Disney
היי כולן! אז כבר כמה זמן שרציתי לכתוב סיפור על המיתולוגיה היוונית והצלחתי לכתוב סיפור שלפי דעתי הוא נורא יפייפה ומעניין. שיניתי כמה פרטים אחדים מכיוון שבמיתולוגיה כולם אחים של כולם וכולם מתחתנים עם כולם בקיצור-גילוי עריות אחד גדול. אז הנה הדמויות שהופיעו בפרק הזה,מקווה שתאהבו את הסיפור! ^.^ תהנוו ♥ ארטי (ארטמיס)- ארטמיס היא אלת הציד והירח והיא בתם של זאוס ולטו. היא מתוארת כאלה אכזרית והטילה אימה כשכעסה אך כשהייתה רגועה הייתה שלווה. היא תוארה כאלה יפייפיה שכמעט השתוותה ביופיה לאפרודיטה. פולי (אפולו)-אחיה התאום של ארטמיס שמתואר כאל המוזיקה,הרפואה,השמש,האור והאמנות. כמו ארטמיס ,אחותו,גם אביו של אפולו הוא זאוס ואמו היא לטו. מראו החיצוני הוא כשל נער יפה תואר. לטי (לטו)-אמם של ארטמיס ופולי. זאוס אהב את לטו מאוד, אך כשהרתה נאלץ לזנוח אותה בגלל זעמה של אשתו הרה שנודעה כאישה קנאית. מאיה-מאיה הייתה אחת הנימפות שבפמלייתה של ארטמיס. היא הייתה הבוגרת,היפייפיה והביישנית שבינהן. כמובן שיש עוד דמויות וסיפור שלם שמסתתר מאחוריהן. הסיפור יהיה כמובן בדוי אבל הדמויות עצמן לא השתנו באופן דרסטי מהצורה בה הציגו אותן במיתולוגיה היוונית. זהו בעיקרון תגיבו אם אהבתן ותגיבו אם לא. מקבלת ביקורת בונה (:

ירח של מלחמה-פרק 1 (ניסיון)

Disney 24/12/2014 1148 צפיות 6 תגובות
היי כולן! אז כבר כמה זמן שרציתי לכתוב סיפור על המיתולוגיה היוונית והצלחתי לכתוב סיפור שלפי דעתי הוא נורא יפייפה ומעניין. שיניתי כמה פרטים אחדים מכיוון שבמיתולוגיה כולם אחים של כולם וכולם מתחתנים עם כולם בקיצור-גילוי עריות אחד גדול. אז הנה הדמויות שהופיעו בפרק הזה,מקווה שתאהבו את הסיפור! ^.^ תהנוו ♥ ארטי (ארטמיס)- ארטמיס היא אלת הציד והירח והיא בתם של זאוס ולטו. היא מתוארת כאלה אכזרית והטילה אימה כשכעסה אך כשהייתה רגועה הייתה שלווה. היא תוארה כאלה יפייפיה שכמעט השתוותה ביופיה לאפרודיטה. פולי (אפולו)-אחיה התאום של ארטמיס שמתואר כאל המוזיקה,הרפואה,השמש,האור והאמנות. כמו ארטמיס ,אחותו,גם אביו של אפולו הוא זאוס ואמו היא לטו. מראו החיצוני הוא כשל נער יפה תואר. לטי (לטו)-אמם של ארטמיס ופולי. זאוס אהב את לטו מאוד, אך כשהרתה נאלץ לזנוח אותה בגלל זעמה של אשתו הרה שנודעה כאישה קנאית. מאיה-מאיה הייתה אחת הנימפות שבפמלייתה של ארטמיס. היא הייתה הבוגרת,היפייפיה והביישנית שבינהן. כמובן שיש עוד דמויות וסיפור שלם שמסתתר מאחוריהן. הסיפור יהיה כמובן בדוי אבל הדמויות עצמן לא השתנו באופן דרסטי מהצורה בה הציגו אותן במיתולוגיה היוונית. זהו בעיקרון תגיבו אם אהבתן ותגיבו אם לא. מקבלת ביקורת בונה (:

