התאהבתי באבא שלי- פרק 3

השומרים לקחו אותי ואת האיש הספרדי לכלא ושמו אותי ואותו בתא הכלא.
"טוב, אז עכשיו אנחנו נישאר כאן עד סוף חיינו" אמרתי
"כן" אמר האיש הספרדי וניגב דמעה מעיניו. לחייו דיממו, אפו דימם, שפתיו דיממו, וחבלות היו על פניו. כל פניי היו מלוכלכות באבק, מצחי דימם במהירות מדם וגם סנטרי נזל דם. שנינו בכינו.
"רגע! אולי נמצא דרך כלשהי לצאת מכאן?" שאלתי
"כן, אבל.. איך בדיוק?" שאל האיש הספרדי
"אהה.. אולי נוכל.." חשבתי עד שראיתי את השומר הרדום שישב על השרפרף הנמוך לצד תא הכלא שבו היינו כלואים "נראה לי שיש לי רעיון!" אמרתי ולחשתי לאיש הספרדי את רעיוני. הוא הנהן את ראשו בחיוב. הפעולה.. יצאה לדרך.

"וואו, איזה כיף לי בכלא!" צעקתי
"כן!" צעק האיש הספרדי בקול רם "ממש כיף כאן! הלוואי שהייתי נשאר כאן כל חיי ממש!".
השומר התעורר.
"מה, מה? אתם.. אתם אוהבי.. אוהבים להיות בכ.. בכלא?" שאל
"כן! הלוואי שהיינו נשארים כאן לנצח!" צעקתי וקרצתי לאיש הספרדי. הוא קרץ לי בחזרה.
"וואו, עליי להודיע לבוס!" אמר והלך במהירות לבוס.
תוך עשרים שניות חזר השומר ואמר:
"טוב, בגלל שהבוס חושב שאם כל כך כיף לכם בכלא, אתם משוחררים. אבל אנחנו נשים עליכם עין" אמר ופתח את שער התא. אני והאיש הספרדי יצאנו במהירות מהכלא.
"יש!!" צרחתי בשמחה
"הצלחנו לעבוד עליהם!!" אמר האיש הספרדי
"כל כך כיף להיות חופשי!!" צרחתי
"נכון! כל כך כיף להיות חופשי שהייתי.. שהייתי.." גמגם האיש הספרדי "שהייתי יכול לנשק אותך!!".
שתיקה.
"ב.. ב.. באמת?" גמגמתי בפחד
"אהה.. כן" אמר בביישנות האיש הספרדי.
שנינו עצמנו עיניים וקירבנו ראשינו.
שני ראשינו היו קרובים מאוד למרות שהוא היה גבוה ממני ב- 20 סנטימטרים לפחות.
לבסוף, השפתיים שלי והשפתיים שלו נגעו אחת בשנייה.
זאת הייתה..
הנשיקה הראשונה שלי.