עולם אחר

לפעמים אני עוצמת עניים חזק, ומדמיינת עולם,
שכן עם העולם שלנו אני כבר לא יכולה להסתדר,
אני מדמיינת עולם, אחר, אחר
יש שקוראים לי מוזרה, או חולמנית,
או פשוט סתם ילדותית, ושזה כבר יעבור,
זה כבר יעבור, היא תתבגר, ויהיה לה טוב יותר.
אבל לא כך.
השנים עוברות, כנצנוץ יום שמש בהיר,
ואני ממשיכה לחלום,
לחלום על עולמות כה משונים.
שכן עם העולם שלנו אני לא יכולה עוד להסתדר,
בעולמות שאני מדמיינת-
קשרי חברות אמיתיים נקשרים-
בעולם שאני מדמיינת-
לא בוגדים
בעולם שאני מדמיינת-
כל אחד הוא גיבור של אגדה אחרת,
אגדה מיוחד.
בעולם שאני מדמיינת- אהבה אמיתית קיימת.
ולו רק לרגע, אני רוצה להפסיק לדמיין,
להאמין שגם כאן, יש אנשים טובים יותר,
אבל שוב נבגדת, שוב נפגעת, שוב נשברת,
וחוזרת לדמיין, על עולם אחר,
אני מתהפכת במיטה, ומחכה, מחכה,
אני לא רוצה אביר על סוס לבן-
שכן אני רק רוצה אדם טוב לב, נאמן.
אני רק רוצה חברות אמיתית-
חברות אמיתיות, שתמיד יהיו שם למעני-
כמו שבעולם האמיתי-
אני תמיד שם למענן,
אבל אז שוב, אני נדקרת,
ממשיכים לשאול- למה היא כזאת אחרת?
למה היא לא משלימה עם המצב?
חברים אמיתיים, לא יהיו לעולם.
נאמנות אמיתית לא תהיה לעולם.
ואני בורחת לי מפה לשם,
לחלום על עולם אחר, נאמן.