עיני ממוקדת במטרה,נעזרת במיתר המתוח אשר מחבר את שתי קצוות העץ המגולף בעיטורים עדינים בזהב.
ידי אוחזת בעיקול העץ ואילו השנייה בחץ הממוקם עליו.
ריכוז מוחלט.
דממה בחדר.
נשימה קצרה אחת והחץ נשלח אל המטרה.
עובר את הזכוכית שמאחוריי המשטח ומשאיר אחריו חור זעיר אך ניכר.
"פאק" מלמלתי מתקרבת בכמה צעדים אחדים אל החלון.
מורידה את המשטח בעדינות הצידה ובתנועה חדה אחת,המלווה בצלילי חריקה,פותחת את הזכוכית השבורה מעלה.
נותנת לכפור של ניו יורק להכנס פנימה.
"ארטי!" קולו של פולי נשמע מאחורי הדלת ודפיקות אחדות נשמעו לאחר מכן.
"מה קרה?" קראתי ופתחתי בתנופה את הדלת.
מעוצבנת מהחטטנות של כולם.
"איבדת את זה?" ידו אחזה בחץ המוזהב שנשלח שניות לפני כן דרך זכוכית החלון וחיוך שבע רצון משוח על שפתיו.
"יכולתי למצוא את זה לבד" אמרתי לו חוטפת מידו את החץ ונכנסת חזרה אל החדר והוא אחריי.
"מבלי לרצוח מישהו תוך כדי?" שאל צוחק ואני חייכתי אליו בציניות.
"אין לך איזה מחזה של שייקספיר לקרוא? אולי לראות כמה פרקים של האנטומיה של גריי?" שאלתי אותו מניחה את הקשת מתחת למיטה ואחריה את החצים.
"אמא אמרה שהיא תחזור מאוחר היום" אמר משנה נושא.
"זה כל כך דפוק שהיא צריכה לעבוד בשתי עבודות ועדיין בקושי להצליח לשלם שכירות" אמרתי מסדרת את השמיכה כך שנגעה ברצפה והסתירה את החצים שברקו מהאור שחדר אל החדר.
"לפחות היא לא אומללה. בזה אני מתנחם" הוא אמר נופל על מיטתי.
"או היא אומללה,סמוך עליי. היא פשוט מנסה להסתיר את זה." אמרתי כבר לא טורחת להעיר לו כשהרים את נעליו על המזרן.
נפלתי לצידו ונשענתי על הקיר.
"למה את אומרת את זה?" שאל במבט מבולבל ואני רק נאנחתי לפני שעניתי.
"בחייך פולי,היא איבדה את אבא לאיזו כלבה חסרת רגשות." אמרתי משפילה את פניי ומשחקת באצבעות במין חוסר ביטחון לא אופייני.
לי לפחות.
"חבל שהוא כזה נמושה שלא יודע לבחור צד" המשכתי אוספת בחזרה את כוחותיי.
"שלא תכעיסי אותו אחותי" פולי אמר צוחק כשברקים פתאומיים נשמעו בחוץ.
"זה מגיע לו" אמרתי מסתכלת אל עבר החלון השקיף אל שמיים שנהפכו למסך אפור מלא בברקים ורעמים המעטרים אותו.

