סטודנטית מתבגרת

"תתרחקי ממנו" סיננה לי לינדזי , והתקרבה אליי. ככל שהתקרבה , צעדתי אחורה באיטיות.
"הוא שלי! את מבינה? שלי!" צעקה ותפסה אותי בחוזקה.
"תעזבי אותי , זאת לא אשמתי שהוא נישק אותי" אמרתי. "ה-הוא נישק אותך?"
היה לה ניצוץ בעיניים , של לב שבור. "כן" חייכתי , מרוצה מעצמי.
"עכשיו תסלחי לי , אני חייבת לחזור למחלקה שלי" אמרתי , והלכתי.
לא הצגתי את עצמי כמו שצריך. היי , אני נוי ואני בת 16.
אני מנתחת איברים פנימיים בבית חולים , ביחד עם עוד כמה חברים שלי. יש איזה דוקטור חתיך לגמרי! קוראים לו אוראל. הוא בגיל שלי , ואנחנו לומדים יחד. כל הזמן לינדזי מנסה לקחת אותו ממני. ואני בכלל לא יודעת אם הוא אוהב אותי , או לא… "מקרה חירום! מקרה חירום! איפה נוי?!" צעק רופא אחד. רצתי מהר אל חדר הניתוח , ושמתי מסכה על אפי ועל פי. "הוא מאבד חמצן!" צעק הרופא ושם גם מסכה. סגרו את הדלת. נתנו לו מסכת חמצן , והרדמנו אותו. "אז מה יש לו?" שאלתי. "גידול סרטני ברגל. חייבים לעצור זאת על ידי ניתוח." אמר. "קטן עליי , כבר עשיתי ניתוחים הרבה יותר מורכבים מזה" שיקרתי. אני עשיתי לפחות 4 ניתוחים בחיי , והם היו ממש קלים. "את מוכנה?" שאל. "לא! אני ממש לא מוכנה!!! אני עלולה להרוג אותו , אתה צוחק עליי?!"
צעקתי , אבל רק בראש שלי , אז הוא לא שמע זאת. במקום להגיד זאת , הנהנתי באיטיות רבה.
התחלנו בניתוח. כשסיימנו , הורדנו את המסכות. השמעתי אנחה קלה.
"כל הכבוד , נוי! את מנתחת מצוינת! 8 נקודות" אמר. יצאתי מהחדר , מרוצה ממני.
בדרך לינדזי חלפה על פניי עם אף מורם. לינדזי היא סוג של פאקצה כזאת.. היא ביחד איתי במחלקה , ואני , היא , אוראל , שיר , מור , ודין סטודנטים ברפואה.
אנחנו תמיד נמצאים בבית חולים ' רוזנגלין '. אנחנו תמיד באים אליו אחרי בית הספר ,
ואז ישנים שם , ולמחרת הולכים לבית ספר. לאוראל , דין , ושיר יש כבר רישיון. הם בני 17 , גדולים ממני בשנה. מור היא החברה הכי טובה שלי , אנחנו תמיד מדברות שעות בטלפון , וגם במחלקה שלנו. נכנסתי לחדר ניתוח כלשהו , כי שמעתי ממנו קולות.
ראיתי שם את דין , גוסס.

3 תגובות וממשיכה ^^
כן , בכוונה עשיתי שזה קצת דומה למתים לרגע (התוכנית המווושלמת)