ומה אם נתאהב? פרק 1

״רומי הגענו!״ אני מתעוררת בבהלה, ״ישנת כל הנסיעה, הגענו, את מתכוונת לצאת מהלימוזינה?״ אמר הנהג בגיחוך, ״אממ..דקה… רק התעוררתי…״ אמרתי תוך כדי פיהוק. בעודי משפשפת את עייני נגלה עליי המראה המרהיב של הפנימיה הענקית, אני יוצאת במהירות מהלימוזינה, ומאזנת את עצמי את העקבים הדקיקים והגבוהים, ״אני מתגעגעת לסניקרס״ מילמלתי, בעודי מסתכל על נעלי. הנהג מוציא את המיזוודות מהרכב, ואומר:״אז כאן אנחנו ניפרדים רומי..״אני מחבקת אותו, לוקחת את המיזוודות וצועדת לעבר השער, אחד השומרים לוקח מימני את המיזוודות, אני ממשיכה בצעדיי ופוסעת לעבר המבנה הראשי, שימלתי הקצרה מתנופפת ברוח הקרירה, אני מביטה בשעוני, וצועקת:״יואו! לא! אסור לי לאחר ביום הראשון!!״ תלמידים שיושבים על הדשא בוהים בי בתדהמה, אני אומרת בעדינות:״סלחו לי…״ וממשיכה בריצה קלילה ובעודי נופלת כמעט בכל צעד.אני נכנסת למבנה הראשי, נגלה מולי מסדרון אין סופי של לוקרים, קבוצות תלמידים וכיתות, אבל הכי בולטות, הכי זוהרות, והכי מושכות עין:ה״ספרינקלס״ חבורת ה״פרחות״ ששולטות בפנימיה. הם הולכות במסדרון מלאות חיוכים, איפור, בגדים חשופים, איפור(לא אמרתי את זה כבר? טוב לא נורא.. זה דיי מתאר את המצב…) אני מרגישה כמו בתוך סרט אמריקאי רדוד. קבוצות התחמידים מדלדלות מרגע לרגע, אחרי הכל, כבר עברה חצי שעה מתחילת הלימודים… פתאום אני שומעת מאחורי:״גברתי הצעירה! רומי? נכון? את מאחרת ביומך הראשון!!! אנה ממך רוצי במהרה לכיתה שלך!! את אמורה ללמוד עכשיו אנגלית!!!״ אני מסתובבת באיטיות ואומרת בחשש:״אני מתנצלת גברת מיזאחרחעגו״ עיבדתי את עצמי למה השם כל כך מסובך?! אני משוטטת במסדרון הארוך במטרה למצוא את כיתת האנגלית, אני מוצאת את הכיתה, דופקת בדלת, ״כן?״ אני נכנסת לכיתה ונעמדת ליד הדלת, ״אממ… אני רומי תלמידה חדשה… ״ המורה ניק מרים את
מבטו מהדפים שבידו, ומחייך מעט, ואומר בכעס שמעורב בעדינות חשודה:״גברת, את איחרת, ביום הראשון ללימודים! אני מאוכזב מאוד! ואין לחזור על כך!״ אני פוסעת בכיתה במטרה למצוא מקום, ושומעת התחששויות:״איזה כוסית!״ ״תנו לי שבוע והיא שלי!״ ומצד שני את הבנות:״זה בטוח פוש אפ״ ״אני שמה 200 שקל על זה שזה עדשות״ אני מרקינה קצת את ראשי, ומתיישבת לייד ילדה שניראתה נחמדה״אני קייסי,ואת..?״ היא שואלת, אני עונה בחיוך קטן וחמוד:״רומי, אני רומי.״ ״אז באיזה חדר את? שיבצו אותך כבר? כי שיבצו לי ילדה שקוראים לה רומי או רוני, משהו כזה בחדר, חדר 250..״ אני מסתכלת עלייה בתדהמה ועונה:״אין מצב!! זו אני!! יואו!!״ ניק פתאום צועק:״רומי וקייסי תפסיקו לפטפט!! רומי, גשי אליי בסוף השיעור!״