"זה פשוט בולשיט! הייתי צריכה לקבל מאה!" מאיה קראה אוחזת במבחן שקיבלנו בשיעור ביולוגיה בחוזקה.
"קיבלת תשעים!" קראתי לה המומה מתגובתה.
"ומה היה רע לו להוסיף עוד עשר נקודות?" שאלה מתחכמת ואילו אני צחקתי ממנה.
"טוב ממבחן אחד לאחר,מה עם העבודה בהיסטוריה?" שאלתי אותה והיא נאנחה בעייפות.
"שכחתי מזה לגמרי! אני אגיע היום ל-'גריק' ונתאמן שם סבבה?" שאלה במבט מצפה להסכמה.
"איך בדיוק? אני אמורה להכין המבורגרים ואת צריכה למלצר להיפסטרים שחצנים" דבריי גרמו לה לצחוק.
רק כאשר נעצרו ליד הבניין של הבית שלי,כמה דקות לאחר מכן,הגיבה על דברי.
"אז ניפגש מחר בספרייה סבבה?" שאלה והנהנתי להסכמה בעודי מתחילה לעלות במדרגות.
"נתראה מחר אז!" קראתי לה מנופפת ללשלום אך לא זוכה לתגובה.
כאשר סובבתי את מבטי לאחור מאיה לא עמדה שם.
מוזר,חשבתי והמשכתי לעלות במדרגות.
"אני בבית!" קראתי מצפה לפולי או אמא שיגיחו מאחד החדרים בדירה הקטנטנה שלנו.
הורדתי את המעיל מניחה אותו על המתלה ומתקדמת אל חדרי יחד עם התיק שבידי.
פותחת את הדלת בתנופה זרקתי את התיק על המיטה ובאינסטינקט מהיר הוצאתי את הקשת שמתחת למיטה.
שולחת יד אל חץ שהחבאתי מתחת לכרית שלי כיוונתי את חודו אל ראשו.
המיתר היה מתוח לאחור,עוזר לי להתמקד בנקודה שבין שתי עיניו של הבחור עטוי מסכת הגרב השחורה.
"מי אתה?" שאלתי אותו מתעלמת מהאקדח שכיוון אליי.
"תורידי את הקשת ארטי" אמר בקול עבה ואני גיחכתי מהבקשה המטומטמת שלו.
"בוא נעצור את הבולשיט המיותר ותגידי לי מי אתה" אמרתי לו מותחת מעט יותר את החץ כדי שיבין שאני רצינית בדבריי.
"אוקיי" אמר והחל להניח את האקדח מטה.
"דבר" הורתי לו והמשכתי,"מי שלח אותך?"
"אביך" הוא אמר וחיוך עלה על פניי.
"הוא עדיין חי? חשבתי שהפוסטמה איתה הוא התחתן כבר הצליחה להרוג אותו. די בניתי עליה בקטע הזה" אמרתי לו וגופו נהיה מתוח.
"אני רק שליח שלו. באתי הנה בשביל לקרוא לך ולאחיך." הסביר את עצמו.
"איפה אחי?" שאלתי בתקיפות כעת.
"הוא כבר שם"
"שם?" שאלתי מנסה להבין על מה הוא דיבר.
"ביער. איפה שהמתקן נמצא" אמר.
"אתה בן תמותה?" שאלתי אותו.
"כן גברתי" ענה בנימוס.
"חבל. אני יותר נהנת להרוג בני זונות כמונו" אמרתי לו משחררת את החץ שנתקע בין עיניו.
חודו יצא מעורפו וגופו נפל אחורה ברפיון.
"יער אה?" מלמלתי תולשת ממנו את החץ החד.
יצאתי מחדרי משאירה את גופת הגבר מאחוריי ופניתי אל חדרה של אמי.
פתחתי את דלת ארונה,מוציאה את הארגז בו שמרה את זוג הפגיונות שהייתי אמורה לקבל ביום הולדתי ה-18.
אולי אני פשוט דרמטית אבל יש לי תחושה שאני אצטרך אותם.
יוצאת מהיציאה האחורית של הבניין אל רעש הסירנות והצפצופים הטיפוסי של ניו יורק,הקור פגע בעורי באחת.


תגובות (6)

פגיונות מזכיר לי יומני הערפד, החץ וקשת מזכיר משחקי הרעב, הסיפור על ארטמיס מזכיר לי שעורי הסטוריה, והסיפור פשוט מושלם. אהבתי את הכתיבה איך שהצלחת להרים על כל היוצר, אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל משהו חדש לי פה. משהו שאני אוהבת. כל הדברים שאני אוהבת ממקודמים בפרק אחד קצר שאני מקווה -מאוד- שיש לו המשך. אני חייבת לראות לאן זה יתפתח. ולפי מה שאני שמה לב זה אם אני הייתי כותבת את זה, זה היה כתוב באותה צורה כמו שלך. פחות או יותר. אני רואה שיש בכתיבה שלנו קצת דמיון -מצידי לפחות-. תמשיכי.

24/12/2014 18:31

    אה ודרך אגב מאוד אהבתי את התיאור של הדמויות ברציתי להוסיף. זה בהחלט הוסיך לקטע שנמצא למעלה.

    24/12/2014 18:32

    חחחחח אני שמחה שאהבת!! התגובות שלך תמיד מצליחות לרומם לי את המצב רוח :) וכן יש לנו כתיבה די דומה אבל גם נורא שונה בו זמנית שלפי דעתי רק מוסיפה לסגנון הייחודי שלנו. אני שמחה שאהבת כי לא ידעתי איך יקבלו את הסיפור הזה כאן ועוד בייחוד שאני רגילה לז'אנר מסויים של סיפורים. התוכנית המקורית להמשך נורא יפה ומעניינת אבל אין לדעת כשזה מגיע אליי. בסופו של יום כל הסיפורים שלי הם תוצאה של אילתור מוצלח ^.^ ושוב תודה על התגובה :) לילה טובב ♥

    24/12/2014 18:57

אילתור מוצלח למדיי. אני אוהבת את האילתורים חסרי הישע -מצידך- שלך. אני כבר מחכה להמשיך כדי להבין אם הוא ערפד או סתם בן תמותה. ודרך אגב העלתי פרולוג לסיפור שאני מתכננת לכתוב ואשמח אם תקראי אותו ותגיבי עליו.
וזה מה שאני עושה מגיבה כדי לרומם את מצב הרוח, מחפשת את הטוב כדי שימשיכו אותו.

24/12/2014 20:18

אני ממש אהבתי

24/12/2014 23:49

אהבתי!! וגם אחותי

07/04/2015 19:30
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך