כן."אני מגיעה"אמרה "לביקור"הוסיפה
וכששאלתי מדוע השיחה כבר התנתקה,לא יכולתי להפסיק לחשוב מה לומר לה,איך להתחיל את השיחה,להתחיל עם סליחה?להתחיל עם מה קורה איתי כאן?לשאול מה שלום בראד?איך בכלל אני אפתח שיחה איתה?היא הרי שונאת אותי עד עומקי נשמתה,ואני לא מאשימה אותה.לקחתי את האהבה שלה להרבה זמן.
המחשבות שלי נקטעו כאשר ראיתי אותה נכנסת לחדר,דופק ליבי עלה בכל צעד שהיא מתקרבת אליי,בלעתי רוק בכבדות וחייכתי חיוך קטן,כשהיא מחייכת אליי בחזרה ונשמתי לרווחה,היא לא שונאת אותי למרות הכל.
"היי מוניקה"אמרה שגב כשהגיעה אליי,מתיישבת מולי ומחייכת.
"היי שגב"לחשתי כמעט,מנסה לשמור על איפוק ויציבות בקולי.
"מה שלומך?"שאלתי ישירות
"השאלה היא מה שלומך,איך את פה?"שאלה
"האמת שממש טוב לי כאן"אמרתי בכנות
"האנשים כאן מאוד חמים,הם מבינים אותי.המפגשים הקבוצתיים מאוד מעניינים,יש סיפורים כלכך יוצאים מן הכלל,שאי אפשר לחשוב עלייהם אפילו מרוב שהם נשמעים הזויים.אני הבנתי שאני רק בתחילת הדרך של מה שנקרא"משוגעת",המטפל שלי הסביר לי שככל שהזמן עובר החשק עולה בנו,הוא הבהיר לי שאני נכנסתי לכאן בדיוק בזמן,ושאפילו יכול להיות שאני אצא מכאן לפני הזמן שקבעו לי"אמרתי מחייכת
"וואוו זה נהדר מוניקה,אני ממש שמחה"אמרה שגב
"את מסדרת כאן עם כולם?כבר הכרת חברות?"שאלה
"כן,כולם כאן חברים של כולם,יש לי חברים מכל האגפים פה"עניתי והיא הנהנה
"מה עם בראד?"שאלתי לאחר כמה שניות של שתיקה"למה הוא לא מגיע?"
"לבראד מאוד קשה להגיע הנה,הוא עדיין לא מוכן לזה נפשית"הסבירה שגב
"הוא נורא דואג לך,את אולי לא יודעת מזה אבל כל יומיים הוא מתקשר לפה כדי לברר אם הכל בסדר איתך"הוסיפה
"באמת?"שאלתי מופתעת
היא הנהנה ואני חייכתי חיוך רחב,הוא דואג לי למרות הכל.
"מה איתכם?"שאלתי
"מה איתנו?"שאלה לא מבינה
"נו את יודעת שגב,את יכולה לדבר איתי על זה זה בסדר"אמרתי מחייכת כשהיא חייכה חיוך נבוך.
"אני לא ממש יודעת,אני עדיין לא החלטתי"נאנחה ואני הסתכלתי עלייה במבט שואל
"לגביי מה?"שאלתי
"אני לא יודעת,אני כנראה כבר כלכך בטראומה מהפעם הקודמת שהוא טרטר אותי,ואני כלכך מבולבלת,אני לא יודעת מה לעשות."אמרה ונאנחה שנית
"שגב,בראד אוהב אותך"אמרתי,מרגישה את המילים האלה נכנסות לליבי כמו סכין חדה.