|צלצול לסיום השיעור|

הכיתה מתרוקנת מתלמידים, אני נגשת אליו באדישות ושואלת תוך כדי התעסקות בפלאפון:״נו.. אז מה אתה רוצה מימני ניק?״ הוא משיב תוך מחיקת הלוח:״בסך הכל רציתי, לבדוק את רמת האנגלית שלך, כדי לראות עם את בקצב של שאר הכיתה, אנחנו ננהל עכשיו שיחה באנגלית״
״סוו, האוו אר יו תודי?״
״איימ פיין…״
״אוקי… וואטס יואר נאמם?״
״מה? איבדתי אותך…״
״רומי את לא ברמה של הכיתה בכלל! את תצתרכי לקבל שיעורים פרטיים לאחר כל יום של בית הספר, השיעורים התקיימו בחדרך במעונות התלמידים, באגף הלמידה. השיעור הראשון יכל היום בעוד שעה. להתראות״

״אוף!״ אני צועקת לעצמי,שיעורים פרטיים?! כל יום?! אני נאנחת.
מהדלת נכנסות הספרינקלס;״רומי? נכון?״ אני עונה בחשדנות:״כן…״ יאנה שואלת:״אז נכון שניק פשוט חתיך כל כך?״ רוני עונה במהירות:״יואו אוימיגאד! רצח!! אבל, ראיתן איך הוא מסתכל על רומי…״ ומחייכת עליי חיוך זדוני.. אני אומרת:״אני? ומורה?! איו! והוא מסתכל עליי? מה?!״ ג׳ניפר מתעסקת בציפורניה ועונה:״ברור כאילו… עוד שנייה אונס אותך המורה הזה״ היא צוחקת. אני קמה במבט חסר אונים וחשדני ויוצאת מהכיתה, אני מחפשת את מעונות התלמידים, אני פתאום נתקעת במישהו, ובעודי מנסה להתאזן על העקבים הגבוהים, נופלת. ״אני כל כך מצטער… את רומי נכון?״ ועוזר לי לקום. ״אממ כן…״ אני עונה בעדינות, ״אני ראיי, דברי איתי מתישהו״ הוא מחייך עליי חיוך ערמומי (סקסי^~^) וממשיך ללכת.
אני פתאום מוצאת את קייסי, ואנו הולכת ביחד למעונות, אני מתחילה שיחה;״אל תשאלי! ישלי עכשיו כל יום שיעור פרטי עם ניק!״ היא מחייכת עליי ואומרת:״ניק? המורה לאנגלית? החתיך? אני כל כך מקנאה בך!!״ אני אומרת בהירתעות:״כן,.. הוא..״ אנחנו נכנסות לחדר.
תיאור החלל~
דירה ענקית, שמחולקת לשניים, יחידה שלי ויחידה של קייסי, בכל יחידה יש; חדר שינה ענקי עם טלויזיה ענקית ומיטה זוגית, חדר ארונות, חדר אמבטיה, חדר עבודה ולימודים, מרפסת. בנוסף לכך יש מטבח משותף, פינת אוכל משותפת, וסלון משותף.

הבגדים שלי מסודרים כבר להפתעתי בארון, פתאום נשמעת דפיקה בדלת, אני פותחת את הדלת וניק נכנס, אנחנו מתיישבים בחדר העבודה. הוא מתחיל להסביר את החומר, בזמן הזה אני מחטטת בחדר וחוקרת אותו.״רומי את בכלל מקשיבה?!״ הוא אומר, אני עונה בצחקוק:״דווקא.. לא.״ ״טוב… זה היום הראשון שלך… אני מבין… את רומה לדבר קצת על… איך את מרגישה בפנימיה וזה…״ ״אמממ כן!!!״ אני עונה בשמחה. אנחנו עוברים לחדר השינה מטעמי נוחות. אנחנו מתיישבים על המיטה הענקית. אני מתחילה לספר על עצמי, על העבר שלי. על המשפחה חברות חדשות וכד׳… אנחנו צוחקים, ופתאום מגיעה רגע של שתיקה, עיניו נוצצות, אני קמה מהמיטה ונשענת על אחת השידות, הוא גם קם ומתקרב עליי, ואז פתאום. הוא מנשק אותי.