יין ושוקולד

אתמול בערב אפיתי עוגיות שוקולד ונזכרתי באמש.
אתמול בערב, אפיתי עוגיות שוקולד, ועם כל תבנית שנכנסה לתנור, ריחן המשכר שרר בחדר בעצמה מתגברת.
אתמול בערב, אפיתי עוגיות שוקולד.
האמת אני בכלל לא יודעת למה, הן עושות לי צרבת.
הן מתוקות מדיי והן נדבקות לי לשיניים, הן מריחות ונראות טוב מדיי.
הן ממכרות ומפתות אבל זו רק מעטפת.
אתמול בערב אפיתי עוגיות שוקולד ועם כל מצרך שהכנסתי לבלילתן, לגמתי לגימה נוספת מכוס היין האדום שלי, ועם כל לגימה, גרוני בער, לבי נמס והרגשתי את ראשי מסתחרר, ועם כל סחרור ראיתי אותך, ועשית לי צרבת. אתה מתוק מדיי, אתה מריח ונראה טוב מדיי, אתה ממכר ומפתה, אבל זו רק מעטפת. אתה מסרב להתפוגג.
אתמול בערב, אפיתי עוגיות שוקולד, שתיתי יין, שמעתי מוזיקה ובכיתי. בכיתי המון.
אתמול בערב אכלתי את כל עוגיות השוקולד וסיימתי בקבוק שלם של יין.
ונתתי ליין להשתלט עליי. הנוזל החם עקצץ בין שיניי, צרב בלשוני וירד במורד גרוני החנוק.
אדי האלכוהול מלאו את פי והתחושה הייתה תחושה נפלאה שלא זכיתי לחוות זה זמן רב.
התענגתי על אותו רגע עד שהוא חולף כלא היה ורק התיר טעם מר ומבחיל בפי הפעור כמבקש עוד.
אז אתמול בערב, נתתי לעצמי להתמכר אלייך שוב, אבל בצורה שונה.
חשבתי על האירוניה שבזמן שאתה שורף לי את הלב וממלא לי את המוח,
אני שורפת את גרוני ביין ומרפדת את בטני בעוגיות שוקולד.
אתמול בערב החלטתי להירפא, אז הרמתי את כל השברים שלי ולו הקטנים ביותר, הכנסתי למעטפה והידקתי היטב. המעטפה קצת מוכתמת מיין, מוכתמת מדמעות מעורבבות במסקרה שחורה ויש סיכוי שכמה פירורי שוקולד שובבים חמקו פנימה, אבל זה לגיטימי, כולנו קצת פגומים. אני מאמינה, שיום יבוא, ומישהו יעטוף אותי כל כך חזק בן זרועותיו עד כי כל החלקים השבורים במעטפה שלי יתאחו לנצח.