"הוא מאוהב בך,באותו היום שנכנסתי לבית החולים,הייתה לנו שיחה מאוד עוצמתית,הוא הבהיר לי שהוא מאוהב בך ושהוא לא מצליח לשכוח ממך.את נכנסת לו ללב כלכך חזק שגב.."אמרתי נושמת עמוק
"אני יודעת שהוא עשה הרבה טעויות,ואם את נשארת איתו את כנראה הבנת מאיפה זה מגיע.הוא בחור טוב ואת יודעת את זה.הוא לעולם לא יפגע במישהו שהוא אוהב"אמרתי
"את יודעת שהוא אוהב אותך.אתם מכירים כלכך הרבה זמן,את יודעת שהוא מקסים ושהוא לא מסוגל לפגוע באף אחד."הוספתי והיא הנהנה
"אני יודעת."אמרה ונשמה עמוק
"כנראה שעדיין לא התרגלתי לעובדה שכל הסיפור הזה נגמר"הוסיפה ואני השפלתי את מבטי
"מוניקה אני כלכך מצטערת,לא הייתי צריכה לפתוח את זה"אמרה במהרה
"אין לך ממה להצטער שגב,אני הבאתי את זה על עצמי.מי שצריכה להתנצל כאן זאת אני."אמרתי מסתכלת עלייה
"שגב,אני כלכך מצטערת על כל מה שקרה"התחלתי לומר
"מוניקה זה בסדר,אין צורך"קטעה אותי
"זה חלק מהטיפול,אני חייבת להוציא את זה שגב"אמרתי והיא הנהנה
"אני מצטערת על מה שעוללתי לך,זה לא הגיע לך.אני מצטערת על כל הפעמים שהתגרתי בך,התנהגתי כמו ילדה קטנה ואני מודעת לכך,אני פשוט כלכך קינאתי בך.אני יודעת שזה יישמע מצחיק,אבל תמיד ידעתי שהוא לא באמת אוהב אותי.הדרך שבה הוא היה מסתכל עלייך,זה היה הורג אותי.המבט הזה שהיה לו בעיניים,החיוך שלא היה יורד לו מהפנים.הוא בחיים לא הסתכל עליי ככה שגב"אמרתי,מרגישה את הדמעות שעומדות לי בגרון ועומדות להתפרץ.
"אתם חייבים להיות ביחד,אתם חייבים להתחיל את הסיפור שלכם."אמרתי לאחר כמה שניות
"אני סולחת לך מוניקה"היא אמרה ואני חייכתי,כשהיא מניחה את ידה על ידי.
"אני מאמינה לכל מילה שאת אומרת,תודה לך"הוסיפה ולא יכולתי להחזיק מעמד יותר.היא ציחקקה מעט והוציאה מהתיק שלה ממחטות,מגישה לי כמה ממחטות ואני מקנחת את האף שלי,מנגבת את דמעותיי ומחייכת אלייה.
"אוי"אמרתי לפתע כשהרגשתי את התינוק בועט,מניחה את ידי על בטני.
"הכל בסדר?כואב לך משהו?"שאלה שגב במהרה
"לא,הוא בעט.את רוצה להרגיש?"שאלתי
היא חייכה וקמה מהכיסא שלה,מניחה את ידה על בטני ומצחקקת.
"הוא תינוק שובב ונמרץ,הוא יהיה מקסים"אמרה
"זמן הביקור הסתיים"נשמע קול בכריזה,כשאני ושגב מסתכלות אחת על השנייה.
"אני אשכנע את בראד לבוא בעוד שבועיים"אמרה כאות הבטחה
"תודה שגב,אני זקוקה לזה"אמרתי בכנות
"תודה שבאת"הוספתי
"תודה לך מוניקה"אמרה מחבקת אותי
"אנחנו עוד ניפגש"הוסיפה
אני הנהנתי והיא התקדמה לדלת היציאה,מנופפת לי לשלום ומחייכת.
אני חייכתי והיא יצאה מחדר הביקורים,הקלה עברה בגופי,כעת שסיימתי עם המכשול שישב על ליבי,אני מוכנה לכל דבר.אני מרגישה יותר חזקה,עם הרבה יותר מוטיבציה משהייתה לי,אני מוכנה לסיים את הטיפול הזה בעוד כמה חודשים ולצאת מכאן בריאה.
אלכס נכנס לאחר כמה דקות והסתכל עליי,אני הרמתי את האגודלים שלי למעלה בהתלהבות,כשהוא מהנהן ומצחקק.הוא מקסים.