This Is Who I Am

פרק 3- הלכתי והלכתי בלי הפסקה רגלי העייפות והחבולות כבר לא יכלו לשאת את המגע של החול השורט גופי קרס מזמן אבל המשכתי ללכת רק נשמה חלולה ללא גוף הולכת והולכת במדבר ללא סוף. מישהו מחכה לי אני לא יודעת מי או מה אבל הוא מחכה לי שם מתחת לעץ הגדול, עוד קצת רק עוד קצת ואני אגיע אליו, אבל הזמן חולף ואין איש באופק. עד שראיתי אותו הוא היה שם מתחת לעץ הוא חיכה לי וחייך אלי אבל לא הצלחתי לראות את פניו, רצתי ורצתי אבל לא הצלחתי להגיע לעץ, לא אני התרחקתי מהעץ אלא העץ נעלם ושוב מסעי נמשך בתקווה שאגיע לעץ, לעץ שיגשים את כל תקוותי לעץ שמתחתיו הוא מחכה של השנים הללו.

מחיתי את הזעה הקרה ואספתי את שערי הסטור, החלום הזה נמשך שוב ושוב ואף פעם לא הגעתי לעץ, לא סיימתי את החלום, לא פגשתי את זה שמחכה לי ולא הגעתי לסוף המדבר. השעה הייתה חמש לפנות בוקר וידעתי שלא אצליח לחזור לישון אז הלכתי להתקלח, כמובן שלא היו מים חמים כי השמש בקושי עלתה אז הדוד לא הספיק לחמם את המים. עד שסיימתי להתארגן השעה עדיין הייתה מוקדמת (אפילו בשבילי) מכדי ללכת לבית הספר אז הסתובבתי בדירה, טכנית הדירה הזו שכורה כי זה לא היה השטח של ההורים שלי אבל דלת פנימית בתוך הבית מפרידה בין הדירה שלי לבין הבית של ההורים שלי, לא יכולתי להביא את עצמי למצב שבו אני דואגת לבית או מוכרת אותו אז פשוט השארתי אותו ככה אבל עכשיו, אני חייבת לעבור על הדברים של הוריי. אבי ואמי היו חוקרים לפני שההזיות הרסו את מוחם לגמרי עד שלא יכלו לעבוד אז החלטתי שאני אעבור על המחקר שלהם, שלחתי את ידי אל דלת העץ הישנה ופתחתי אותה בחריכה אתית, מעולם לא ידעתי שהדלת הזו מובילה למעבדה של הוריי חשבתי בהפתעה כשהסתכלתי על החדר הישן מלא האבק, על המבחנות ועל דפים מלאי המסכנות, התקדמתי אל תוך החדר והתיישבתי על הכיסא שהיה ליד השולחן. כמובן שהייתי בבית בעבר כי הייתי צריכה לסדר את המקום אבל שני המקומות היחידים שלא הצלחתי לגרום לעצמי לחזור אליהם עד עכשיו היו החדר שלי והמעבדה של הורי, העברתי את ידי על הדפים והחלטתי שאני רוצה לדעת אחת ולתמיד את האמת על הורי. דפדפתי להתחלת המחברת שהייתה מונחת פתוחה על יד המיקרוסקופ והתחלתי לקרוא – ניסוי מספר 1- הכותרת הייתה רשומה בכתב היד המסולסל של אמי אך רוב הדברים היו רשומים בכתב היד של אבי – לאחרונה הבחנו בביתנו שינויים מוזרים, התפתחות גדולה מאוד בהתחשב בגילה, יופי, בריאות וכמובן שאלו ברכות אך אלכס אם את קוראת את זה סימן שאני ואמך מתים אני רוצה שתדעי את האמת, אני רוצה שתהיה מאושרת ושתברחי מהגורל האכזר שמצפה לך תזכרי שתמיד נאהב אותך, אבא ואמא – על איזו אמת וגורל הוא מדבר? אני לא מבינה הוא רוצה שאקרא את זה הרי כל חיי המעבדה הייתה ה'חדר האסור' ועכשיו הוא רוצה שאגלה את כל מה שהם עשו?! והמילים האלה תמיד נאהב אותך, אבא ואמא איך הוא יכול לומר את זה אחרי מה שעשה לי, רגע התאריך מה התאריך, הסתכלתי בפינת הדף – העשרים וחמש לעשירי אלפיים שלושים ותשע, זה היה כשהייתי בת שש כמעט שנה לפני שהווירוס התפרץ, דפדפתי כמה דפים קדימה והמשכתי לקרוא – היום זו הפעם הראשונה שאבדוק את התאוריה שלי, שבתי לא אנושית, לקחתי לה קצת דם והמיקרוסקופ הראה שהמערכת החיסונית שלה טובה יותר משל כל אדם אחר אך הכדוריות האדומות בדם שלה נקשרו אל תאים שונים שאני לא מכיר או יודע איך נקשרו אליה ואחרי כמה בדיקות גיליתי שזה אומר שכאשר היא תעשה פעולות מסוימות התאים הלא ידועים יהרסו את מערכות הגוף שלה באותו חוזק שהם שומרים עליו, אין דרך לדעת מה יגרום להתפרצות התאים בצורה שלילית על הגוף שלה, עקרונית זה כמו סרטן רדום אשר יכול להתפרץ ולהעלם בפתאומיות, בתור אביה אני אברר איך להרדים שוב את ה'סרטן' כאשר הוא מתפרץ ואחרי שאשלוט בזה אנסה למצוא לו תרופה – לא זה לא יכול להיות נכון הוא טועה, חזרתי על זה שוב ושוב במוחי אבל ידעתי שיש רק דרך אחת לגלות, לקחתי צלחת פטריק קטנה, הדלקתי את המיקרוסקופ ודקרתי את עצמי במחט קטנה, טפטפתי כמה טיפות דם והסתכלתי בתוך המיקרוסקופ, הוא צדק, זוהר שחור הקיף את תאי הדם האדומים שלי והתחבר עם התאים הלבנים שלי. לא הסכמתי לקבל את זה אחרי כל מה שעברתי הוא חייב למצוא לזה מרפא נכון? דפדפתי עוד כמה דפים עד שהגעתי לדף שבו השורות מובלטות בשחור – אחרי מספר התקפים וניסויים הגעתי למסקנה שרמת המאמץ הרגשי והפיזי הם המשפיעים על ה'סרטן' וכאשר מפסיקים את הפעולה כך גם הסרטן עוצר – ברגע שסיימתי לקרוא נזכרתי בכל ההתקפים שהיו לי עם השנים, נהגתי לנגן בפסנתר, לרוץ, לשחות וסתם לשחק עם חברים אבל את כל אלו הפסקתי בגלל הסרטן. התכופפתי אל המיקרוסקופ אבל שערי הפריע לי, הסתכלתי על הקצוות הבלונדיניים וחשבתי על זה שבזמן האחרון לא היו לי בכלל התקפים למרות כל מה שקרה ורציתי לנסות משהו – תלשתי שערה אחת ושמתי אותה מתחת למיקרוסקופ, הסתכלתי על תאי השערה הבלונדינית והשערתי הייתה נכונה, אותו זוהר שחור היה סביבה, חתכתי את הקצה הבלונדיני והסתכלתי במיקרוסקופ שוב בהתחלה לא קרה כלום אבל אחרי כמה שניות הזוהר השחור עטף את כל השערה והפך אותה לעפר מה שאומר שאם לא אעשה משהו ומהר אני עומדת למות! ודי בקרוב.