התאהבתי באבא שלי- פרק 2

נכנסנו בשקט והתגנבות אל משרד התיקיות כשאנחנו מחזיקים פנסים בידנו.
"קדימה" אמרתי לאיש הספרדי "היא חייבת להיות איפשהו כאן"
"הנה זה.." אמר האיש. הוא חיטט במגירה ענקית "המקום הזה נראה לי קצת.. אהה.. מוכר"
"מוכר? מאיפה?" התעניינתי
"אהה.. אני.. לא יודע.. פשוט.. אני זוכר שהייתי כאן בעבר" והמשיך לחטט במגירה הגדולה, מחפש נואשות את התיקייה שבה נמצאים כל הפרטים עליו.
"אחח.." ניסה להוציא את ידו מהמגירה "היד שלי.. היא.. תקועה במגירה!".
"אוי! שית!" אמרתי והתקרבתי בריצה אל האיש הספרדי, מושכת אותו בכוח. מנסה להוציא נואשות את ידו התקועה מהמגירה, אך לשווא.
"אחח! היא תקועה ממש! חזק!" צעקתי בניסיון המשכי שבלתי אפשרי. היד הייתה תקועה לחלוטין.
"היי!" נשמע קול.
"אוי לא!" השתקתי את האיש הספרדי. לא יודעת למה, אבל היה נראה שאני טובה בנושא הזה של פריצה וכל זה "זה השומר!"
"מי זה שם?" חשד השומר והתקרב לכיווננו.
אני התחבאתי מתחת לשולחן אך האיש הספרדי ניסה להתחבא אך לא יכול למצוא מחבוא שיוכל להתחבא בו כשידו תקועה במגירה לפני שהשומר הגיע. השומר ראה את האיש הספרדי והרומנטי ותפס את ידו.
"היי! אתה בא אתי!".
האיש הספרדי ניסה להתנגד אך לא יכל. השומר כיוון עליו את אקדחו.
עמדתי לצאת ממחבואי ולהציל את האיש הספרדי. הוא הרגיש לי.. איך להסביר את זה.. נואש, וזקוק לעזרה, אבל מנעתי מעצמי ברגע האחרון לצאת מהמחבוא.
"תשתלטי על עצמך, דיאן. את לא יכול לגבור על השומר בכוחות עצמך. לו יש אקדח ואת בכלל לא חמושה. רגע, חמושה! זהו זה!" חשבתי בלבי.
זינקתי מהמחבוא שלי ולקחתי את אחד מכלי הכתיבה שהיה על השולחנות.
השומר לא הספיק להגיב כשזרקתי על העין שלו את העט והעט פגע בול בעין שלו.
"אח! ילדה מעצבנת! את עוד תשלמי על זה!" צעק השומר ורץ לכיווני אבל האיש הספרדי שם לו רגל כמכשול, והשומר נפל על הרצפה.
האיש הספרדי קרץ לי, ואני.. קרצתי לו חזרה בחיוך.
השומר קם בכעס והחטיף אגרוף ענקי בפניו של האיש הספרדי.
דם ירד מפיו של האיש הספרדי, והשומר עמד להחטיף לו עוד אגרוף, לפני שאני החטפתי לו אגרוף ענקי בראשו.
השומר התמוטט על הרצפה, מחוסר הכרה.
"תודה רבה" גמגם האיש הספרדי כשדמו ממשיך לנזול מפיו "הצלת אותי. הוא היה יכול.. להרוג אותי"
"היי! אתם!" נשמע קול. קול של שומר. אבל לא אחד. כמה שומרים.
אלה היו השומרים שהשומר הראשון הזעיק אותם כששמע שמישהו פרץ למבנה שבו מחזיקים את התיקיות שבהן יש את הפרטים על כל אדם ואדם.
"עצרו מיד!" נכנסו חמישה שומרים שכיוונו אקדחים לכיווני ולכיוון האיש הספרדי.
"לכי" אמר האיש הספרדי "את יכולה לברוח! אני כבר אשאר כאן ואמות.. בשקט.." מלמל.
באמת יכולתי לברוח. הייתי ילדה די קטנה והייתי יכולה לחמוק בין הרווחים שבין השומרים, אבל לא היססתי אפילו לרגע.
"לא" אמרתי לאיש הספרדי "לא. לא אעזוב אותך אחרי כל מה שעשית עבורי. אתה הצלת את חיי כששמת רגל לשומר. אתה זה שחטפת את האגרוף מהשומר ולא וויתרת וגם היית חוטף עוד אגרוף בשביל להציל אותי אילולא הייתי מחטיפה לשומר.." גמגמתי "לא. לא אעזוב אותך! וההחלטה הזאת לא תשתנה!".
אחד השומרים הסיר דמעה מעיניו.
"תשתוק!" אמר המפקד של השומרים כשהוא נתן מרפק לשומר שבכה "אם את רוצה להישאר כאן, גם את תלכי אתו!"
"ל.. ל.. לאן?" שאלתי בגמגום כשאני בוכה מיאוש
"לכלא" אמר המפקד "קחו אותם מכאן" אמר כשהוא מסתובב ושני שומרים אחזו בידיו של האיש הספרדי ושני שומרים אחזו בידיי וזרקו אותנו בגסות אל מכונית המשטרה של המפקד.
המפקד נסע בה לבדו, ואחריו נסעו כל שאר השומרים בניידת משטרה אחרת, לכיוון הכלא.