המסע למארינדיאה פרק 19
אדון קורדינגייל בנה לנו חומת הגנה מפני הגשם.
אני שכבתי על רצפת הכרכרה, הייתי תשושה יותר מאי פעם, הרגשתי שאני צריכה את ג'רדי לצידי, מתחילת המסע הוא היה לידי כל רגע, הצחיק, עזר, והציל את חיי ובכך נפגע, ועכשיו הוא נעלם.
הוצאתי את המכתב הריק, וכתבתי עליו שאלה, ומיד הופיעה תשובה. שאלתי, מה הקוריאינים יעשו לג'רדי.
"הקוראינים, הורגים את מי שנתפס אצלם בשבי" הייתה התשובה, שורה קצרצרה, אשר העבירה צמרמורת בגופי, הרגשתי חולשה.
כעסתי על כל העולם, ובייחוד אדון קורדינגייל.
"למה לא עשית כלום?! הוא ימות באשמתך! דמו על ידייך!" צרחתי עליו.
"קטרינה תירע…" ניסה לומר אך אני הפסקתי אותו באמצע דבריו
"לא. אני לא ארגע!, הוא היה איתי כל הזמן, ואני אנקום."
"אני אנקום את מותו!" צעקתי והנפתי את ידי הימנית.
תגובות (5)
העלתי :) מי שלא שם לב
העלתי :) מי שלא שם לב
גם אני אנקום אם לא תחזירי אותו לסיפור!!! אני יודעת איפה את גרה, תזהרי!!!!11
לוסי נא לא להרוג אותי אני גם ככה מתה מכאבי בטן אז תקבעי איתם מתי אתם מעוניינים להרוג אותי
(אני פנוייה ב27 לחודש)
היי קרן
אהבתי את הסיפור שלך למרות שאני לא כל כך אוהבת או למעשה כמעט ולא קראתי סיפורי פנטזייה אך הסיפור שלך ממש ממש אהבתי תודה ושבוע נפלא ממני בקי♥